כיתוב: "אין סבירותו של בית המשפט עדיפה על סבירות פקיד זה או אחר", עו"ד לידור איזון. צילום: תומר סבג
"במאמר הדעה הקודם שכתבתי, הבעתי דעתי בנוגע לרפורמה המוצעת בכנסת. בקצרה אזכיר כי טענתי שהרפורמה מדאיגה אותי כאזרח וכמשפטן, הסברתי כי ככל והכנסת רוצה לשמור על אזרחיה, עליה ראשית לכל לקיים את שהתחייבה במגילת העצמאות – לחוקק חוקה.
מאז חלפו 75 שנים, וחוקה בוששה לבוא. מטרתה המרכזית של החוקה הינה לקבוע כי הזכויות המנויות בה תהיינה בעלות ערך סגולי, כך שלא יהיה כוח למחוקק לחוקק חוקים שיפגעו בזכויות האזרח. זכויות היסוד עליהן אני מדבר הינן רבות אך אציין כמה: הזכות לשוויון, הזכות לחירות, הזכות לקניין, הזכות לכבוד, הזכות לחופש עיסוק וכדומה. במילים אחרות, את החוקים במדינה יחוקקו בהתאם ובכפוף לחוקה ולערכים הנובעים ממנה. משלא חוקקה הכנסת חוקה – נשאר חלל ריק, שאליו נכנס בית המשפט העליון בפסיקותיו, עתה, מלינה הכנסת והממשלה על כך, ובאה להציג רפורמה, שעל חלקים ממנה אני חולק ועתה אתייחס באופן פרטני למרכיביה, ואנסה, לפשטה בלשון בני אדם".
• "נכון כי סבירותם של שופטי בית המשפט העליון איננה עדיפה על סבירות העם"
"הרפורמה מציעה לבטל את "עילת הסבירות", אם כן, מהי אותה עילה עליה מלינה הכנסת? מה כל כך מכעיס בה? האמנם סבירותם של שופטי בית המשפט העליון עדיפה על סבירות של חברי הכנסת שנבחרו בבחירות דמוקרטיות? התשובה היא – לא, ועתה אנמק.
כבר כאן אקדים ואומר, כי גם האקדמאיים המפגינים נגד הרפורמה, סוברים כי יש מקום לבטל או לפחות לצמצם את עילת הסבירות הואיל והיא אמורפית מדי, ואני הקטן, אינני מסכים איתם בעניין זה גם אם אני יכול מאוד להבין את טענתם, וכל כך מדוע?
"ביטול עילת הסבירות יביא לכך שפקידי הממשל יקבלו החלטות שרירותיות הפוגעות בנו כאזרחים, תוך ידיעה שאין בקרה מעליהם, ואחרי החלטתם – אין ולא כלום! או אז יעמוד האזרח בפני שוקת שבורה אשר תתסכל אותו לאין שיעור נוכח העוולה שנעשתה לו, והוא צועק ואין עונה!"
"בכדי לספק מענה לשאלה עלינו להבין מהי סבירות? סבירות הינה החובה של רשות מרשויות המדינה לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים למקרה הנידון בפניה, ולתת לכל שיקול את המשקל הראוי לו, בטרם היא תקבל החלטה שתפגע בזכויותיו של האזרח השוחר לפתחה. לא פעם, עומד האזרח הקטן נוכח החלטות שלטוניות שפוגעות בו, והוא יוצא מדעתו נוכח האטימות השלטונית הגלומה בהן, אטימות שיש בה לעיתים, להוציא אותו משלוותו עד כדי התמוטטות עצבים. דוגמה לכך ניתן למצוא בקנסות שמטילות רשויות המים על אזרחים על דרך האומדנא, כלומר לפי אומד דעת הפקיד האמון על חשבון המים, וזאת מכוח הסמכה מפורשת בחוק המים אשר מקנה סמכות לתאגיד לעשות כן.
דוגמאות נוספות ניתן למצוא בסמכות שמפעילים במס הכנסה בפסילת ספרים נוכח טעות אנוש של נישום, מניעת בניית בית כנסת מטעמים פוליטיים באמצעות עיכוב אישור תוכניות התכנון המוצעות על-ידי המתפללים שרוצים לבנות אותו, שלילת רישיון לעסוק במקצוע מסוים בשל שיקולים פסולים, מניעת קבלת מועמדים כחברים באגודה שיתופית ובתורה מניעתם לקנות קרקע ביישוב אליו רוצים להתקבל כחברים, מניעת קבלתה של אישה כטייסת, מעצר מנהלי ללא הגבלת זמן וללא נימוק ביטחוני אמיתי, שימוש באמצעי חקירה אסורים כגון הכאת הנחקר, האזנת סתר באמצעות תוכנות ריגול הפוגעות בזכות לפרטיות בצורה קיצונית ורבות הדוגמאות המה מכדי לפרטם במאמר קצר זה, אלא שיש בהן להמחיש שכאשר הרשות פוגעת באזרח הקטן מכוח החוק, הוא מיד יזעק ויפנה לבית המשפט כדי לקבל סעד בדמות ביטול החלטת הרשות שפוגעות בו, בדרך כלל הטיעון המרכזי שלו יהיה ביטול החלטת הרשות בשל שיקול דעת שגוי או במילים אחרות, החלטה שאיננה סבירה – עילת הסבירות".
• "בית המשפט מפשט את החלטתו, ובכך יוצר קריטריונים שיהיו ברורים"
"כבר כאן אדגיש, כמי שתחום התמחותו במשפט החוקתי, התערבות בית המשפט בהחלטות שלטוניות נעשית במשורה הואיל ואין בית המשפט בא במקום הרשות שקיבלה את ההחלטה, כי אם תפקידו מתמצה בכך שהוא יבחן האם ההחלטה נופלת במתחם הסבירות, דהיינו: האם הרשות באמת שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים למקרה הנידון בפניה והאם נתנה לכל שיקול את המשקל הראוי לו, כאשר בית המשפט מסביר כי אין תשובה אחת נכונה והוא יתערב רק במקרים בהם יש חריגה ממתחם הסבירות או כאשר ההחלטה התקבלה ממניעים פסולים.
"התערבות בית המשפט בהחלטות שלטוניות נעשית במשורה הואיל ואין בית המשפט בא במקום הרשות שקיבלה את ההחלטה, כי אם תפקידו מתמצה בכך שהוא יבחן האם ההחלטה נופלת במתחם הסבירות, דהיינו: האם הרשות באמת שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים"
מה שבעצם בית המשפט עושה, הוא חידוד הסוגיה שבאה לפתחו, הצפת השאלות שבדרך כלל מעלה האזרח החלש שעמד מול רשות חזקה, ומנסה לבחון האם באמת הפקיד שקיבל את ההחלטה התייחס לטענות אלה ברצינות? זו גם הסיבה שהחוק במדינה מחייב את הרשות לנמק את החלטותיה, כי אילולא כן היה ניתן לקבל כל החלטה לקונית שפוגעת באזרח מבלי להסביר מדוע, וזהו משטר מעין דיקטטורי.
בשאלות שמעלה בית המשפט במקרה הנידון לפניו הוא מתווה דרך להפעלת שיקול הדעת של הרשות למקרה הספציפי ולמקרה הבא שיבוא לפתחה, ובכך מונע עוולה נוספת שיכול מאוד להיות שזה עתה מתרחשת באחד מרשויות השלטון כנגד האזרח. כאשר יבחין בית המשפט כי מקבל ההחלטה התעלם משיקולים מהותיים ייתכן כי הוא יפסוק שהחלטתו חרגה ממתחם הסבירות, ולא שהיא איננה סבירה, כי כאמור, לא זו השאלה, אין סבירותו של בית המשפט עדיפה על סבירות פקיד זה או אחר. אין בית המשפט רוצה לקבוע שדעתו סבירה ואילו של מקבל ההחלטה איננה, בדיוק ההיפך, הוא מפשט את החלטתו, ובכך יוצר קריטריונים שיהיו ברורים לבאים אחריו ומאפשר לפקידי הממשל שלנו לעשות עבודה יותר טובה עבורנו, תוך שמירה על זכויותינו שהיו אמורים כבר מזמן להיכתב בחוקה".
"הייתי מציע שסעיף זה ברפורמה המוצעת יתבטל או לכל הפחות יתוקן כך שהתיקון יתייחס להגבלה בשימוש בה למקרים מסוימים ומתוך הבניית שיקול דעת השופט היושב בדין"
כמי שמתעסק בתחום זה, אני יכול לומר שבית המשפט נוטה שלא להתערב בהחלטות שלטוניות, בייחוד כאשר הן מתקבלות בדרגים הגבוהים ונוגעות לביטחון המדינה, אך ישנם מקרים ששומה עליו להתערב.
ביטול עילת הסבירות יביא לכך שפקידי הממשל יקבלו החלטות שרירותיות הפוגעות בנו כאזרחים, תוך ידיעה שאין בקרה מעליהם, ואחרי החלטתם – אין ולא כלום! או אז יעמוד האזרח בפני שוקת שבורה אשר תתסכל אותו לאין שיעור נוכח העוולה שנעשתה לו, והוא צועק ואין עונה!!!
"השלום הוא הכלי המרכזי המחזיק ברכה, ועליו אסור לנו לוותר. אני קורא לקואליציה להיות כבית הלל, שדברי הלכה היו נפסקים כמותם, ומפני מה? מפני שהיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם"
מכל המקובץ לעיל עולה ומתבקשת המסקנה כי ביטול עילת הסבירות איננה נכונה לנו כאזרחים, ולכן הייתי מציע שסעיף זה ברפורמה המוצעת יתבטל או לכל הפחות יתוקן כך שהתיקון יתייחס להגבלה בשימוש בה למקרים מסוימים ומתוך הבניית שיקול דעת השופט היושב בדין, שזהו נושא שלם למאמר נפרד.
במאמר הבא אשתדל לדון, בלי נדר, בנקודה נוספת ברפורמה – וועדה למינוי שופטים, אסביר את יתרונותיה וחסרונותיה ואציע פתרון שלטעמי הולם בנסיבות העניין.
לבינתיים אשא תפילה כי נתאחד ונתחזק ונבין כי השלום הוא הכלי המרכזי המחזיק ברכה, ועליו אסור לנו לוותר. אני קורא לקואליציה להיות כבית הלל, שדברי הלכה היו נפסקים כמותם, ומפני מה? מפני שהיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, ואני יודע שקשה הדבר אך נחוץ הוא, ואין זה משנה מה נעשה בעבר, אלא עלינו לצפות פני עתיד ולא לנקום ולא לנטור גם אם רצוני להוכיח, ובוודאי שלא לשנוא את אחינו בלבבינו כי אחריתו של הפסוק מחייב אותנו – ואהבת לרעך כמוך, אמן ואמן".