בית המשפט המחוזי בנצרת התיר ביום ראשון לפרסום את גזר דינם של שלושה תושבי ג'נין – אשר קשרו קשר לבצע פיגוע בעיר עפולה.
שלושת הנאשמים הודו במעשיהם במסגרת הסדר טיעון, ובתחילת החודש נדונו לעונשים הבאים. נאשם 1 – בגיר – נדון ל-28 חודשי מאסר
נאשמים 2-3 – הקטינים – נדונו ל-25 חודשי מאסר כל אחד.
• צפו בתכנית, בה נראו חיילים יהודים מתעמתים בירושלים עם נשים מוסלמיות
הנאשמים, נכנסו לישראל שלא כדין בראשית חודש דצמבר 2015, לאחר שקשרו קשר לבצע פיגוע בעיר עפולה, תכנית שסוכלה, למרבה המזל, בטרם ביצעו את זממם. במסגרת הסדר טיעון, הודו השלושה במיוחס להם בכתב אישום מתוקן, לפיו, בתקופה שקדמה למעשיהם, התרחשו בישראל באופן תכוף פיגועי דקירה במטרה להביא למותם של אזרחים יהודים חפים מפשע.
כשבוע לפני מעצרם, נכנסו הנאשמים שלא כדין לישראל ושהו באום אל פאחם, שם לנו ועבדו בעבודות מזדמנות.
ביום 08/12/15, לאחר שצפו בתכנית, בה נראו חיילים יהודים מתעמתים בירושלים עם נשים מוסלמיות, הוצפו הנאשמים בתחושות זעם וחימה וגמלה בלבם יחדיו החלטה להגיע למחרת היום לעיר עפולה ולרצוח יהודי בדקירות סכינים. לצורך מימוש הפיגוע, רכש נאשם מס' 2 עבורו ועבור שני הנאשמים האחרים, שלושה סכינים בחנות באום אל פחם. שני הנאשמים האחרים המתינו לו מחוץ לחנות וקיבלו ממנו את הסכינים. השלושה הסתירו את הסכינים מתחת לבגדיהם ועלו על אוטובוס שהסיע אותם לעפולה; שם ירדו סמוך למבנה עיריית עפולה ושוטטו בין השעות 21.00 ל-21.30, ברחובות העיר במטרה לאתר אדם יהודי, כיעד מתאים לפיגוע.
• השליכו את הסכינים
התנהגותם עוררה את חשדן של שתי אזרחיות, שהתקשרו למשטרה ודיווחו עליהם. זמן קצר לאחר מכן, אותרו הנאשמים על ידי שני שוטרים, שערכו סיורים בעיר כדי לחפשם. הם נשאלו מה מעשיהם והשיבו, כי הם בדרכם לתחנת האוטובוס, על מנת לחזור לעיר מגוריהם – אום אל פחם וכי הם מחפשים את תחנת האוטובוס; זאת במטרה להכשיל את החקירה הפלילית והליך שיפוטי בעקבותיה. השוטרים כיוונו את הנאשמים לתחנת האוטובוס, אולם הנאשמים החלו ללכת לכיוון אחר ותוך כדי הליכה השליכו נאשמים 2 ו-3 את הסכינים שהחזיקו עמם, במטרה להכשיל את החקירה וההליך המשפטי. בעקבות כך, עצרו אותם השוטרים והובילו אותם לתחנת המשטרה. בדרכם לתחנה, נאשם מס' 1 השליך את הסכין שהייתה ברשותו בתוך הניידת, כדי להכשיל את החקירה וההליך השיפוטי.
• "לא ניתן להתעלם מהנזק שעלול היה להיגרם לו הוציאו הנאשמים את תכניתם אל הפועל"
השופטים כתבו בגזר הדין כי מתחם העונש ההולם נקבע על פי הערך החברתי המוגן באמצעות העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
"הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירות: דומה שאין צורך להכביר מילים אודות הערך המוגן, הנפגע מעבירה, שמטרתה הייתה קשירת קשר לפגוע באדם על רקע לאומני ואודות מידת הפגיעה בערך זה, אשר קרובה הייתה להתממש, לולא נעצרו הנאשמים. הנאשמים קשרו קשר לפגוע ביהודי, ולשם כך הצטיידו בסכינים ועשו דרכם מאום אלפחם לעפולה, כדי לאתר שם קורבן פוטנציאלי. הם עשו כן, תוך שהם שוהים בישראל שלא כדין, בכך התממש גם הסיכון הגלום בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לביטחון תושבי המדינה ושלומם. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה: העבירות בוצעו בצוותא, תוך קשירת קשר. גם אם הנאשמים לא נכנסו לארץ במטרה לבצע פיגוע, ברור מתיאור מעשיהם כי מדובר במעשים מתוכננים, שכללו הצטיידות בנשק הפוגעני, נסיעה לאזור בו התכוונו לבצע את זממם ושיטוט בעיר, לשם איתור הקורבן ומציאת ההזדמנות לממש את תכניתם."
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
עוד בפסק הדין: "לא ניתן להתעלם מהנזק שעלול היה להיגרם לו הוציאו הנאשמים את תכניתם אל הפועל. תכנית שמטרתה הייתה פגיעה בחיי אדם, באמצעות נשק קר, ואשר פירושה איום ממשי לפגוע בערך החברתי העומד בראש סולם הערכים החברתיים, שהוא קדושת החיים.
בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש לקחת בחשבון את העובדה, שלנאשמים הייתה יותר מהזדמנות אחת, לפעול לפי תכניתם, אולם גם לאחר כמחצית השעה שבה שוטטו בעיר, (בצורה שעוררה את חשדם של הסובבים, עד כי הוזעקו שוטרים), הם לא ניסו לפגוע באיש. השוטרים שניסו לברר מה מעשיהם, הסתפקו בתשובה שנתנו, לפיה הם מחפשים את דרכם חזרה לעיר מגוריהם באום אלפחם, והניחו להם ללכת לדרכם, למרות זאת, הנאשמים 2 ו-3 בחרו בשלב זה להשליך את הסכינים. נאשם מס' 3 לעומתם, השליך את הסכין רק לאחר שהובל בניידת לתחנת המשטרה. הנאשמים הודו כי השליכו את הסכינים בכדי להכשיל חקירה פלילית והליך שיפוטי בעקבותיה, כך שלא ניתן לקבל טענתם, כי עשו זאת רק בשל כך שהתחרטו וויתרו על תכניתם".
• "על בית המשפט להעביר מסר הרתעתי חד משמעי באמצעות ענישה קשה"
"הגם שבמהלך הזמן בו שוטטו בעפולה, לא עשו ניסיון לפגוע באיש, יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשמים לא השליכו את הסכינים, אלא רק לאחר שהשוטרים פנו אליהם, והם הבינו כי עוררו את חשדם. למרבה המזל, עם זאת, לא נגרמה בפועל כל פגיעה לסובבים.
בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לזקוף לחומרה את המניע האידיאולוגי לביצוע העבירה. הנאשמים הושפעו, לטענתם, מהלך הרוחות בסביבתם ומדברי הסתה ברשתות החברתיות ובתקשורת. על רקע זה, ולמרות שנכנסו לישראל על מנת לעבוד, ובפועל אכן הועסקו בעבודות ניקיון באום אל פאחם, הם יצאו לעפולה, מצוידים בסכינים, לשם מימוש הקשר שקשרו…"
עוד הוסיפו השופטים: "בשל הסיכון החמור לשלום הציבור וביטחונו, בעבירות בעלות רקע אידאולוגי-לאומני, נפסק כי על בית המשפט להעביר מסר הרתעתי חד משמעי באמצעות ענישה קשה.. מעורבותם של צעירים/קטינים בפיגועים, בפרט אלה בהם נעשה שימוש בסכין, הינה תופעה מצערת ומסוכנת, אשר קשה למגרה ולהיערך לקראתה. לא ניתן להתעלם מן המציאות הביטחונית השוררת כיום, בה אנו עדים לגלים של אירועי טרור המבוצעים על ידי יחידים, והמחיר הקשה שמשלמת החברה באבדן חיים, פגיעה בגוף ובתחושת הביטחון של הציבור. כל אלה מצדיקים ליתן משקל גם שיקולי הרתעת היחיד והרבים בגזירת העונשים בתוך המתחם".
השופטים החליטו שלא יוטל קנס על הנאשמים, בהתחשב במצבם הכלכלי ותקופת המאסר הכוללת.