החל מתחילת הלחימה בחזית הדרומית בשבעה באוקטובר, נוצר שיח רגיש סביב מקומם של ערביי ישראל בלחימה הנוכחית. לצד גילויי סולידריות של תושבים רבים מהמגזר, נחשפו ברשתות גם פוסטים התומכים במעשי החמאס שעוררו הד תקשורתי נרחב.
לימור רגב, יזמית חברתית ממושב נהלל שבעמק יזרעאל, פעילה רבות בכפרים בשנים האחרונות כמובילת קהילות וארגונים, ומרצה ומלווה עסקים בעולמות היזמות והפילנתרופיה. בימים אלה בוער בה הרצון להציג את החיבור של תושבי המגזר באזור לערכים הומאניים – ובמקביל לתת ביטוי וחשיפה לתרומה וההתגייסות שלהם עבור צה"ל והעורף, חשיפה שלא תמיד מוצאת מקום בשיח, בעיקר בימי לחימה.
בפוסט שהעלתה אמש לרשתות החברתיות היא הביעה את הערכתה החד משמעית לתושבי המגזר. "דיר בלאק אני שומעת עוד גילוי גזענות אחד כלפי ערביי ישראל", כתבה רגב, "הספר שלי, תייסיר מהכפר בית זרזיר, נוסע כל שבוע לספר מילואימניקים בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. איציק ג׳ואמיס סיפק למילואימניקים בצפון כבר אלפי מנות של אוכל בדואי משובח מהמסעדה שלו ״הטאבון של פאטמה״. אחמד סאעידה נסע במיוחד עם תמרים ובקבוקי מים למשפחה אבלה באחוזת ברק להשתתף באבלם, ושני בניו מגויסים למן היום הראשון של המלחמה. וויפקי כעבייה יחד עם עשרות משפחות באזור פתחו בתיהם לאירוח עבור משפחות מפונים ותלו בכל הצמתים באזור שלטי אחווה וסולידריות. משפחת עיאדאת, בעלי ״זרזיר אירועים״, תרמו ציוד לכינוס חיילים גדול ואמרו לי: 'ברור שאנחנו תורמים – אין לנו ארץ אחרת'. וממש עכשיו, כשחיפשתי בית דפוס שיפיק 200 חולצות למירוץ עבור אחד החטופים מהמסיבה ברעים שמארגנים עבורו חברים, קיבלתי תרומה מיוסף כעבייה שלא רצה לקחת שקל ועל הדרך גם סיפר לי שהוא והבן שלו מגויסים מה-7.10. אתם האחים שלי – תייסיר, איציק, אחמד, וויפקי ויוסף. תודה לכם על שותפות אמת בשמחה ובעצב. והלוואי וכולם ילמדו מכם שיעור באזרחות ושכנות טובה ומקיימת".
• "אנחנו לא יכולים לוותר על אף פרט בפאזל המורכב שלנו"
"יש לי הכרות מעמיקה ורבת שנים עם החברה הבדואית והערבית באזור שלנו", אומרת רגב, "מנקודת ראותי, בייחוד בימים כאלה חובה עלינו לראות והציג את החיים המשותפים, את המרקם השונה, היפה והשווה בכל המובנים ותחומי החיים. אנחנו לא יכולים לוותר על אף פרט בפאזל המורכב שלנו. החל מהשביעי לאוקטובר, אני רואה את שלל גילויי הסולידריות של ערביי ישראל באזור שלנו. זה מחמם את הלב, לראות שהם הקימו תחנות רענון לחיילים, הדליקו נרות זכרון לנופלים וערכו עוד שלל יוזמות מחברות ותומכות סביב הדגל שלנו, סביב הערכים המשותפים והידיעה שכולנו יחד. לכן גם היה חשוב לי לכתוב את הדברים בפוסט ולהדהד את המסר ההומאני. כל אמירה אחרת לא מקובלת עליי וצריך להתנגד לה. אני סבורה שזו הזדמנות של כולנו להתחבר, לא כקלישאה, אלא נוכח המציאות, בלי הגדרות ודעות קדומות. כולנו פה יחד וכולנו נישאר פה וזו השעה להסיר את החומות ולהיות כל אחד חלק מהשלם. זו התשובה לכל אויבנו ודורשי רעתנו".