אהרון וייס, "אנדור", שורד השואה מעפולה, הלך לעולמו לפני כשבועיים. כששלושת בניו, יוסי, מוטי ומשה שבו מההלוויה, הם הופתעו למצוא תמונה שלא ראו מעולם בחדרו של אבא, תמונת הסבא שלא ראו מעולם, מרדכי זאב, אשר נרצח על ידי הגרמנים בדרכו עם בנו אהרון לבית הכנסת. את התמונה הנדירה והיחידה מצא בן הדוד, קלמן מושקוביץ, בנה של אחותו של אהרון, זהבה המנוחה. ימים אחדים טרם פטירתו של אהרון העניק קלמן את תמונת האבא – הסבא מרדכי זאב, לאהרון הדוד הנרגש.
• תמונה מן העבר, קול אילם מימי הסופה והסער, ימי האפלה באירופה הבוערת, הטובחת יהודייה
תמונה קטנה של אשה צנומה, נאה ראשה עטוף בשביס ואיש זקוף עם שפם מטופח, רלה ומרדכי זאב. ההורים של אהרון, גרשון וזהבה. לאהרון לא הייתה תמונה ממשית, מוחשית של אביו, דמותו ותווי פניו היו חרותים בליבו.
אהרון זכר, כאילו היה זה היום, את הרגע בו אביו גזז את פאותיו, הסיר מגופו הצנום את הציצית, חבש לראשו כובע הונגרי ואמר לו כי מהיום שמו הוא "אנדור", לא עוד אהרון.
אהרון זכר את היום בו אביו אמר לו כי באם יראו חיילים גרמניים יפתח אהרון בריצה ויברח. ואכן היום הזה הגיע, אהרון ואביו מרדכי זאב פסעו עימו יד ביד לבית הכנסת ואז בעיקול הדרך ראו שלושה גרמנים עם רובים, אבא אמר לאהרון, "רוץ, אהרון רוץ," לאחר מאה מטרים עצר להסדיר נשימותיו, ואז שמע צרור יריות, שב למקום בו נפרד מאביו ומצא רק שלולית דם. אבא נרצח.
התמונה של אבא-סבא, מרדכי זאב התגלתה כאמור על ידי קלמן, שמיהר לביתו של אהרון לתת לו את האוצר המרגש, את התמונה של אבא, התמונה היחידה.
אהרון הנרגש הביט בתמונת הוריו, ליטף אותה שוב ושוב ונחלי דמעותיו זלגו. אהרון קיבל את התמונה ימים אחדים טרם פטירתו, והניח אותה מול מיטתו.
"ביום שישי, אחרי ההלוויה", מספר הבן מוטי, "אחי משה נכנס לחדר של אבא ונדהם למצא את התמונה, תמונה של סבא שלא ראינו מעולם. התרגשנו מאוד, זו הפעם הראשונה שאנו רואים את סבא שלנו. יוסי, משה ואני הבטנו בתמונה של סבא וראינו את אבא בצעירותו, כל כך דומים. זו ללא ספק תמונה המשלימה את הפאזל המשפחתי שלנו".
סיפורו של שורד השואה, אהרון וייס, הונצח בספר הילדים "אנדור", שכתב הסופר והמחנך, עמנואל בן סבו.