ביום חורף גשום של דצמבר 1921 הגיעה חבורה קטנה של נשים וגברים בעגלות, לחרוש, לבנות, לגדל ילדים, בקיצור ליישב את המקום שנקרא היום כפר יחזקאל. מאז חלפו כבר יותר ממאה שנים. במהלכן השתנו פניו של המושב לבלי הכר. הוא גדל והתפתח ואיתו השתנה והתגוון הנוף האנושי המרכיב אותו.
את מאה השנים שחלפו רצינו, תושבי המקום, לחגוג. כדי לממש רצון זה התנדבה ועדה, כדי לחשוב ולהתלבט מה צריכים להיות מאפייני החגיגות המאה מבחינת מטרות ותכנים, ומה תהיה צורתן? מופע גדול או אולי מספר אירועים?.
למרות שהועדה כללה קולות ודעות שונים, כולנו הסכמנו שהמטרה העיקרית היא שכמה שיותר אנשים מכל הגילאים ייקחו חלק בחג. בנוסף חשבנו שהחגיגה צריכה לתת ייצוג והוקרה לסיפורי העבר אבל גם לרחשי ההווה והעתיד. לגבי הצורה הבנו תוך כדי תנועה שבמקום לרכז את כל המשאבים הכספיים והאנושיים באירוע גדול אחד, נכון יהיה לפזר אירועים לכל אורך השנה, שיהפכו אותה למיוחדת וידגישו את רוח המקום.
• יריית הפתיחה
פתחנו את חגיגות המאה לכפר בראשית הקיץ של 2021 באירוע שכלל טקס קצר. במהלכו, בין היתר, מקהלה רב דורית חידשה ושרה את המנון הכפר. כמו כן הוקרן במהלך הטקס קליפ של "שירת ההמונים" עליו עמלנו מספר חודשים מראש. הכוונה לקליפ לשיר ששרים כולם אבל מורכב מצילומים והקלטות בנפרד של המשפחות בכפר. אחרי הטקס התקיימה שירה בציבור מלאת שמחה, אותה ליבו גם בירה, גבינות, אבטיחים ויין והתפתחה הרקדה ספונטנית.
בסוף הקיץ והחגים מתקיים במושב מזה כמה שנים מרוץ כפר יחזקאל. בשנת החגיגות שחלפה גם אירוע זה התקיים בסימן ה-100. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בחולצות ובכובעים עם סמל המאה, אלא גם בהפנינג מרהיב בבריכה לכל הקהילה עם אומגה ושלל הפעלות.
• נושאים, אנשים ונשים
בסתיו העניקו שכבת בני ובנות המצווה, ילידי 2009 מתנה גדולה, שימושית ומהנה. יחד עם הוריהם הם פתחו את שנת המצווה שלהם בשיפוץ וחידוש של "הטרזנים". כך אנו קוראים לחורשת האקליפטוס הקטנה, שממוקמת בחלקו הצפוני של הוואדי שביננו לבין גבע, למרגלות בית העלמין. זה מקום לא רגיל כפי שהגדירה אותו במילותיה אחת מאימהות בני המצווה: "הוא מחוץ למושב אבל עדיין חלק ממנו. הוא קצת שלנו וקצת של אחרים. גלוי באמצע הדרך אבל מעט נסתר בין הגבעות". אודות למאמץ של בנות ובני המצווה שניקו וטיפחו אפשר להנות יותר מהקסם של פינת החמד הזאת, לשחק ולהתנדנד, לשבת בנחת בצל, ולהנות ממפגש חברתי או אפילו מסיבת יום הולדת.
בראשית החורף התקיים אירוע ניווט קהילתי. בשבת נעימה משפחות רבות במושב, סבים סבתות, הורים, נכדים ונכדות יצאו אל רחובות הכפר כשבידיהם מפות ניווט במטרה לעבור מנקודה לנקודה באמצעות חידות ומשימות. החידות היו קשורות לעבר של הכפר, לידע כללי וכישורים אחרים כך שכולם כולם יכלו להשתתף ולהרגיש שייכים למקום ולקהילה.
בערב חמישי קריר אחד התקבצה קהילתנו לערב טד מרתק ומיוחד. הערב הוקדש לנשים, כשהפעם הגברים היו שותפים רק בקהל. בזו אחר זו עלו 7 נשים מהמושב, חדשות וותיקות וסיפרו את סיפורן. כך זכינו להכיר מעט יותר את השכנות ממול.
• זוכרים ויוצרים
בינואר נפתחה בבית העם תערוכת אמנים מרהיבה שזכתה לשם "להט היצירה עדיין לא פג". בתערוכה הוצגו יצירות של בנות ובני המקום בעבר ובהווה. ההיענות וההתרגשות של היוצרים להציג וההנאה של הקהל היו מרוממי רוח. מבקרים רבים ביקרו בתערוכה, ראש המועצה, ילדי הגנים ונוער כפר יחזקאל, תושבי המושב וכאלה שעזבו מזמן והתערוכה עוררה בהם זיכרונות טובים.
במקביל לפתיחת התערוכה הושק תהליך הכנת שלט כניסה גדול למושב מאבני פסיפס. עיצובו של השלט כולל מקומות בכפר שהפכו לסמלים. בתהליך לקחו חלק בני ובנות המצווה ונשות המושב מכל הגילאי, שהתמסרו לעבודת השיבוץ המפרכת (אך מרגיעה!). השלט המרהיב שהכנתו הושלמה לפני מספר חודשים מקדם עכשיו את פני הנכנסים בשערי הכפר.
על גבעה רמה המשקיפה לוואדי, בסמוך לבית העלמין התקיים בשבת חורפית של שלהי דצמבר- טקס לציון ולכבוד יום העלייה לקרקע. הטקס גולל את סיפורו של הכפר בעשורים, משנות העשרים ועד היום. נתינת הסימן במאפייניו של כל עשור והפער בינו לעשור שקדם לו ולאלו שבאו אחריו, גרמו לנוכחים להסתכל במקביל פנימה לתוך עצמם והחוצה אל האנשים בניהם הם חיו וחיים. ואילו הציטוטים של קולות מן העבר, בהם שובץ הטקס, גרמו לקהל התרגשות וגעגוע.
• בין בתים לשדות
עם בוא האביב קיימנו שבת של בתים פתוחים, במטרה להכיר ולחזק את הקשרים ביננו, כקהילה וכפרטים. חלק מהבתים שפתחו את הדלת ואת הלב היו בתים פרטיים בעלי ייחוד, למשל בית בבניה אקולוגית שעשוי מבוץ וגם בתים שאינם פרטיים כמו הפנימיה לילדים, בית זינגר, הממוקמת בלב הכפר ופועלת מזה עשרות שנים. טיילנו בין הבתים, נפגשנו, שוחחנו, התרגשנו, היכרנו ונהנו מכל רגע.
בשלהי האביב, התקיים אירוע נוסף בעל גוון היסטורי: טיול האבנים. סיור מודרך שהקיף את חלקו המערבי של הכפר דרך שדותיו. על המסלול פזורות נקודות המסומנות באבני הבזלת הגדולות שמאפיינות את נופנו, למרגלות גבעת המורה. בכל אחת מאבני הדרך עצרנו לשמוע על האירוע או הסיפור שקשור למיקומה. המסלול הסתיים בגן ערן, גן השעשועים שמנציח את זכרו של ערן וינשטיין ז"ל, בן המושב. בגן חיכו למטיילים שלוש נשים צעירות שחצו את גיל התשעים, בנות הדור השני, שנולדו בכפר וקבעו בו את ביתן. כל אחת מהן הביאה איתה למפגש את זיכרונותיה המרתקים מילדותה ועלומיה.
• עבר, הווה, עתיד
האירוע שחתם בתרועה רמה את חגיגות המאה התקיים בחג השבועות. חג השבועות הוא החגיגה הגדולה ביותר בכפר יחזקאל מאז ומתמיד. הפעם, לכבוד מאה השנים ביקשנו לחגוג אותו בצורה שונה ומיוחדת בשלושה חלקים:
תערוכה היסטורית שזכתה לשם "מתוך העבר צומח העתיד". התערוכה תיעדה את העשורים הראשונים במושב והוצגו בה תמונות, מסמכים ומוצגים מהשנים הראשונות: כלים חקלאיים ואחרים שהיו פעם בשימוש יומיומי. התערוכה נפתחה בערב החג והוצגה במשך חודש וחצי. פקדו אותה מבקרים רבים, חלקם בנות ובנים שהתגוררו בתקופות שונות בכפר והחיים הובילו אותם אל מקומות אחרים.
מדרחוב ססגוני שנפתח בשעות אחר הצהריים. מלבד דוכני האוכל והשתייה המדרחוב כלל גם הפעלות כמו מבוך, הרקדה, מפגש עם חיות ופינה לצילום בלבוש חלוצי.
מופע שבועות שהפקנו בכוחותינו העצמאיים. המופע כלל שירים, ריקודים שנתנו טעימה מהעבר אבל גם מההווי העכשווי. מצגת של התינוקות שנולדו השנה – ואכן בתינו הומים, תחרות עוגת הגבינה השווה של המושב ולסיום – המשחקים החקלאיים המסורתיים.
האירוע הסופי בהחלט של שנת המאה היווה למעשה סגירת מעגל. סגירת מעגל עם משפחת ששון. עזרא ששון תרם בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת כסף להסתדרות הציונית, בבקשה להעבירו לישוב קטן בעמק יזרעאל שינציח את שמו של אחיו הצעיר יחזקאל, שטבע במימיו של החידקל. סגירת המעגל עם משפחת ששון התקיימה בטקס חנוכת פארק אופניים על – שמו של עזרא ששון בליבו של הכפר. להקמתו של הפארק תרמו משפחת ששון והקרן הקיימת לישראל.
אכן יום הולדת 100 שמח. כן ירבו שמחות.