כמידי שנה התקיים הטקס לרגלי האנדרטה לזכר נופלי הקיבוצים שבמועצה האזורית מגידו. בטקס השתתפו משפחות שכולות, מזכ"לית הקיבוץ הדתי, שרה עברון, ראש המועצה האזורית מגידו, איציק חולבסקי, נציגי יד לבנים וארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מספר קומונות של מתנדבי שנת השירות בתנועה הקיבוצית, וחברי תנועות נוער ופעילי התנועה.
במהלך הטקס ניצבו במשמר הכבוד על הבמה חיילי מסלול הנח"ל של התנועה הקיבוצית שמבצעים פרק משימה בעכו.
מנחת הטקס, יערה ירון (עין השופט), פתחה ואמרה כי "הטקס היום יעמוד בסימן 20 שנה לאינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן. זכרם של חללי האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן חקוקים על לוחות לבנו יחד עם זכרם של כל חללי הקיבוצים אשר חקוקים פה על קירות האנדרטה. כל שם הוא עולם ומלואו".
את אבוקת הזיכרון הדליקה לאה בר, אמו של סרן דרור בר ז"ל מעינת, אשר נפל בקרב במחנה הפליטים ג'נין במהלך מבצע חומת מגן. לאחר מכן קראה את ה'יזכור' נורית מורן שריג, אלמנתו של רס"ן יוסף שריג ז"ל מבית השיטה שנפל בקרב באזור חושניה ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. שלמה ליבוביץ, אביה של נעם ליבוביץ ז"ל שנרצחה בפיגוע ירי בכביש 6 סמוך לקיבוץ אייל ביוני 2003, אמר תפילת קדיש.
• "פועלים מכוחה של אחריות"
השר לביטחון פנים, עמר בר-לב, שהיה נציג הממשלה בטקס והנואם המרכזי, אמר בין היתר: "אני כאן, קודם כל, מתוך הרגשה שאני שייך, שאני בן משפחה כאן. יש לי כאן, חרוטים על גבי האנדרטה, מפקדים, פקודים, חברים רבים. מיום שהתגייסתי לצה"ל, ליחידה, לפני לא מעט שנים, נשאתי את אלונקת ביטחון ישראל עם בני קיבוצים שמספרם בה בלט. אני מרשה לעצמי לומר, שהאתוס הקיבוצי, שממנו הם באו, ועדיין באים, והביאו ומביאים אתם – הוא האתוס של הצוות, הקבוצה, השיתוף והעזרה ההדדית. אי אפשר כלל לחשוב על ניצחוננו במלחמת העצמאות, על קיומנו כמדינה בעשרים השנים שאחריה עד מלחמת ששת הימים, על מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה – אלמלא היו לנו מאות קיבוצים, פזורים ברחבי ארץ ישראל, ואלפי לוחמים, חברי קיבוצים, ובניהם, ונכדיהם, נחושים, חדורי תחושת שליחות ופועלים מכוחה של אחריות".
• "נשוב שנה שנה, בכדי לזכור את כולם"
נציגת המשפחות השכולות של חללי פעולות האיבה הייתה עיריה מרדכי, אלמנתו של יאיר מרדכי ז"ל מקיבוץ שלוחות שנרצח באוקטובר 2001 כאשר עצר מחבל מתאבד שהתפוצץ ליד מכוניתו בשעה שעצר לידו כ-300 מטרים לפני שער הקיבוץ. עיריה שיתפה בדבריה אודות חייו של יאיר ז"ל, סיפור היכרותם ונסיבות מותו, והוסיפה: "על אף שעברו 20 שנה, אני זוכרת את אותו היום, היום הארוך ביותר בחיי. לא דמיינתי שפחות מחודש אחרי נפילת מגדלי התאומים, המגדל שלי יקרוס, ואין להשיב. הרוח של יאיר עדיין נותנת לנו רוח גבית, אבל חסרונו הפיזי מוחשי ולא צריך להסביר לקהל זה…".
נציגת המשפחות השכולות מקרב חללי מערכות ישראל הייתה בתיה אשכנזי לוי, אמו של סמ"ר ארז אשכנזי מרשפים, לוחם בשייטת 13 שנפל בקרב בשכונת בקשי שברצועת עזה בפעולה ללכידת מבוקשים ופעילי טרור.
בתיה סיפרה על ארז ז"ל ואמרה: "יום אחרי שארז נהרג הודיעו על הודנה, ואני, למרות תחושת ההחמצה הנוראה, התנחמתי בידיעה שאולי אני האם האחרונה שאיבדה את בנה בעזה. אבל אחרי רגיעה של חודש וחצי שוב התלקחה האש וגבתה את המחיר הקשה מכול, ובכל פעם שנהרג חייל בעזה או במקום אחר אני רואה לפניי את קצין העיר בפניו החיוורות עומד אצלי בבית ביום הנורא ההוא. והאדמה הזו לא שבעה עדיין וממשיכה לגבות קרבנות מטובי בניה".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, אמר: "3100 שמות חקוקים על לוחות הזיכרון כאן באתר ההנצחה. 3100 סבים וסבתות, אבות ואימהות, בנים ובנות. מספר בלתי נתפס ועצום בממדיו, שאינו עומד בשום יחס לגודלנו היחסי בחברה בישראל. נשוב שנה שנה, בכדי לזכור את כולם, להזכיר את סיפור חייהם, לכאוב את אובדנם ואת המחיר הכבד מנשוא, שאנו בתנועה הקיבוצית שילמנו בדמם של מיטב חברינו ובנינו. התנועה הקיבוצית זוכרת מוקירה ומרכינה ראש היום לזכר הנופלים ששירת חייהם תמה בטרם עת. יהי זכרם ברוך ונצור בליבנו לעד".
איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית מגידו, הזכיר בנאומו את סיפור של דרור בר ז"ל, ואמר: "אני גאה כראש המועצה האזורית מגידו לארח כאן בגבעות מעל קיבוץ משמר העמק שחגג השנה 100 שנים את הטקס המיוחד, המכובד והמרשים הזה. כולנו שותפים לזיכרון ולכאב. אנחנו מביטים וזוכרים דרך עיניכן – משפחות יקרות ואהובות, אתן שנושאות את משא הכאב יום יום ולילה לילה".