רס"ן רז פרץ ז"ל. צילום: דובר צה"ל
הסיפורים ההרואיים על גבורתו של רס"ן רז פרץ מעפולה נחשפים ומתרבים ככל שמדינת ישראל מתאוששת מהמתקפה הרצחנית של חמאס, בשביעי לאוקטובר. בית המשפחה ברחוב חנה סנש היה גדוש באינספור חיילים שהגיעו לחזק את ההורים נאווה ורוני, האחים הדר ואיתמר, וגם את נועם, שהייתה אמורה לעמוד עמו מתחת לחופה בעוד מספר חודשים.
לצד החיילים נעטפת המשפחה בתמיכה רחבה של בני המשפחה, חברים ולוחמי האש עליהם מפקד האב רוני, לוחם אש ותיק ומוערך בשרותי הכיבוי וההצלה.
• "אמרו לנו שהוא חייב לפקד על חיילים"
רז, הבן הבכור במשפחה, גדל והתחנך בעפולה. הוא התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי בית זאב הסמוך לבית הוריו ואת לימודיו התיכוניים סיים בהצלחה בבית הספר אורט. הוריו מספרים על ילד מוזיקלי, אהוד ומקובל, שקיבץ תמיד סביבו המון חברים. "הרעל שלו לגולני התחיל במפגש חשיפה שנערך בבית הספר", מספר האב רוני, "הוא היה מכוון מטרה למרות שהוא קיבל זימונים לקורס טיס, לחובלים ולשייטת".
ביולי 2017 הוא התגייס לגולני ושירת כלוחם בגדוד 13. לאחר מכן יצא לקורס מ"כים וקצינים. רז המשיך לשירות קבע בו שימש כמ"פ של גדוד 13 וכממפ"מ של גדוד 51.
"ככל שרז התקדם בשרשרת הפיקוד, המפקדים שלו נלחמו עליו יותר ויותר, הם לא היו מוכנים לוותר עליו", מספרת האם נאווה, "הוא כבר השתחרר מצה"ל בתום שירותו הצבאי, אבל המפקדים אמרו לו וגם לנו שהוא נועד לקצונה, שהוא חייב לפקד על חיילים. הם זיהו כמה הוא דבק במטרה, כמה הוא מחויב למערכת ומוכן לתת מעצמו, כמה הוא אמיץ ואכפתי לחיילים וזה גם מה שאפיין אותו בקרב בו הוא נהרג מול מחבלי החמאס הארורים".
"רק בזכות רז ניצלנו ואנחנו חיים היום, המלחמה שלו במחבלים גרמה להם לחשוב שאנחנו חמושים מולם, וכנראה שזו הסיבה שהם המשיכו הלאה ולא פרצו פנימה…הסיוט הפך למציאות ומוטט אותנו. כל שישי שרז היה מגיע הייתה בבית חגיגה והיינו נערכים לשמח אותו. עתה זה כבר לא יקרה יותר"
במסגרת שירותו היה אחראי רז על עשרות נגדים ועל תפעול של מאות חיילים בבסיס צה"ל בכיסופים: "התפקיד שלו היה תובעני ברמות בלתי נתפסות", אומר האב רוני, "זה הגיע למצב שלא יכולנו לדבר איתו בכל שעות היממה. גם בחצות הוא היה עסוק בכל ההיבטים הלוגיסטיים, בתחמושת, באמצעי לחימה נוספים, במזון, היה ישן שעתיים – שלוש וממשיך להשלים את המשימות. מעבר לכך הוא היה דמות מחברת בין כל החיילים במערך, דאג לערבי גיבוש והפגה והקפיד שכל העבודה השוטפת תתבצע על הצד הטוב ביותר".
• "ידעתי לפני שהגיעו הקצינים שרז נפל"
רז ז"ל עוד הספיק לחגוג את ראש השנה וחג הסוכות עם משפחתו, אבל את שמחת תורה הוא כבר לא שרד. "ביום שישי בלילה, ערב חג שני, דיברנו עם רז כולנו והוא שידר שהכל בסדר.
תמיד הוא ניסה להרגיע אותנו ולהפיג את החששות הטבעיים שלנו כהורים", שחזר האב רוני, "התעוררתי בבוקר מוקדם בשבת ובהגיעי לתחנת הכיבוי עודכנתי מיד על המתקפה בדרום. עוד הצלחתי לדבר בבוקר עם רז והוא עדכן אותי שיש אירוע מתגלגל עם שיגורים, וחדירה של מחבלים. הוא הוסיף שהוא בחמ"ל ובמיגונית עם פקודים נוספים שלו. אחרי זמן קצר הקשר עמו כבר נותק ולא אני ולא אשתי הצלחנו לדבר עמו. פניתי לבכירים בצבא ולחברים מכוחות הביטחון, אבל לאף אחד לא היה מענה. גם האיכון שביצעתי לטלפון שלו לא עזר. ביום ראשון קיבלתי טלפון מאמו של עומר שלחם לצידו. להערכתי היא חשבה שאני יודע שרז כבר לא בין החיים ורמזה לי משפט בנוגע לזה- ולאחר מכן העדיפה שלא להרבות בפרטים. אני נסעתי לקבל מידע בסורוקה, אבל לא הייתה אינפורמציה עדכנית והערפל היה גדול. בהמשך, בשיחה נוספת עם אמו של עומר, כבר הבנתי שהוא נפל בלחימה מול עשרות המחבלים, אחרי שנלחם כמו גיבור אמיתי אבל לא סיפרתי לנאוה כי לא היה לי דיווח רשמי. היא הוסיפה שהוא הציל את בנה וחיילים נוספים בקרבות פנים מול פנים מול מחבלי החמאס. ממה שאנחנו שומעים רז רץ ראשון לנשקים, העביר אותם לחיילים – והחל להסתער על מחבלים בקרבות של פנים מול פנים. הוא רץ מעמדה לעמדה וחיסל לא מעט מחבלים. בד בבד הוא הצליח להדוף החוצה חלק מהמטענים שהושלכו פנימה", סיפר האב רוני.
• "כמה כבר אפשר להילחם לבד נגד רבים"
תוך כדי הלחימה ההירואית נכנע רז ונפל בקרב, סיפר אחד הפקודים של רז, אוריאל בן דוד מהרצליה, שהיה עד לקרב במלואו. "זה היה כמו בסרטים, אבל כמה כבר אפשר להילחם לבד נגד רבים?", סיפר רועי, חייל נוסף.
חיילת שהייתה תחת פיקודו של רז ושהתה גם היא בחמ"ל באותם רגעים היא תמר מאשקלון שיצרה גם היא קשר עם המשפחה וסיפרה: "רק בזכות רז אנחנו חיים היום, המלחמה שלו במחבלים גרמה להם לחשוב שאנחנו חמושים מולם, וכנראה שזו הסיבה שהם המשיכו הלאה ולא פרצו פנימה. רק בזכותו ניצלנו".
לחימתו של רז הצילה באופן ודאי מספר חיילים לא מועט שהיו עמו באותו החמ"ל. רז הקריב את חייו כשנלחם לבדו מול עשרות מחבלי חמאס עד שהוכנע.
הוריו הכואבים ציינו כי ממש בטרם התחיל הקרב בו נפל רז הוא הספיק לשלוח הודעות וואטסאפ לחבריו שהיו במסיבה בקיבוץ בארי "מחבלים בבסיס, תעזבו הכל ותעופו לבית, זה לא ייגמר", הוא כתב להם. חבריו של רז עזבו מייד את המסיבה וכך ניצלו חייהם.
ביום שני אחר הצהריים, ה-9 באוקטובר, הגיעה בשורת האיוב באופן רשמי, "במשך שעות ארוכות היינו מסתכלים על קצה הרחוב ומקווים שלא נראה רכב צבאי שנכנס עם קצינים, אבל הוא הגיע", סיפרה האם נאוה בכאב, "כל התקופה מורטת העצבים עוד הייתי אופטימית, הייתה לי תחושה פנימית שרז רק נפצע, אבל התסריט הנורא מכל התממש. הסיוט הפך למציאות ומוטט אותנו. כל שישי שרז היה מגיע הייתה בבית חגיגה והיינו נערכים לשמח אותו, עתה זה כבר לא יקרה יותר".
רז היה אמור להינשא בעוד כשלושה חודשים לבחירת ליבו נועם ויסמן. כלל ההכנות לחתונה כבר נעשו, אבל המציאות הטראגית שינתה את החיים של משפחת פרץ והארוסה נועם לעד: "זכינו מרז לנחת וגאווה 24 שנים, ועתה, במקום לעמוד מתחת לחופה קברנו אותו, אבל עם הידיעה שהוא הציל חיים של רבים. אנחנו מקבלים שיחות רבות מחיילים וחיילות שעוסקות רק בגבורה שלו", אמרו ההורים בדמעות.עם כל הכאב העצום הם גם מספרים שבן הזקונים שלהם איתמר עתיד להתגייס בקרוב לצה"ל והוא רוצה להמשיך את דרכו של רז כלוחם, "הוא אמר לנו שזה מה שרז היה רוצה וברור לו שמבחינתו יש אופציה אחת, לבצע שירות משמעותי".
טיזר 1