החלום שהפך למציאות: בשנים האחרונות תופס טרנד הריצה מקום של כבוד בכל רחבי הארץ. ילדים, בוגרים, קשישים ו"טרמפיסטים" שרוצים להשיל כמה קילוגרמים מיותרים מתחדשים בביגוד אופנתי, נעלי ריצה משובחות ו'יאללה'- "עולים על המסלול". הרצים המקצועיים וה"מכורים" לענף גומעים מדי שבוע עשרות קילומטרים, חלקם רצים מרתונים, משתתפים בתחרויות ריצה של מאות קילומטרים דוגמת סובב עמק, איש הברזל, אולטרא מרתונים ועוד.
• נעים להכיר- ROLL&RUN
חמישה חברי קבוצת "ראן אנד רול" (ROLL&RUN), המתגוררים ברחבי העמק החליטו בשבוע החולף לקחת את האתגר צעד קדימה, כשיצאו למסע של 1009 קילומטרים מהעיר אילת בדרום, עד קיבוץ דן בצפון.
חברי הקבוצה הם אורי גלעד– בן 46, חבר קבוצת יזרעאל, נשוי ואב לשתי בנות. מהנדס באינטל, צוללן בעברו. זולי ביהרי, בן 46, אבא לשלוש בנות, בזוגיות עם רגינה, מקרית טבעון. ביהרי הוא מהנדס מכונות בהשכלתו, עובד כמנהל פיתוח עסקי בינלאומי בתחום טיפול במים.
הוא עוסק מאז גיל 8 בספורט סיבולת במגוון תחומים, "ריצת שטח עבורי זה דרך חיים", הוא אומר.
פרדי בן הרוש – בן 51, נשוי לעידית ואב לאופיר, עדן וענבר, מתגורר בקרית טבעון. בן הרוש הוא סא"ל במיל' בחיל הים. כיום הוא מנהל הביטחון בקבוצת בזן. הוא רץ למרחקים ארוכים, בין היתר פעמיים 160 ק"מ ופעם אחת 200 ק"מ במירוץ "סובב עמק". המוטו שלו בחיים: ריצה שווה תרפיה.
איתי כהן, בן 52, מתגורר אף הוא בקרית טבעון. הוא נשוי לטל ואב ליואב, נועם, רוני ועומר. אב לארבעה ילדים, עובד באינטל ורץ למרחקים ארוכים. מוטי קלינגר, "הינוקא" של החבורה, בן 54, תושב זכרון יעקב. נשוי לנילי ואבא ליסמין ומיה. קלינגר צולל, מטפס על הרים (כי הם שם….), אוהב לבקר במדינות מעבר לים, ובעיקר אוהב לרוץ. שריונר במיל', מהנדס בהשכלתו ועובד מדינה.
לחמישה הצטרף למסע המאתגר ארז גנסקו – בן 47 נשוי ואב לשני ילדים – בעל חברת "בדרכי הטבע" ארגון ולוגיסטיקה לטיולים. גנסקו נותן לחבורה את כל הלווי הלוגיסטי.
• הבדיחה שהפכה למציאות
הרעיון לצאת לדרך החל לעלות על הפרק תחילה כחלום, שהפך מהר מאוד למציאות של ממש. "אנחנו חברים שכבר כמה שנים רצים ביחד ריצות שטח, בד"כ למרחקים ארוכים, ארוכים מאד אפילו, כל זאת במסגרת קבוצת Run&Roll", סיפר אורי גלעד מקבוצת יזרעאל, "אצל כל אחד נבט החלום לרוץ את השביל מסיבות קצת דומות וקצת שונות. לפני שנה וחצי בערך מישהו העז לבטא את החלום בקול רם וגילינו שזהו חלום משותף. דיברנו על הנושא בריצות המשותפות שלנו: בהתחלה בתור בדיחה, אח"כ קצת יותר ברצינות עד שהחלום הפך לשאיפה, ומשם לתוכנית".
החמישה החליטו לקרוא לחלום האישי של פרויקט 1009 על שם 1009 הקילומטרים של שביל ישראל ("במידה ולא מתברברים", אומרים החמישה בחיוך).
המסע של החמישה החל באילת ביום שלישי שעבר באילת ויסתיים, "בשאיפה", הם מדגישים, ב-28 לחודש בקיבוץ דן. התקופה הזאת כוללת 21 ימי ריצה ו-3 ימי התאוששות. התוואי שלהם הוא שביל ישראל, "חשוב להבין שכשאנחנו אומרים ריצה הכוונה היא להתקדמות", אומר גלעד, "שילוב של ריצה, הליכה, טיפוס ולפעמים גם החלקה על התחת. בממוצע אנחנו עושים כ-50 ק"מ ביום. רוב נקודות הלינה שלנו הן על השביל עצמו. יש לנו ליווי לוגיסטי מצוין וכשאנחנו מגיעים לסוף קטע ארז מחכה לנו עם מאהל פתוח וארוחת ערב חמה"
כיצד נערכתם לפני?
זולי ביהרי: "מרגע שהחלומות הפכו לתוכניות, בערך לפני כשנה, התחלנו להיערך בכמה מישורים. קודם כל קבענו פגישה של כל החבורה אחת לחודש. את הפגישות הובילה באמנות רגינה נווה שהצליחה לאסוף את השאיפות והחששות של כל אחד מאיתנו ולרקום אותם לתוכנית משותפת. בפן במקצועי קיבלנו לווי צמוד של קובי אורן. קובי הוא בעל נסיון רב בריצות אולטרא רב יומיות ובעל ידע מעמיק בכל מה שקשור לריצה. מבחינה תזונתית קבלנו ליווי של אנריקה שטרמר. כמו כן התייעצנו עם שני רצים שכבר השלימו את המסע – יאיר ישראל וקרלוס גולדברג. האימונים שלנו היו קצת שונים מאימונים למרוץ אולטרא. היינו צריכים לתת דגש על ריצה רב יומית עם מעט זמן התאוששות, ריצה בתוואי שטח טכני ונשיאה של משקל רב על הגב".
איזה פעילות ספורטיבית אתם עושים בשגרה?
פרדי בן הרוש: "כולנו רצים בתור פעילות עיקרית, אבל כ"א מוסיף גם פעילויות שונות כמו שחיה, יוגה, פילאטיס, חדר כושר וטיפוס – כדי להגיע לחיזוק וגמישות בכל הגוף".
• רצים ב-40 מעלות
החמישה מספרים הם לא מכירים קבוצה שעשתה מסע דומה. אומנם יש שני רצים שרצו את השביל, ויש קבוצות ריצה שמתאמנות ויוצאות ביחד למרוצים, אפילו למרוצים רב יומיים של 4 ימים, אבל חבורה שהתאמנה ורצה ביחד למשך זמן כה רב – זה לא.
אז מה המטרה שלהם, מה מניע אותם? מה מעניק להם דרייב לרוץ כל כך הרבה, במשך שבועות? לדברי החמישה, לכל אחד מהם יש את הדרייב שלו. "זאת שאלה שתמיד שואלים, ושתמיד קשה מאד לענות עליה. הדברים האלה כ"כ ברורים בזמן שאני רץ, אבל כשאני מנסה לנסח במילים זה נהיה מעורפל", אומר גלעד.
באיזה קשיים אתם נתקלים בדרך?
איתי: "עד עכשיו סיימנו 5 ימי ריצה: מאילת לחניון גוונים שבמכתש רמון. זה יוצא בערך 230 ק"מ וכ- 5000 מ' טיפוס מצטבר. הקושי העיקרי עד כה הוא החום. רצנו כל יום כ-12 שעות חשופים באופן כמעט מתמיד לשמש מדברית ולטמפרטורות שהגיעו בשיאן ל-40 מעלות. חוץ מזה התוואי עצמו לא פשוט, אבל אני חושב שלזה אנחנו יותר מאומנים"
איך אתם באמת נערכים למזג האוויר?
מוטי קלינגר: "אנחנו מקפידים מאד על שתייה מרובה – בערך ליטר לשעה, קירור כשאפשר ובמקביל אנחנו משתדלים לעשות עצירה של שעתיים בשעות הצהריים בכדי לתת לגוף להוריד טמפרטורה.
אנחנו גם נותנים דגשים על מניעת קרינה – רצים עם חולצות ארוכות וכובעים עם מגיני עורף. אגב, כל זה נשמע קצת הזוי, כי ביום ראשון השבוע ירד עלינו גשם שוטף. גם לזה אנחנו ערוכים".
• "הדבר האמיתי"
בשבוע וחצי שהם על המסלול, החמישייה מתגעגעת בעיקר למשפחות וגם ל…צל. בחלק ניכר מהקטעים בהם הם רצו, הם נתקלו בחוסר קליטה סלולארית של הניידים שלהם. ברגע שהם מגיעים לפסגה כזו או אחרת במסלול, הם יודעים שהגיע הזמן לשלוף את הניידים ולהחליף כמה חוויות עם המשפחה. "המשפחות מאד מעורבות", אומרים החמישה בקונצנזוס, "לא רק עכשיו אלא לאורך כל תקופת ההכנות. את ערב פסח נחגוג כל המשפחות ביחד- בזכרון יעקב"
האם עשיתם מסע דומה כזה בעבר?
גלעד: "אפילו לא קרוב. מרוצי האולטרא שהתנסינו בהם הם חד יומיים ובתנאים הרבה יותר מאפשרים. עשינו כמה ריצות סימולציה של 2, 3 ו-4 ימים אבל זה עדין לא מתקרב לדבר האמיתי"
איפה אתם מרגישים את רגעי הסיפוק?
"יש המון רגעים כאלה", אומרים חברי הקבוצה, "פסגה שאתה מגיע אליה אחרי טיפוס מפרך ואז רואה ממנה חצי עולם. שועל שחוצה את הדרך בשעות אחה"צ או יעל על צוק. אבל בשבילנו הדבר הכי מרגש ומספק זה לראות, בשלבים שכולם כבר שפוכים לגמרי, מישהו אוסף את עצמו, את טיפת הכח האחרונה שלו רק כדי לעזור לחבר אחר".