המועמדים: "שלום…היינו שמחים לגור ביישוב שלכם…"
יו"ר וועד היישוב: "למה"?
המועמדים: "כי הוא יישוב כפרי קהילתי, מחיר המגרש בתקציב שלנו, יש נוף עוצר נשימה ונשמח להשתלב כחברים בו…"
יו"ר וועד היישוב: "למה שלא תגורו במקום שיש אנשים שדומים לכם? דתיים…אנחנו יישוב חילוני".
המועמדים: "מה הפירוש של המילה חילוני? האם מסורתי הוא גם חילוני? האם באמת יש דבר כזה חילוני? הלא בכל אדם באשר הוא אדם יש רוח ולא רק "חול", ואין זה משנה מה מקורה, שהלא בסיס אחד לכולנו פה כבני אדם…".
יו"ר וועד היישוב: "אני שומע…אך לא מעוניין שיסתובבו פה אברכים כל פעם פרצופים חדשים".
המועמדים: "אתה חושש מכפיה דתית?".
יו"ר וועד היישוב: "לא".
המועמדים: "אז ממה…?"
• וועדת קבלה: קווים לדמותה
השיחה המוצגת לעיל, איננה פרי דמיוני, היא פרפרזה של שיחה שהתנהלה בין זוג חב"דניקים שרכשו מגרש ביישוב קהילתי ורצו להתגורר בו לבין יו"ר האגודה של אותו יישוב.
לטעמי השיחה משקפת גם את רוח הדברים שעלו מהמפגש שהתנהל בין הזוג לבין ועדת הקליטה שמורכבת מחברי היישוב – בבואם לבחון האם להמליץ על קבלתם של הזוג כחברים ביישוב. גילוי נאות, לא הייתי נוכח בפגישה אלא שזה הרשום שקיבלתי ממספר ממצאים אובייקטיבים אליהם כמייצג בתיק.
למי שהנושא הזה חדש עבורו, אדרש תחילה להסביר אודותיו, אסביר על נושא ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בהיבט המשפטי והמעשי ובכך אחשוף אתכם לנושא כואב שטעון לטעמי, לטיפול שורש.
נכון להיום, פקודת האגודות השיתופיות, מקנה סמכות חוקית, לוועדת קבלה אזורית, לדחות מועמדים מלהתקבל כחברים ליישוב קהילתי ממספר שיקולים שמהווים רשימה סגורה, ואלה הם: המועמדים קטינים, נעדרי יכולת כלכלית להקים בית ביישוב תוך פרק זמן הקבוע בהסכם הקצאת המקרקעין, אין להם כוונה לקבוע את מרכז חייהם ביישוב, הם לא מתאימים לחיי חברה בקהילה, לא מתאימים למרקם חברתי תרבותי של היישוב הקהילתי ויש יסוד להניח כי יהיה בקבלתם כדי לפגוע במרקם זה, יש ליישוב מאפיינים ייחודיים או תנאי קבלה הקבועים בתקנות האגודה ושקיבלו תוקף של רשם האגודות.
"מעטים המועמדים שיעתרו כנגד החלטה של ועדת הקבלה הדוחה קבלתם, שכן בעצם הדחיה יש פגיעה אנושה בכבודם, הם מושפלים, חבולים, נבוכים ובוודאי שלא רוצים לחשוף בזיונם ברבים, כך שתיקון מעשי לעוולה שקיימת בפקודה, לא מגיע"
למקרא השיקולים הנ"ל, ניתן להבחין בשניים שלשונם רחבה מני ים ועמוקה ממצולותיו, באמצעותם יכולה וועדת הקבלה לדחות כל מועמד.
בדבריי אני מתכוון לשיקול המאפשר לדחות מועמדים כאשר יש יסוד להניח שקבלתם תפגע במרקם החברתי תרבותי של היישוב, ובשיקול המאפשר לדחות מועמדים הואיל ואינם מתאימים לחיי חברה בקהילה.
בעניינם של שיקולים אלה, הוגש כבר בשנת 2011 בג"ץ לבית המשפט העליון (בג"ץ 2311/11 סבח נ' הכנסת) אשר דרש לבטלם. הנימוק לבקשת העותרים היה, כי שיקולים רחבים אלה, יאפשרו אפליה אסורה בכסות של טעמים לגיטימיים, ובמילים פשוטות, כשישוב קהילתי ירצה לדחות מועמדים מטעמים מפלים דוגמת גזע, דת, מין ולאום וכו', הוא יטען שיש יסוד להניח שהמועמדים יפגעו במרקם החברתי תרבותי של היישוב או שאין הם מתאימים לחיי חברה בקהילה, ולכן דינם להידחות.
לצערי, עתירתם נדחתה מטעמי בשלות דהיינו, העתירה לא הייתה בשלה מספיק לדיון מעשי שכן לא הובא מקרה קונקרטי לפני בית המשפט העליון, אלא רק החשש והפוטנציאל שגלום בסעיפי חוק רחבים שכאלה.
"אבקש מהכנסת, כי טרם העברת התיקון, ישקלו לבטל את הסעיפים הדנים במרקם חברתי תרבותי והתאמה לחיי חברה בקהילה, שכן הם מהווים כר פורה לאפליה אסורה"
טעם נוסף שעמד לזכות הכנסת היה, סעיף 6ג'(ג) לפקודה, בו נקבע כי "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית." כך שלכאורה המחוקק מנע אפליה על רקע מי מהטעמים הנ"ל, ובכך צמצם את הסכנה הגלומה בסעיפים שלשונם רחבה מאוד, עמומה ואיננה מוגדרת דיה כך שכל מועמד יכול להיתפס ברשתה.
• המציאות בפועל: מהו אותו "יסוד" שיש בעטיו לדחות מועמדים? מהו אותו מרקם חברתי תרבותי?
למרבה הצער, המציאות הוכיחה בדיוק אחרת, יישובים מפלים מטעמים אסורים אך צובעים את טעמם בשיקולים לגיטימיים.
אני אומר זאת מתוך תיקים בהם טיפלתי, שאחד מהם תלוי ועומד היום בבית המשפט המחוזי. נתנו ליישובים כוח בלתי מוגבל לדחות מועמדים על רקע היותם דתיים / חרדים, אתיופים, ערבים וכדומה… והם עושים זאת באמצעות שני השיקולים שהזכרתי לעיל, אשר יש בהם ליצוק כל תוכן העולה על רוחה של וועדת הקבלה.
כך לדוגמה, אם בכוונת וועדת הקבלה, לדחות זוג מועמדים בשל היותם הומוסקסואלים, הם יתרצו זאת בכך שהם לא מתאימים לחיי חברה בקהילה או שיש יסוד להניח שהם פוגעים במרקם החברתי תרבותי של היישוב.
הבעיה גדולה עוד יותר, שכן, עד לכתיבת שורות אלה, לא ניתן פסק דין מקיף, שייקבע מהו אותו מרקם חברתי תרבותי שעל היישוב להוכיח קיומו טרם דחיית המועמדים? מהו אותו יסוד להניח לפגיעה בו? האם יסוד ממשי? האם קרוב לוודאי? האם בהסתברות גבוהה למדי? לפי איזה מבחן ואיך ליישמו?!!! אני רוצה לומר: משנת 2011 סעיפים אלה נשארו עמומים כפי שהם היו בשעת חקיקתם.
עוד אוסיף, כי מעטים המועמדים שיעתרו כנגד החלטה של ועדת הקבלה הדוחה קבלתם, שכן בעצם הדחיה יש פגיעה אנושה בכבודם, הם מושפלים, חבולים, נבוכים ובוודאי שלא רוצים לחשוף בזיונם ברבים, כך שתיקון מעשי לעוולה שקיימת בפקודה, לא מגיע".
• התיקון המוצע: "האפליה תגדל ותחריף"
אם לא די בכל האמור לעיל, כיום מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת האגדות השיתופיות, כאשר התיקון המוצע מבקש לאפשר ליישובים עם 700 בתי אב לכנס וועדות קבלה בעוד שכיום, רק יישובים קטנים יותר זכאים, כאלה שיש בהם לא יותר מ 400 בתי אב. עוד מבקש התיקון להרחיב את האזורים הזכאים לבצע וועדות קבלה, אם כיום הפקודה מתייחסת רק ליישובי הנגב והגליל, כעת מוצע להחילה באזורים נוספים בארץ. זוהי הרחבה משמעותית לפקודה, שגם ככה, האמור בה כיום שנוי במחלוקת!!!
המשמעות המעשית לתיקון הינה, כי אם כיום, קיימת אפליה אסורה, היא תחריף, תגדל ותעשיר את העוולה, שכן התיקון יאפשר למספר גדול של יישובים בארץ לדחות מועמדים בקבלה ליישוב מטעמים מפלים באצטלה של שיקולים לגיטימיים, וכפי שאמר זאת השופט אדמונד לוי ז"ל בבג"ץ 1067/08: "הדרת רגליהם של יוצאי עדות המזרח (או אשכנז), או שמא עולים חדשים, או כל קבוצה נבדלת אחרת, מקירבה של קבוצה 'נבחרת' אחרת – לעולם ינסו לתרצה בנימוקים 'ענייניים', ולא כאלה שמקורם בחשש עלום ולא מבוסס מן הזר והשונה", ולכן מוטב לעצור את החקיקה בנושא זה.
לסיכום אבקש מהכנסת, כי טרם העברת התיקון, ישקלו לבטל את הסעיפים הדנים במרקם חברתי תרבותי והתאמה לחיי חברה בקהילה, שכן הם מהווים כר פורה לאפליה אסורה שפוגעת בערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא מאדירה את השסעים החברתיים ומבדלת אוכלוסייה אחת מרעותה, מונעת כל אפשרות לשלום אמיתי, ויש בה להנציח דוגמות אסורות שאין אנו רוצים להדמות אליהם כחברה יהודית. אין אנו רוצים לאמץ את הגישה המפלה שאומצה בארה"ב של שנות החמישים – "נפרד אבל שווה" – Separate but equal אשר מצאה לה ביטוי בהפרדת בתי הספר "לשחורים ולבנים" והודות לבית המשפט העליון דשם, בוטלה מטעמים מפלים (Brown v. Board of Education).
אנו רוצים לקיים את חזונה של מגילת העצמאות ולקיים שוויון לכל אזרחי המדינה לאור חזונם של נביאי ישראל, וראוי שכל אחד יעשה מאמץ ללמוד על חזונם, שכן הוא יסוד מוסד לנו איך עלינו לנהוג במדינת ישראל!!!