"אינני בטוח שאכן קיים רצון כן ואמתי שמדינת ישראל תכונן חוקה המושתת על האמור במגילת העצמאות", עו"ד לידור איזון\
בתקופה האחרונה אנו עדים לקריאה המבקשת לכונן חוקה על בסיס הערכים המעוגנים במגילת העצמאות. אני שואל את עצמי, האם מדובר בקריאה כנה?
"מדוע היה צורך בהמתנה בת 44 שנים, מקום המדינה ועד לחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכדי לבצע מהפכה חוקתית ולרומם את זכויות הפרט, שכבר עוגנו קודם לכן במגילת העצמאות".
כדי לספק מענה לשאלה, עלינו להתחקות אחר הטקסט הכתוב בה ומה קרה עובר לכתיבתו. אין זה סוד כי היה פולמוס גדול בין כל חותמי המגילה, שכן הללו – היו פסיפס תרבותי שלם מכל הזרמים אותם אנו מכירים גם כיום (לרבות חרדים), וטבעי אך כי כל אחד רצה שהערכים בהם הוא מאמין יקבלו ביטוי מעשי במגילה, שכן לאורה תכונן מדינת ישראל הצעירה חוקה, לפחות כך האמינו או ציפו, ולכן הוויכוח על הכתוב בה היה סוער מאוד, עד שלבסוף הצליחו כולם להסכים על נוסח שחיו עימו בשלום, אלא שלמרבה הצער, בית המשפט העליון.
(בג"ץ 10/48 זיו נ' גוברניג), מיהר לצנן את האווירה ובשנת 1948, קבע כי למגילה אין מעמד חוקי. כמשפטן אני מופתע מקביעה זו, שכן, לא פעם, בית המשפט העליון עשה שימוש בדוקטרינות שבאמצעותן הוא "דילג" מעל חוקים וזאת מתוך תחושת הצדק הבוערת בליבו של היושב בדין, לא כל שכן כאשר מדובר בהכרזה עליה חתומים כל נציגי האוכלוסייה? מכאן, יוצא אני לשאלה הבאה: מדוע בית המשפט העליון לא אימץ את הכתוב במגילה? נראה לי לומר, שאת התשובה ניתן למצוא בחוקי היסוד שחוקקו 44 שנים לאחר הכרזתה.
אם נשים לב, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו השמיט כמה מילים חשובות שנכתבו בפס' 13 למגילת העצמאות, כדוגמת "שוויון, צדק ושלום", אשר תוכנם היה אמור להתפרש לאור חזונם של "נביאי ישראל". אני חושב שבית המשפט העליון העדיף שערכים אלה יתפרשו לאור חזונו ולא לאור חזונם של נביאי ישראל. ביטוי מעשי לכך ניתן למצוא במהפכה החוקתית שהוביל השופט אהרון ברק (ראו רע"א 1908/94 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי), רוצה אני לומר, שקיימת סתירה פנימית בין הזעקה להדברות על בסיס מגילת העצמאות, שעה שבית המשפט העליון, וכך גם המחוקק, נטו קו מרוב הדברים האמורים בה.
• "מחד – אנו טוענים שהתנ"ך הוא היסוד המצדיק את קיומנו פה בארץ, ומאידך אנו מתעלמים משאר הדברים הכתובים בו"
"אם כן, איך מיישבים את הסתירה? או האם אפשר לאחות את הקרע שנוצר?"
מגילת העצמאות פותחת בכך שיש לעם היהודי קשר היסטורי לארץ ישראל, אמנם היא מגדירה זו בצורה שנויה במחלוקת, שכן היא מתארת "שבארץ ישראל קם העם היהודי…", והלא ידוע שעם ישראל התגבש לעם, בהיבט הלאומי שלו ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, כלומר: שלא בארץ ישראל, אך נראה כי נצנצה בבן גוריון "רוח הקודש" ואכן ניתן לומר שתקומתו, מלשון "קוממיות" – "בקומה זקופה, ולא יהיו יראים מכל בריה" (ספרא פרשת בחוקתי פרק א') התקיים בארץ ישראל.
אני כולי תקווה שאכן מדינת ישראל תישאר מדינת יהודית ודמוקרטית, יהודית – במהות, דמוקרטית – בבחירה, כמשטר מדיני, וכפי שאמר זאת בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים"
המגילה ממשיכה שהעם היהודי הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי – התנ"ך, חוששני שקטע זה, כבר אז היה קשה ליושבים בדין, קל וחומר היום, שכן לטעמי הוא מחייב
ביטוי מעשי, שלכל הפחות, יראה אור בפסקי הדין של בית המשפט העליון, בבחינת "כי מציון תצא תורה…", ולא היא, ומשום כך הנני סובר שיש בקטע זה ניצול ציני של התנ"ך כקרדום לחפור בו ולסמא את עיני העולם כולו, שהרי מחד – אנו טוענים שהתנ"ך הוא היסוד המצדיק את קיומנו פה בארץ, ומאידך – אנו מתעלמים משאר הדברים הכתובים בו, שכן אין להם ביטוי מעשי, לא בחקיקה ובוודאי שלא בפסקי הדין שיוצאים תחת ידו של בית המשפט העליון. גרוע מכך, בית המשפט העליון הצר את סמכויותיו של בית הדין הרבני לארוך השנים עד כדי ביטולם (ראו בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול). בעשותו כן, עודד בית המשפט העליון שינוי חברתי תרבותי בחברה הישראלית, כזה המוצא ביטוי בגני הילדים בביטול "אמא ואבא של שבת" אשר תפס את מקומו "זוג של שבת", אמא – אין, אבא – גם כן, וכך שמעתי לאחרונה כי בבית ספר באזור המרכז עשו טקס קבלת התורה, ומסרו לילדים ספר תורה ריק, וביקשו מהם לכתוב את התורה שלהם! עד לאן הדרדרנו, כמה בלבול אנו רוצים להחדיר בצאצאנו בשם הליברליות והקידמה! זהו אסון לאומי, ויש בו לכרות את הענף עליו אנו יושבים, הוא מסוכן יותר מכל פצצת גרעין של איראן! שומה עלינו, ובוודאי על מוסדות המדינה, ובית המשפט העלין בראשם, להחדיר ערכים יהודיים שהם הבסיס המשותף לכולנו פה במדינה, לחשוף את הנוער לחזון נביאי ישראל, להיכרות עם התנ"ך, התלמוד ושאר ההיסטוריה המשפטית הענפה שלנו, מתוך ביקורת ולמידה, ולא מתוך פחד שמא "יחזרו בתשובה", שכן ידיעת המסורות והליכה בדרכיה היא יסוד מוסד במדינה יהודית, הפחד והחרדה צריכים להיות מופנים למכשירים "החכמים" (טיפשים צריך לומר) שילדכם אוחזים בידיהם כל היום ומאבדים אט אט קשר עם העולם, מהם תחששו.
• "חירות, צדק ושלום"
"סטייה מתוכן המגילה ניתן גם למצוא בעובדה שהערכים הליברלים היו אמורים להתפרש לאור חזונם של נביאי ישראל, וכלשון המגילה: מדינת ישראל תהא מושתת "על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל…", אלא שבית המשפט העליון העדיף את הפרשנות הזרה למילים "חירות, צדק ושלום" בהתאם לרוחה של המהפכה הצרפתית (והוגים פילוסופיים כמונטסקיה וכו'), במנותק מההסכמה הכלל חברתית של מקימי המדינה, שהללו יפורשו לאור חזונם של נביאי ישראל, רוצה לומר: פירוש המילה חירות במדינת ישראל היה צריך להתפרש שונה מפירושה בצרפת או בכל מקום אחר בגלובוס, כך גם לגבי ערכים נוספים בהם עשה בית המשפט העליון שימוש לקידום נורמות חברתיות אשר מקורם בדין הזר.
כל מקימי המדינה, לרבות בן גוריון, ברל כצנלסון, זאב ז'בוטינסקי ובוודאי שהרב קוק, הבינו כי לאומיות המנותקת מזיקתה למסורת היהודית דתית, מנתקת את עצמה מהזהות הקולקטיבית של עם ישראל כעם יהודי שמגשים את זהותו במדינת ישראל על פי המסורת שלו.
ביטוי למסורת ניתן למצוא בכבוד מקימי המדינה לשבת הקדושה, לא בכדי מועד הכרזה הוקדם לערב שבת: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948…" כיום, אנו רואים שישנו מיעוט הרוצה לערער על צביון המרחב הציבורי בשבת וזאת בשונה מהרוח שנשבה בעת הקמת המדינה."
• "אין בכוונת 'היהודים שומרי המצוות' לפגוע חזרה באלה שפגעו בהם ובערכים שלמענם מסרו את נפשם אלפי שנים"
"יוצא מכל האמור, כי אינני בטוח שאכן קיים רצון כן ואמיתי שמדינת ישראל תכונן חוקה המושתת על האמור במגילת העצמאות, שכן בית המשפט העליון, וכך גם הכנסת, לא משקפים את הערכים אליהם כיוונו מקימי המדינה".
אני כולי תקווה שאכן מדינת ישראל תישאר מדינת יהודית ודמוקרטית, יהודית – במהות, דמוקרטית – בבחירה, כמשטר מדיני, וכפי שאמר זאת בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים" (ראו עמודים 29-31 לפרוטוקול הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ) ודי לנו בכך כדי ללמוד את מוסר ההשכל המחייב אותנו שלא לפחד מהמילה יהודית, שעלינו לקיימה במלוא עוז, לא לחשוש כי תתקיים כפיה דתית, שכן ההיסטוריה הוכיחה בדיוק את ההיפך, הייתה כפיה אנטי דתית קשה בתקופת הקמת המדינה (ראו ועדת חקירה ממשלתית – "ועדת פרומקין" אשר איששה את טענת העולים כי בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה קיימת כפיה אנטי דתית במוסדות החינוך. שלא נוסיף לכך את מסקנותיה של ועדת קדמי, מהם ניתן ללמוד להסיק כי נחטפו ילדים תימניים מהוריהם), ואין בכוונת "היהודים שומרי המצוות" לפגוע חזרה באלה שפגעו בהם ובערכים שלמענם מסרו את נפשם אלפי שנים, בערכים שעל בסיסם הוקמה המדינה, שלהם התפללו אבותינו ואימותינו כל יום שלוש פעמים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים…", אלא שכל מטרתנו המשותפת פה בארץ היא להודות, להלל ולשבח "לצור ישראל" (כלשון מגילת העצמאות) על תקומתנו, והודיה זו חייבת להיות מושתת על ערכים יהודיים תורניים בילתם אין לנו תוחלת כאן בארץ, ערכים שיש בהם לשמר את זהותנו הקולקטיבית שבעטיה ניסו להשמידנו לאורך כל ההיסטוריה, ובעטיה הקמנו את מדינת ישראל, ערכים שיש בהם לשמר בצורה המיטבית, את זכויות המיעוטים פה בארץ, הם לא ייפגעו בהם, אלא יעשירו ויפרו אותם בדיוק לאור חזונו של הנביא ישעיהו, אשר חזה בנבואתו כי באחרית הימים יגור "זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם…" (פרק יא' פסוק ו') ואחווה ושלום ישכנו פה בארץ, בנינו לבין עצמנו ובנינו לבין שכנינו על בסיס יהדותנו!