• פרולוג
'ויהי אחר הדברים האלה
ומלאה הארץ דעה…
והמון העם יצא לרחובות
הפגין, השמיע, התריס, נלחם…
והיה בימים ההם, שתי ממלכות…
ממלכת יהודה ובירתה ירושלים וממלכת ישראל ובירתה שכם
הפולחן של יהודה בירושלים והפולחן של ישראל בדן ובית-אל
והמה נפרדו, נחלקו, הורקו מכלי אל כלי…
התקבצו אלה אל אלה ונתרחקו אלה מאלה'
ומה עלה בגורלם?
הפירוד הצליח?
מהי הצלחה?
חשבתי רבות על מה לכתוב בטור זה, ומצאתי כי קצרה היריעה מלכתוב את אשר על ליבי בכל הנוגע למצב במדינתנו הקטנה, וכל אשר אכתוב, יהווה כר פורה לקורא, "ללכוד אותי" ברשתו הממתינה להכריע את גורלי, אם לממלכת יהודה או לממלכת ישראל.
ופתאום, אותו קורא מוצא את עצמו מבולבל, מה אעשה עם זה הכותב, שהרי כתב שלושה מאמרים כנגד הרפורמה המוצעת ואף התראיין לערוץ הכנסת בעניין זה (הנה נתפסתי, כתבתי "רפורמה" ולא "הפיכה", עתה אני בצד הנכון?), והנה יוצא מאמר בעד חלקים בה, אז אולי בשילוב של תוכן שבעד עם המילה "הפיכה" יוכרע הכף לזכותי?
אז ויתרתי על התעסקות במסטיק הלעוס חרף חשיבותו, וחשבתי לעצמי, ראש השנה בפתח, אולי כדאי לשתף את קוראיי במקצת הצלחותיי אשתקד. אולי אשתף בפסק הדין האחרון שקיבלתי בו ייצגתי אישה שירושתה נגזלה מבתה אך בדרך יצירתית הצלחתי להשיב עבורה ממון רב, או שמא אשתף בתיק בו מכרו ללקוח שייצגתי מקרקעין שהיו בבעלותו וזאת באמצעות מסמכים מזויפים, ולאחר ניהול הליכים בבית המשפט המחוזי הצלחתי להשיב לו את הבעלות בהם, או שאולי אשתף, בשני תיקים עליהם אני כותב ערעור לבית המשפט העליון…והבנתי שאין לדבר סוף, אך מעצם הדיון בשאלה איזו הצלחה אשתף, שאלתי את עצמי, וכי זו באמת הצלחה? או בלשון אחרת, מהי הצלחה?
• "האם צד שיכריע את הכף יהיה הצד המצליח?"
השאלה – מהי הצלחה? הינה שאלה כה רלוונטית לנו היום, שכן אנו נוטים לחטוא בניתוח אירועים בהתאם לפוזיציה שלנו, ולראות הצלחה כמשהו שאנו היינו רוצים להגיע אליו או שהחברה רואה בו ככזה, דוגמת העני הרואה את העשיר ורוצה להיות כמוהו, ואילו העשיר החולה שרואה את הצעיר הבריא ומוכן ליתן את כל הונו בשביל הצלחת בריאותו, וכן על זו הדרך. ובעניינו, בעת שהפילוג בעם הולך וגדל, ורבים מחממים את הגחלת שתעלה כשלהבת שתכלה את כולנו, בלא היכר באיזה צד אנחנו, עולה בי השאלה ביתר שאת, האם צד שיכריע את הכף יהיה הצד המצליח? ואם הוא יצליח, חזקה שהוא הצודק? לא די לנו בקריאת ההיסטוריה כדי להבין את התשובה?
• "הצלחה איננה ניצחון של צד אחד על משנהו"
אם כן, מהי הצלחה? בפעם הראשונה שהמילה הצלחה הופיעה בתורה, היה זה בהקשרו של יוסף הצדיק: "וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ…" ומתי זה נאמר, ממש טרם הושלך לכלא בעלילה קשה מצד אשת אדוניו. אז, מספרת לנו התורה כי הגיעו לכלא שני אסירים נוספים, שר המשקים ושר האופים, "ופניהם רעים…" על מר גורלם, והנה, אותו יוסף, ילד יתום מאמו, אשר לא מזמן נזרק על-ידי אחיו לבור, הועבר למצרים, מבודד מכל אדם, מוצא את עצמו משקם את חייו בבית אדוניו, בונה את קומתו לאט לאט, ועד אשר מגיע לגדולות מושלך לכלא כאחרון העבריינים, שוב לבור, שוב לתחתית, ללא משפחה ואף ללא מעמד.
באותו הרגע הקשה הזה, פוגש יוסף הצדיק את שני האסירים החדשים, כשהוא בשיא השפל, כשהוא אמור להיות מיואש מהחיים לאחר "רכבת ההרים" שעבר, לאחר תקופה כה ארוכה של בדידות, מבלי לדעת מתי ישוחרר (לא כפי שנהוג היום, שקוצבים עונש) והנה אנו רואים את אותו יוסף הצדיק, שואל את שני האסירים החדשים "מדוע פניכם רעים היום…?"
מה???? יוסף, אתה בסדר? התשובה כל כך פשוטה, כי הם היו שרי המלך ועכשיו הם אסירים, זה לא פשוט להבנה, הרי אתה יוסף הצדיק, עוד מעט ואתה משנה למלך מצרים, איך אתה לא מבין זאת?
מה התורה באה לספר לנו בשאלה זו, שהרי אין התורה משחיתה מילותיה לריק. התורה רוצה ללמד אותנו מיהו "איש מצליח"? מהו הבסיס להצלחה? והתשובה: האדם שמתבוננן באחר הוא הוא איש מצליח, ויותר מזה, אפילו שהוא נמצא בשיא השפל, כאשר אבדה תקוותו, בכל זאת הוא מצליח לראות את האחר, ויש לומדים עמוק מזה, שכדי לראות את האחר, אנו חייבים להעביר את עצמנו, אם לא בפועל, לפחות בכוח, את ההתבטלות שעבר יוסף הצדיק בעל כורחו. תחילה, איבד את אמו היקרה לו מכל, בהמשך, את משפחתו, את אדוניו, את שמו הטוב ונשאר מבוטל לגמרי, כבעל חוב לבורא עולם על הזכות לחיות חיים, גם אם הם קשים מאוד, ורק אז, כזרע הנשתל באדמה, הנסתר מעיני כל, מתבטל מהמציאות המבלבלת, השואפת למעמד, לניצחון, לצדק המוחלט שאיננו כזה, המשתייך לקבוצה זו או אחרת. רק אז, בעת הביטול – החל הזרע לנבוט ולצמוח – בראיית האחר – מתוך שחרור העצמי האישי / קבוצתי שלי, מתוך קבלה שאין צד צודק, ומתוך ידיעה שכל שם תואר הוא יחסי מטבעו.
• "לשמוע את האחר"
ואם כן, אני אשתדל להיות מצליח השנה, לראות את האחר ממני, לשמוע אותו גם אם תחילה לא אבין, אך אנסה, בעיקר אתחיל עם הגרעין שלי, ששם העבודה קשה אפיים, עם אשתי, ילדיי, משפחתי המורחבת, חבריי ושאר הסובבים אותי בחיי, אקשיב בנחת, לא אגיע מוכן להשמיע את דעתי, אלא לשמוע את האחר, להסתכל עליו, לראות את הטוב שבו, את היופי והחן, מתוך ידיעה משחררת שאינני צודק, אך בוודאי שגם לא הוא, שביחד, אנחנו כבר יותר קרובים להיות צודקים ובוודאי מצליחים. ומתוך מילים אלה, אברך אתכם בשנה טובה ומתוקה, שנזכה להיות מאוחדים, אוהבים ומקבלים, שנזכור ששום משבר חוקתי לא יכול להיות משבר, אלא אם אנו ניתן לו את הכוח להיות כזה, ומתוך אחדות הוא איננו ולא יהיה.
אוהב, שלכם לידור.