1. שרה אורן, אחות ראש צוות במחלקה פנימית א'
שרה נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים בני 6, 4, 2 וחצי שנה. מתגוררים במושב שדה אילן.
"בעלי לוחם בחטיבה 9, חטיבה שמסופחת לגולני, הוא גויס ב7.10 ושירת רוב התקופה בהר דב שבגבול לבנון. בכל הזמן הזה ראינו אותו מעט מאוד".
רגעי קושי: "בהתחלה חיינו בחוסר ודאות ופחד קיומי, הייתי בחופשת לידה עם תינוק בן שלושה חודשים ועוד שלושה ילדים קטנים. זה היה קשה מאוד ולמזלי הייתי עטופה בקהילה מאוד תומכת וגם במשפחה של בעלי שגרים קרוב אלינו. כשהילדים היו חולים היה קשה לי במיוחד, כל ילד חולה הביא איתו משבר לא פשוט כי התמרון בין הילדים והבית לגמרי לבד היה לא פשוט. בשבתות היו הרבה רגעי משבר קשים, אנחנו שומרי שבת והיה קשה בשבת בלי אבא שעושה קידוש. יצרתי לילדים שגרה טובה, הקפתי אותם בבני משפחה אוהבים, אבל בתחושה שלי להדליק נרות לבד, ללכת לישון לבד אפילו ללא שיחת טלפון זה לא פשוט. הראש לא מפסיק לחשוב עליו, על כך שהוא נמצא במקום מסוכן ונפיץ. לשמחתי הוא צפוי והשתחרר בקרוב".
רגעי נחת: "כל אפטר שבעלי הגיע הביתה תמיד נתן נחת. בנוסף, יש לנו במושב קבוצת נשים שדואגות לנשות המגויסים ופעם בשבוע עושות לנו "חיבוק פינוק". מדובר במיזם שבו מישהי מגיעה אליי עם עוגה, ארוחת ערב, פינוק לי או לילדים. בעיקר באה לתת חיבוק ולראות מה קורה איתי וזה חימם את ליבי. גם במחלקה קיבלתי המון תמיכה מהצוות ובעיקר ממאהר האח האחראי שהתחשב במצב, בשבוע הראשון של המלחמה כשעוד הייתי בחופשת לידה הוא הגיע לבקר ולהרגיע".
תכניות ליום שאחרי: "נופש עם הילדים. הילדים זקוקים לאבא, לזמן משפחתי ביחד. בעיקר בעיקר אנחנו מייחלים לשגרה טובה ורגועה".
2. עדי יערן, דיאטנית במערך בריאות הנפש
עדי נשואה ואם לשני ילדים בני 10 ו8, מתגוררים בקיבוץ גלעד.
"גיא בעלי הוקפץ למילואים ב7.10, הוא קצין בגבעתי ומשרת בדרום. בזמן הזה אנחנו משתדלים לעשות את ההכי טוב שלנו ומתגעגעים אליו בכל רגע".
רגעי קושי: "רגעי השבירה של הילדים הכי קשים עבורי. הילדים שלי גדולים ומבינים הכל, הם עוברים רכבת הרים רגשית, קשורים מאוד לאבא שלהם והחוויה הזו מטלטלת עבורם. גיא הוא החבר הכי טוב שלי וקשה מאוד בלעדיו. לא מזמן התחלתי את שנת הלימודים שלי בטכניון, אני עושה דוקטורט בנושא פטריות מרפא ומניעת עייפות כרונית ודיכאון, ואני יכולה לומר שקשה מאוד ללמוד ככה כשאין פניות רגשית ושקט נפשי".
רגעי נחת: "כשגיא מגיע ואנחנו שוב משפחה שלמה. הילדים שלי נותנים לי הרבה נחת, פתאום הם עוזרים, מכינים לעצמם קופסאות אוכל. גם הצוות שלי בעבודה נותן לי הרגשה שאני עטופה, שרואים אותי וקשובים למצב הרגיש שלי".
תכניות ליום שאחרי: "כבר הזמנתי חופשה לצפון איטליה עם סיכוי טוב שנצטרך לבטל, כי בעלי הוא הראשון שמתייצב כשצריך אותו. אנחנו רוצים להמשיך לחיות וליהנות מהארץ המדהימה שלנו. אחרי המלחמה נחזור לטייל ולחיות, ולהוסיף עוד תכנים חדשים לבלוג הטיולים שאני מתחזקת 'בואו לטייל איתנו- משפחת יערן בארץ ומסביב לעולם'".
3. אוריה פרידמן, אחות במחלקת ילדים ב'
אוריה נשואה ואם לשלושה ילדים בני 8, 4 ושנתיים, מתגוררים ביישוב הושעיה.
"יאיר בעלי לוחם ביחידת הניוד פלס"ר 162 ובמסגרת תפקידו הוא מלווה כוחות לחימה בעזה, פינוי פצועים וחללים. הוא חסר לנו ואנחנו מחכים להשלים זמן איכות משפחתי יחד".
רגעי קושי: "שעות הערב הן שעות מאתגרות להיות לבד, המקלחות וארוחת הערב עם שלושה ילדים. גם אחי לוחם ונמצא בעזה כך שאנו חיים עם הרבה מתח וחששות על קרובינו וזה לא פשוט להתמודד עם כל קשת הרגשות ולהמשיך לתפקד בצורה יעילה".
רגעי נחת: "כשיאיר חוזר וכולנו נמצאים יחד. הריצה של הילדים לדלת כשהוא מגיע, וכשכולנו מתכרבלים יחד במיטה בשבת בבוקר. ההורים שלי שגרים לידי ביישוב מספקים לי מעטפת תמיכה מלאה. סמדר האחראית שלי מתחשבת מאוד, באה לקראתי בכל מה שצריך. העבודה שלי מאפשרת פסק זמן מכל מה שקורה בבית, העשייה הטיפולית ממלאת ומספקת".
תכניות ליום שאחרי: "לצאת לחופשה משפחתית ולהשלים את הפערים".
4. סגליה שפירא, אחות במחלקת ילדים ב'
סגליה נשואה ואם לחמישה ילדים בני 16, 13 ושלישייה בני 8 וחצי, מתגוררים בקיבוץ מירב.
"נעם בעלי מפקד ביחידת עומר בדרום, הוא מגויס מה7.10 ואנחנו מגויסים מאז להתמודד עם כל השאר".
רגעי קושי: "בגלל שאנחנו חיים ביישוב שירו עליו מספר פעמים, הילדים מרגישים היטב את המלחמה, והקושי העיקרי שלי הוא לבנות לבד את החוסן של הילדים".
רגעי נחת: "כשנעם חוזר וכולנו שוב יחד ואפשר לעשות דברים משפחתיים. העבודה שלי גם מספקת לי מדי פעם רגעי נחת, היא נותנת לי סדר יום ופרספקטיבה לכך שהחיים נמשכים והמלחמה לא תנהל את החיים שלנו. זכיתי לרגעי נחת נוספים כשמצאתי בישוב נער שיכול לסייע לבן הבכור שלי, שהוא נכה, להתארגן למסגרת שלו, יחד עם אמא שלי. אני מודה למחלקת ילדים ב' המהממים על הסבלנות וההכלה, ולסמדר האחות האחראית, שקיבלו אותי למחלקה חודשיים לפני שפרצה המלחמה והשתדלו לעשות לי כניסה חלקה לתפקיד".
תכניות ליום שאחרי: "אין לי תכניות, אני מייחלת לחיים נורמטיביים לאחר המלחמה".
5. אורה סלומוביץ', אחות במחלקת יולדות ב'
אורה נשואה לדני ואם לעוז בן השנתיים, בחודש השמיני להריונה, מתגוררים בבית שאן.
"בעלי לוחם בנח"ל, גויס ב7.10 היה בסיבוב הראשון בעזה וחזר לאחרונה שוב למילואים ברמת הגולן. אני מצפה בכיליון עיניים לשובו".
רגעי קושי: "חוויתי שני רגעי שבירה רציניים מאוד. הראשון היה בלילה שבו בעלי גויס. ארזתי במהירות את החפצים שלי ושל הבן שלי ועברתי לבית ההורים של בעלי. המדינה הייתה בהיסטריה וגם אנחנו נשאבנו לתחושות הקשות והפרידה הייתה מלחיצה. רגע השבירה השני קרה כשהוא חזר בפעם הראשונה מהמילואים והבנו שהוא הולך לתקופה ארוכה מאוד. ביום יום לעוז קשה בלי אבא שלו למרות שאנחנו עטופים בבני משפחה, אבל הנסיעות בין המשפחה שלי שמתגוררת ליד ירושלים לבין ההורים של בעלי בקיבוץ מירב, אינן פשוטות".
רגעי נחת: "כשבעלי בבית ואני יודעת שאני לא צריכה להחזיק הכל לבד. הלב שלי שקט כשאני לא ישנה לבד, כשהוא עוזר עם הילד ואני לא צריכה לעבור לבד את ההיריון. כל אפטר שהוא יוצא אנחנו משתדלים לנצל את הזמן ביחד ומטיילים בטבע, בעיקר בנחל הקיבוצים שממש ליד הבית, זה ממלא את הלב. כמובן העזרה משתי המשפחות מסבה לי נחת, חברות מהקהילה ומהשכונה. בעיקר עזר לי ההתחשבות בעבודה- יעל האחות האחראית ואילנה הסגנית שלה, אחראיות מדהימות שבלעדיהן הייתי קורסת. הן דאגו לי מאוד והתחשבו בכל מה שרק יכלו".
תכניות ליום שאחרי: "אני מתפללת לחופשת לידה שקטה ומהנה, ללא מלחמה בצפון, שבעלי יחזור ונשוב לחיים נורמליים. שנהנה מהתינוק/ת החדש/ה שמגיע/ה (עדיין לא יודעים אם זה בן או בת)".
6.נועה לוי, מיילדת
נועה נשואה ואם לשלושה ילדים בני 8, 5 ושנה וחצי, מתגוררים בישוב שקד.
"אביאל בעלי לוחם בגבעתי, גויס ב7.10 ומאז נמצא בדרום. הוא חסר לנו מאוד ואנחנו מחכים ומתגעגעים".
רגעי קושי: כל ערב בלעדיו קשה ומאתגר. המון געגוע, פחד, לדעת שהוא בסדר, חושבים עליו כל הזמן ודואגים".
רגעי נחת: כל אפטר שהוא יוצא אלינו, התמיכה מהמשפחה שלנו, הצוות בעבודה שמתחשבים, דואגים ומתעניינים כל הזמן".
תכניות ליום שאחרי: "הרבה מנוחה וזמן איכות משפחתי".
