"המדינה שלנו לא צריכה להצדיק את קיומה – ההיסטוריה מצדיקה אותה"

"הזכות שלי להיות אזרח איננה מוחלטת, קודמת לה חובה", עו"ד לידור איזון

במאמר זה, ארצה לדון בהצעת החוק לשלילת אזרחות, ואבחן בקצרה את חוקיותה. לשם כך, אדרש לכמה סוגיות, הגם שהללו חורגות מתחום המשפט הטהור וגולשות למחוזות הקשורים בדת ומדינה, בהגדרת המילה היהודית ובהגדרת המילה דמוקרטית, האחת ביחס לשנייה והאחת לצד השנייה, כהוויה בפני עצמן.
ב-5 בנובמבר לשנת 2023 פרסם משרד הפנים תזכיר חוק לביטול אזרחות או תושבות בגין מעשה שנעשה בעת מצב מיוחד בעורף (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2023.
השינוי בהצעת החוק שם דגש על שני מוקדים: הראשון, עניין הסמכות, והשני – הנסיבות לשלילת האזרחות או התושבות, דהיינו: הצעת החוק, בשונה מהמצב החוקי דהיום, מבקשת לשנות את הסטטוס המשפטי בכך שאם בעבר הסמכות לשלילת אזרחות או תושבות הייתה מסורה אך ורק לבית המשפט (הן בהיבט הפלילי והן בהיבט המנהלי), עתה תהא הסמכות מסורה לשר הפנים ובאישור שר המשפטים. כמו כן, הורחבו הנסיבות שבעטיין ניתן לשלול אזרחות או תושבות, אך צומצמו במובן זה שהם יחולו רק בזמן מיוחד בעורף ובכפוף להרשעה בעבירות מסוימות.

• שלושת הסייגים

בפרשת זיוד (עע"א 8277/17 זיוד נ' שר הפנים (פורסם בנבו 21.07.2022) קבע בית המשפט העליון כי שלילת אזרחות תהא כפופה לשלושה סייגים, הראשון – כי שלילת אזרחות מאזרח המדינה תחייב לאפשר לו ישיבת קבע בישראל, תנאי זה נקבע באמצעות פרשנות המילים "רישיון לישיבה" המצויים בחוק האזרחות. השני, כי השלילה תעשה על-ידי ערכאה שיפוטית, והשלישי, היא תיוחד אך ורק למקרים קיצוניים ביותר, דוגמת בגידה במדינה או ריגול בעבור מדינה אחרת, או במקרה של מעשה טרור כנגד המדינה בהתאם לחוק המאבק בטרור.
כחצי שנה לאחר שניתן פסק דין זיוד, בחודש פברואר לשנת 2023, החליט המחוקק לצמצם את התנאי הראשון שנקבע בו, התנאי הקובע כי שלילת אזרחות תהא כפופה לכך שהאזרח שנשללה ממנו האזרחות יקבל רישיון קבע לשבת במדינת ישראל, וסייג אותו בכך, שאם לאזרח שנשללה ממנו האזרחות יש מעמד קבוע בשטחי הרשות הפלסטינית, יהיה ניתן לשלול את אזרחותו גם מבלי להיות כפופים לכך שהוא יקבל רישיון קבע, וחזקה שיש לו מעמד שכזה, אם הוא או מי מטעמו קיבלו כספים מהרשות הפלסטינית, או אז, בנסיבות הללו רשאי שר הפנים לגרשו מישראל (ראו סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות).
אם כן, נכון למצב המשפטי היום, ניתן לשלול אזרחות לאזרח באמצעות בית המשפט, ובלבד שאנו עומדים בשני התנאים השניים שהוגדרו בפרשת זיוד. הצעת החוק באה לשנות גם את שני התנאים הללו, כאשר היא שמה דגש, ודגש מהותי, כי שלילה כאמור תעשה אך ורק במצב מיוחד בעורף ותחת הרשעה בפלילים.

• "ההצעה יצרה איזונים חדשים"

אביא את תורף הצעת החוק: ההצעה מבקשת לתקן את המצב המשפטי הקיים בכך שבמצב מיוחד בעורף, וכאשר אזרח הורשע בעבירות של הפרת אמונים למדינת ישראל, דוגמת ביצוע מעשה טרור, סיוע או שידול למעשה טרור, נטילת חלק פעיל בארגון טרור, בגידה או ריגול חמור, תהא הסמכות לשלילת אזרחותו מסורה לשר הפנים באישור שר המשפטים (לא היועמ"ש) ולא לבית המשפט.
ההצעה מרחיבה גם את מנעד המקרים שבעטיים ניתן לשלול את האזרחות, קרי במצב בו אזרח הורשע בעבירה של גילוי הזדהות עם ארגון טרור או הסתה לטרור, לרבות פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה לטרור או הצגת סמל או סיסמה שמבטאים תמיכה בטרור. הלכה למעשה, ההצעה יצרה איזונים חדשים בהם הרחיבה את האפשרות לשלול אזרחות לאזרח במקרה שהורשע במעשים המפורטים לעיל, ובלבד שההרשעה כאמור הייתה בשעה שהמצב במדינה היה מיוחד, דוגמת המצב במדינה החל מיום 07.10.2023.

• "המילה דמוקרטית פורשה לצערי שלא כיהא לה במסגרת מדינה יהודית"

לטעמי, הצעת החוק בדין יסודה, ולהלן אבסס דעתי. ראשית לכל, חשוב לי להדגיש, כי דעתי עובר לאירועי אוקטובר הייתה זהה לדעתי היום, אלא שללא כל ספק, דעתי חודדה בעטיים של אירועי אוקטובר.
אין זה סוד, ועל כך כתבתי רבות, שבית המשפט העליון חסר בחיסרון מהותי ביכולתו לתת נופך למילה "יהודית" המופיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולא רק הוא, אלא גם משפטנים רבים אותם אני מעריך ומהם אני לומד, נעדרים כל הבנה בסיסית בהגדרת צמד המילים "מדינה יהודית" ועל כן, נוח להם, מבלי משים, בבואם לפרש חוקים ולהכריע בדין, למצוא מזור לדעתם במילה דמוקרטית או בפסיקה מהדין הזר המצדיקה את דעתם המשפטית.
אלא שהמילה דמוקרטית פורשה לצערי שלא כיהא לה במסגרת מדינה יהודית, וזאת לאורך היסטוריה משפטית ענפה אשר בחרה לאמץ את הגישה הנוצרית (הברית החדשה) הבאה לחדש את העיקרון כי הפרט הוא במרכז, והכלל הוא צדדי לו, ומשכך שיח הזכויות הורחב עד כדי שלילת הכלל, מה שאין כן בתפישה היהודית, הרואה בכלל את המרכז, ובפרט ככלי המפרה אותו. זהו הפער בין שיח הזכויות לשיח החובות והשאלה מי קודם למי? אם נשאל כל ילד יהודי המתחנך על ערכי היהדות, מה התשובה לשאלה? תהא תשובתו חד משמעית: "יש לי חובה, ממנה תיוולד הזכות, הן לי והן לכלל", כאשר הכלל הוא כלל בני האדם בעולם. הזכות לעולם איננה עומדת לבדה, כי אם כל חיותה, הוויתה ונשמתה ניזונים מהחובה שלנו כבני אדם. אגב, זו גם דעת האיסלאם, הרואה את הכלל במובן הרחב ביותר של המילה, עד כדי כך שהיא מצפה להתאסלמות כלל עולמית, ומי שלא יעשה כן, יזכה למעמד של בן חסות (ד'ימי) תוך תשלום מס (ג'יזיה).

• "זהו פלא ונס, שלאחר 2000 שנות גלות, הוקמה מדינת ישראל"

אני רוצה לומר, כי הזכות שלי להיות אזרח איננה מוחלטת, קודמת לה חובה, והיא – שאתנהג כאזרח שווה בין שווים, גם אם אני חולק על סמלי המדינה או על חלק מהערכים שהיא מקדמת, אין לי את הזכות לחתור תחתיה במצב מלחמתי וכשהיא מדממת, ודברים אלה אינם נאמרים בחלל ריק, כי אם מתוך זיכרון קולקטיבי שקיים בכל יהודי ויהודייה, אשר לא שוכחים ולא צריכים לשכוח, את שנעשה להם על-ידי נוצרים ומוסלמים כאחד, וזאת מבלי כל קשר לשאלות טריטוריאליות, שבהעדר ידיעתם נולדת פרשנות מרחיקת לכת למילה דמוקרטית. זהו פלא ונס, שלאחר 2000 שנות גלות, הוקמה מדינת ישראל, ולא הוגדרה כמדינה יהודית באופן המוחלט של המילה.
לי כיהודי, זה ברור מדוע, שהרי התורה מצווה את היהודי לראות את האחר, וכך DNA שלו, לראות את הכלל, בבחינת "אמר: שלושה סימנים יש באומה זו – הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים – דכתיב 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך', ביישנין – דכתיב 'בעבור תהיה יראתו על פניכם', גומלי חסדים – דכתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו". כל שיש בו שלושה סימנים הללו – ראוי להדבק באומה זו" (מסכת יבמות עח ע"ב). עקרונות אלה לבשו צורה וקיבלו תוקף, לצערי יש לומר, באמצעות המילה דמוקרטית ולא מכוח המסורת היהודית הענפה לדורותיה, ועל כן נוצרו בה פגמים לא מעטים שמנסים למצוא להם תיקון בדברי חקיקה עוקפים, ולא בחוקי יסוד או בפרשנות ראויה להם.

• "על היהודי להיות אור לגויים, ואני ער ומסכים לטענה זו"

לכן גם ראיתי בהפגנות שאירעו עובר לשביעי באוקטובר כחשש עמוק ואמיתי של היהודי הישראלי מפני פגיעה בזכויות הפרט, אשר הגן בין השאר, על בני המיעוטים בארצו, ולכן גם הערכתי ומעריך אני את פסיקותיו של בית המשפט העליון כמקדם ערכים אלה. אלא שלטעמי הוא עושה כן במנותק מהמציאות האופפת אותו, ופה הפער שקיים בנינו. הנני סבור, שעל כל פרשן ופרשן, מכל תחום שיהיה, לפרש את המציאות לנוכח ההיסטוריה של העם היהודי, בייחוד כאשר הוא בא לפרש את המילה דמוקרטית. לא מפני שכך ראוי, אלא מפני שכך צריך, אין ליהודי את הפריווילגיה לפרש אותה מאחורי "מסך הבערות" או כאידיאל קוסמי, ולא בכדי משפטנים רבים הגו את המונח "דמוקרטיה מתגוננת", זאת מפני שראו כי לעיתים רבות נעשה שימוש ציני במילה דמוקרטית ככלי המקדם ערכים אנטי דמוקרטיים החותרים באופן ברור תחת זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ובין השאר גם דמוקרטית.
כאשר השופט היושב על מדין, ידע, כעניין הכרחי, את ההיסטוריה שלו, הוא לא יתפלא שתקפו אותו כפי שתקפו באוקטובר האחרון, הוא גם לא יתפלא שהחמאס חפר מנהרות מתחת לאדמה, שהרי אנשי העי עליהם מסופר בספר יהושע (פרקים ז'-ח') עשו כן לפני שנים רבות. אך עליו לזכור, שהתנ"ך הסביר לנו שההפסד בקרב היה בגלל שעכן מעל בחרם, דהיינו הפרט פגע בכלל, ולא ויתר עבורו. עליו גם לזכור כי נרדף, הוכה, ונשחט בניגוד לכל צלם אלוקי וזאת במשך שנים רבות, עובר להקמת המדינה (לעניין זה ראו בקציר האומר בערך "פוגרומים" בויקיפדיה).
יש שיאמרו כי דווקא בגלל המפורט לעיל על היהודי להיות אור לגויים, ואני ער ומסכים לטענה זו, אך אין לו את הזכות לאפשר למי מהם לחתור תחת הזכות הבסיסית שלו לחיים. הפוגרומים שנעשו בנו אינם קשורים בכיבוש או בטריטוריה, זו אצטלה קלאסית להצדקת המעשים הרעים של הפושעים בנו.

• "הזכות לחיים של היהודי בארץ ישראל"

המדינה שלנו לא צריכה להצדיק את קיומה, ההיסטוריה (והפעם לא במובן השלילי שלה) מצדיקה אותה (ראו ערכים ארכיאולוגים הקושרים בין מדינת ישראל ליהודים). בוודאי שעל כל יהודי ויהודייה לדאוג ולשמר כל זכות של אזרח הגר במדינתנו, ולא בכדי חזון אחרית הימים שלנו מצפה שיגור זאב עם כבש, קל וחומר אדם עם אדם, אלא שכל זאת צריך להיעשות מתוך הכרה יהודית ביהדותנו.
המשפט לא יכול לשכוח את ההיסטוריה, להיפך, שומה עליו להחיותה מתוך שאיפה לתיקונה, ועל כן, תיקון חוק המבקש למנוע פגיעה בנו כיהודים, בתוך מדינת היהודים, היא כדין כאשר הוא נעשה לתכלית ראויה כשמירה על הזכות לחיים של היהודי בארץ ישראל.
לסיום, לא ברורה לי הטענה של פורום המרצים והמרצות בנייר העמדה שלהם מיום 23.11.2023 כי הצעת החוק איננה חוקתית בכך שהיא מעבירה את הסמכות לשלילת אזרחות לשר הפנים באישור שר המשפטים, שכן על החלטתם חלים דיני המשפט המנהלי, קרי, תקום לאזרח הזכות להגיש עתירה מנהלית שתידון בפני בית המשפט הנכבד, אשר הוא, ורק הוא יהיה בעל המילה האחרונה לקבוע האם ההחלטה עומדת באמות המידה המשפטיות שלנו, ולו תהא הסמכות לבטל את החלטת השרים.

"גם אם אני חולק על סמלי המדינה או על חלק מהערכים שהיא מקדמת, אין לי את הזכות לחתור תחתיה במצב מלחמתי וכשהיא מדממת".
אסיים בברכה לאחדות ושלום ולשמירה על חיילינו הקדושים.