בחודשים האחרונים, בעקבות נגיף הקורונה, אנו נחשפים מדי יום ביומו להמון סיפורים עצובים וקשים, אבל בתוך שלל הסיפורים הללו יש תמיד גם מקום לסיפורים חיוביים, אופטימיים, כאלה שמעוררים בנו השראה, וזה בדיוק הסיפור של דני פרומרמן, תושב עפולה שההתנדבות היא נר לרגליו.
הוא בן 85, נולד בקיבוץ שפיים ובששת העשורים האחרונים הוא עפולאי פטריוטי, שורשי וגאה. פרומרמן הוא אב לשלושה ילדים, תשעה נכדים ותשעה נינים.
• בטרם יצא לגמלאות הוא ניהל מפעל טקסטיל מצליח
למרות שהוא אוחז בסטטוס של פנסיונר מזה כשני עשורים, פרומרמן הקפיד להיות בעשייה מתמדת ויום יומית, בעיקר בתחום ההתנדבות הקהילתית. לאורך שנים רבות הוא מתנדב במוסד לביטוח לאומי, שם הוא מסייע לתושבי העיר והעמק בסוגיות מגוונות ובזכויות, לאחר שעבר הכשרה מקצועית. במקביל הוא מנגן לקשישים בבתי אבות, לחיילים בודדים ביחד עם בנו רון, תומך בחולים ומשמח לבבות בכל מקום אליו הוא נקרא.
• "אני ממשיך את נגינת החיים ולא עוצר"
את החיוניות, אהבת האדם והחברה קשה לפספס כשמדברים עמו ומגלים אדם אופטימי גם בימים אלה: "אני חש סיפוק רב מהפעילות ההתנדבותית שלי", מספר דני, "נגיף הקורונה שיבש לצערי את מגוון הפעילויות שלי ונבצר ממני לשמח אנשים כפי שעשיתי שנים רבות. למרות זאת אני עדיין מגיע פעם בשבוע ליום התנדבות מוזיקלי בו אני מנגן במרכז יום לקשיש בעיר. אם בעבר הייתי מנגן ל-40 אנשים היום, בהתאם להנחיות, אני מנגן לעשרה משתתפים. זה ממלא אותי וגם את מי שלוקח חלק בפעילות זו. מעבר לזה גם הילדים והנכדים תומכים בפעילות שלי וזה גם מעורר גאווה בקרבי".
הרצון להיות בעשייה מוביל את דני להקפיד לנגן מדי יום על לא פחות מארבעה כלי נגינה: אקורדיון, מפוחית פה, חליל צד ומנדולינה, "אני ממשיך את נגינת החיים ולא עוצר", הוא אומר בחיוך, "לעיתים אני אפילו עומד על המרפסת ומנגן לעוברים ושבים עם האקורדיון. במקביל אני מגיע מידי ערב ומנגן בגן העיר לעוברים עם המפוחית. כולי תקווה שכבר נצא מהמשבר הזה ואוכל להתנדב מדי יום, כפי שעשיתי בשנים האחרונות. זה ימלא אותי באינסוף אנרגיות חיוביות".