"הכרזת שאתה הולך לטרוף את העולם, אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות בשבילך"

סא"ל אלי גינסברג ז"ל

"אלי שלי, אהוב ליבנו, אהוב ליבי. הלב מסרב להאמין. איך יתכן שאתה אינך? הכי חזק, הכי גדול, הכי גיבור, הכי יפה, הכי טוב, הכי שלי. הכי מהכל! אהבת חיי. לפני רגע השתחררת. גידלת זקן לתפארת, שמת את כל המדים במחסן והכרזת שזהו. מהיום אתה הולך לטרוף את העולם. אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות בשבילך. ובשבת בבוקר כשהגיע הטלפון, ארזת תיק ותוך רבע שעה היית בחוץ. ביקשתי ממך שלא תלך, אמרתי לך שנתת את שלך למדינה ושדי. אמרת לי- 'אהובה שלי זה צו השעה'. יש מלחמה ואני מתייצב. זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב. וביום ראשון בשעה 3.00 לפנות בוקר הגיעה דפיקה בדלת, שני קצינים מחוצה לה. ומאז השמיים נפלו עלינו והלב שלנו, הלב של הילדים, הלב שלי מרוסק לאלפי רסיסים קטנים ומסרב להאמין שאתה אהוב ליבי, אינך. יושבת בסלון בבית שבנינו, ומחכה שהאור יעלה ואספר לילדים. נותנת להם עוד רגע לישון שינה רכה וטובה שניה לפני שאספר להם שהחיים של כולנו השתנו מהיום ואבא לא יחזור עוד. לפני 20 שנים, כשארז נהרג, היית שם לצידי, הרמת אותי מתהומות. ככה הכל התחיל ביננו. לא זזת ממני, היינו החברים הכי טובים. באש ובמים. גדלנו ביחד, התבגרנו ביחד. ומאז ועד היום עשית הכל שרק יהיה לנו טוב. התחתנו, הבאנו לעולם ארבעה ילדים מדהימים. מיקה, אוריה, רזי ותמרי היפים והטובים שלנו. והרגשנו שממש עוד רגע החיים שלנו מתחילים. תשתחרר, תצא לפנסיה, תחזור אלינו הביתה. כמה חיכינו ליום הזה שיגיע. התרגשנו לקראתך".

• "אני לוחם עם סכין בין השיניים"

"היה אושר גדול בבית בימים שהיית. היית רגוע, שליו, אמרת לי שיותר מזה אתה לא צריך כלום. אהבנו כמו שלא אהבנו מעולם. אלי שלי איך אפשר בכמה מילים שכתובות על דף להתחיל בכלל לספר על מי היית. אלי שלי- האיש הכי גדול שיש. עם עיניים ירוקות וטובות, וחיוך ענק מאוזן לאוזן. כשנכנסת לחדר אי אפשר היה להתעלם מנוכחותך. וכמה גדול היית מבחוץ, ככה רך ורגיש מבפנים. אין אחד שלא הכיר אותך, אין אחד שלא אהב אותך. אין אחד שלא העריץ אותך. הלכו אחרייך באש ובמים. היית סלע איתן ויציב לכל כך הרבה אנשים. ובעיקר לנו. ואני אהבתי אותך כל כך. אהבת נפש. החבר הכי טוב שלי בעולם. אהוב ליבי. כמה הצחקת אותי, כמה הכעסת אותי, כמה אהבת אותי. וכמה אני אהבתי אותך. אף פעם לא חשבת להיות איש צבא, ואיכשהו הדברים פשוט קרו. כי תמיד רצית שהכל ילך טוב. פרפקציוניסט מהשורה הראשונה. דאגת ואהבת את המדינה. רצית ליצור שינוי. ותמיד אמרת לי- אני איש משימות. נותנים לי משימה אני מבצע. אני לוחם עם סכין בין השיניים. ככה היית בכל שנות השרות שלך. וגם כשנפצעת במבצע בשכם. השתקמת, חצי שנה וחזרת ליחידה. היה לך ברור שתחזור ושתחזור לתפקיד קרבי. לא הייתה אופציה אחרת מבחינתך. לוחם מהשורה הראשונה. בכל מקום אני שומעת מפקדים ולוחמים מספרים עלייך. היית לוחם גדול ויחד עם זה הצלחת לראות את כולם, להגיע לכולם. וככה היית גם בבית גם כשפיזית רוב הזמן לא היית בבית, היית כל כך נוכח. היית העוגן שלי, הגב שלי, החום שלי, השמחה שלי, אהבת החיים שלי. וביום הנישואין העשירי שלנו  קנית לי במתנה חלקה על הירח. כששאלתי אותך למה, אמרת לי שזה בגלל שאתה תוריד בשבילי את הירח. ובאמת הורדת. הקמנו את הסטודיו שלי בארבע ידיים. עבדת שם ימים ולילות, וכל מה שעמד נגד עיניך היה שיהיה לי טוב. שרק יהיה לי טוב ושאצליח. ואיזה אבא היית. הכי טוב שיכול להיות. תמיד הרגשת שאתה לא מספיק. לא היה דבר כזה שהיה ארוע בגן או בביה"ס שלא היית הופך את העולם כדי להגיע".

• "איך אבא תמיד אמר – לוחם פנתר, לוחם מאלתר"

"בסוף יום, תמיד כשהיית נכנס למיטה, היית אומר לי- איזה ילדים מדהימים יש לנו. מיקה, אוריה, רזי, ותמרי שלי- אני רוצה לומר לכם שאבא היה גיבור על. גיבור כזה ממש כמו בסרטים. אבא היה האיש הכי טוב שקיים עלי אדמות, אבא היה אהוב ליבי. אבא היה אהוב ליבנו. הוא ישמור עלינו מלמעלה, אני מבטיחה לכם. עם החיוך שלו. והנרגילה. ואני אשמור עליכם כאן. לא אתן לכם ליפול לרגע. צעד צעד נצעד ביחד בדרך הקשה שלפנינו. איך אבא תמיד אמר – לוחם פנתר, לוחם מאלתר. אז עכשיו הגיע הזמן שלנו להיות לוחמים, לאלתר את הדרך החדשה שלנו מהיום. בבקשה שמור עליי והראה לי את הדרך מלמעלה כי כל כך קשה והדמעות לא מפסיקות. נוח לך שם בשלום. מקווה שטוב לך ושנפגשת עם אבא מייק שלך שכל כך אהבת , עם ינון ועם ארז".

• "עבורי, הוא אלי השכן – האיש הכי גדול וחזק בקיבוץ"

גלית מיזן, תושבת קיבוץ דברת וחברת המשפחה

כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת. 13 באוקטובר, כמעט שבוע עבר מהרגע שעוד התלבטנו לרגע אם חגיגות חג המשק בקיבוץ יתקיימו או לא, כי לא הבנו שהחיים של כולנו לא יחזרו להיות אותו הדבר. ארבעה ימים עברו מאז שקיבלנו את הבשורה הנוראית על מותו של אלי שעבור המון אנשים הוא גיבור ישראל, מפקד ולוחם נערץ שנלחם כמו אריה עד הרגע האחרון. אלי, שלמרות שסיים בקיבוץ בארי את המשימה אליה יצא, רץ לזירה נוספת כדי לעזור בלחימה לחבריו לשייטת. אבל עבורי, הוא אלי השכן – האיש הכי גדול וחזק בקיבוץ. אחראי הביטחון שהכיל את ההיסטריה שתקפה אותי מדי פעם, כולל בשבת בבוקר כשענה לי בנושלנטיות שברור שהוא יורד דרומה (למרות שהשתחרר משירות של 23 שנה רק לפני שבועיים). הוא גם אלי של מלכי היפיפייה והחזקה ואבא של מיקה, תמרי ורזי. אבל יותר מהכל הוא אבא של אוריה המתוק והאהוב – החבר הכי טוב של יובל או איך שאני תמיד כותבת למלכי "חצי בן שלי", מגיל 4 הם צמודים זה לזה. ועכשיו אני, שמאמינה בכל ליבי בטוב שקיים בכל אדם, האופטימית שתמיד חושבת חיובי, שמדברת על צמיחה מכאב וקושי. אני שבורת לב מול הרוע הטהור והאכזריות שהתרחשה בדרום. שבורת לב כשהבן שלי, עוד לא בן 13 צועק וכועס שזה לא פייר. ולי לא נשאר אלא להגיד לו שזה באמת לא פייר. בקיבוץ שלנו יש חלל אחד שהוא עולם ומלואו, במקומות אחרים מדובר במאות אנשים, משפחות שלמות שהתרסקו, קהילות שכמעט נמחקו. צעירים כל כך יפים שרק רצו לרקוד. אני מרגישה שמשהו באמונה שלי נסדק וזה מפחיד אותי. שנים אני מחזיקה תקווה גם בשביל מי שלא רואה אותה. שנים אני מחברת אנשים לכוחות שלהם, מאמינה שיש טוב בכל רע והפעם אני מרגישה מרוקנת וכל כך עייפה. בבקשה שמישהו ידליק את האור. הלוואי שנתעורר כבר מהסיוט הזה".

• "אני זוכרת אדם של אמת, של צדק"

שקד גלסמן, שכנה וחברת המשפחה
"כולם מספרים על אלי גיבור ישראל, זה באמת מה שהיה, אבל אני כל הזמן חושבת על אלי, מהשכונה, הרב"ש שהייתי מטרידה אותו בחששות מגניבות, את אבא של רזי שהיה עושה לה פרצופים בחלון כשהיה מביא אותה לגן בראשון בבוקר. את אלי האיש הכי חזק מהסרטונים של מלכי שמרים משקולות. אלי עם ארגז כלים שבא לתקן דברים בסטודיו, את אלי שבא לקחת מכסחת דשא מהפילר של משפחת ברק. אלי בבריכה שעושה לילדים השלכה למרחק, את אבא של אוריה שהוא היחיד שהבין את חוקי הרוגבי. אני זוכרת אלי יומיומי או אלי של סופי שבוע, חוטב עצים בלי חולצה ומכין את עצמו לחורף, תמיד אומר שלום בחיוך רחב. אני זוכרת אבא לרביעייה מהממת של ילדים בטוחים, אני זוכרת איש שאהב את מלכי והסתכל עליה בהערצה. אני זוכרת אדם של אמת, מהסוג שאני נוטה לחבב, איש של צדק. כל זה והכרתי אותו ממש לא מספיק. מלכי, אוהבת אתכם, ומקווה שתמצאי נחמה ואור בתוך האפלה".