"חרבות ברזל": ישראל במלחמה

חבר מועצת העיר לירז וזאן יצר קשר עם מוקד מטה המאבק להשבת החטופים וקידם יחד עם חברו שלמה מליחי את הצגת המיצג ותליית התמונות, לצד דגלי ישראל: ״עצוב וכואב היה לראות את התמונות של האזרחים החפים מפשע שנמצאים בידי בני העוולה מעזה, אבל עשינו זאת בכדי לעורר את המודעות, לדאוג שכולם יכירו את השמות והפניםל והכי חשוב: לזכור שהם לא אתנו וחובה עלינו לספר את הסיפור שלהם"

סמל שגב שוורץ ז"ל מבית שאן היה במסלול עתודה צבאי בחיל האוויר, אבל הרצון לבצע שירות משמעותי וקרבי הוביל אותו לחטיבת הנח"ל, החטיבה שבמסגרת השירות בה הוא נפל. אמו של שגב, ואחותו קארין, מספרות כמה הוא היה ערכי ומחויב לצבא ולמדינה, חוזרות לימים מורטי העצבים בהם לא ידעו מה עלה בגורלו ומספרות על המסר שהיה כל כך חשוב לו להעביר ולהנחיל בחייו. צילום: אלבום משפחתי

'צבא' של אלפי מתנדבים מישראל והעולם, 1200 פעילים אקטיבית בתפקידי ביצוע, מאות גרפיקאים ויוצרי תוכן ו-700 מתורגמנים ב-43 שפות שונות. אליאב בטיטו, בן עפולה, מפעיל ומנהל ממטה מסודר ייעודי – גוף הסברה אזרחי חסר תקדים, עם אופרציה משומנת שבה חברים מנכ"לים של חברות, עורכי דין ואנשי מקצוע מובילים – עובדים סביב השעון בהתנדבות מלאה. מטרות העל: הצגת הזוועות מנקודת המבט הישראלית, שינוי דעת הקהל, לחימה בקמפוסים ברחבי העולם, תיעוד אותנטי של השכול, מתן מענה ממוקד ברשתות החברתיות והגדלת מעגל הגיבוי והתמיכה בארץ הקודש שלנו. צילום: בועז רובין

האור שהכניסה לכל בית בו נכנסה, השמחה, הרגישות והחמלה: יעל, אמה של רב"ט נעמה בוני מעפולה, שנרצחה בלחימה בעזה מספרת על הזיכרונות, הדרך שעברה, האהבות שלה, מסלולי ההצטיינות, גילוי הגבורה ובשורת האיוב שהגיעה לביתם: "קיבלנו פיקדון לזמן קצר, לא ידענו שהוא יהיה כל כך קצר"

הלוחם, הבעל, האבא והחבר: מלכי, אלמנתו של סא"ל אלי גינסברג, הקצין המעוטר מקיבוץ דברת שנפל בלחימה בעזה נפרדת ממנו במילים מצמררות ומרגשות, מספרת על האובדן ושברון הלב, העוגן שהיה עבור כולם והבקשה האחרונה: "תשמור עלינו מלמעלה". צילום: דוברות צה"ל

במרכז הרפואי העמק בעפולה התייחדו הבוקר עם זכר הנופלים מאירועי ה-7 באוקטובר. ״הצער – אין לו סוף. וככה גם לתקווה״, אמר מנהל המרכז מאור ממן. צילום: המרכז הרפואי העמק

סיפורי הגבורה שמגיעים מהחיילים ששירתו עמו, הדאגה תחת אש לחברים שבילו ב"מסיבת הטבח" ברעים והרגע שבו קיבלו את בשורת האיוב ("התפללנו שלא ייכנס רכב צה"לי עם קצינים בכניסה לרחוב שלנו, אבל הוא הגיע"). רוני ונאווה, הוריו הכואבים של רס"ן רז פרץ שבים לשיחה האחרונה עם בנם, מספרים על ה"רעל" שלו לגולני, ונפרדים ממנו בגאווה עצומה: ("זכינו ממנו לנחת אינסופי 24 שנים, במקום לעמוד מתחת לחופה קברנו אותו, אבל עם הידיעה שהוא הציל חיים של רבים")