"שגב תמיד חיבר בין כולם. הוא היה ה'דבק' של המשפחה והחברים"

בימים הקרובים נציין חודש למתקפה האכזרית של מרצחי החמאס, מתקפה ששינתה את פני ישראל והובילה לאובדן כבד ובלתי נתפס בקרב אינספור משפחות. גם בבית משפחת שוורץ בבית שאן, שאיבדה את שגב ז"ל, מנסים בקושי רב להתמודד עם האובדן הכבד, הצער והחלל שהותיר בן הזקונים שלהם – שנפל בלחימה במוצב סופה.

• מלח הארץ

סמל שגב שוורץ, שירת כרגם קשת בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, לאחר שכבר היה בעתודה צבאית והיה אמור להשתלב בחיל האוויר. "היה חשוב לשגב לבצע שירות משמעותי כלוחם והוא כיוון לזה כחלק מהדי.אן.איי המשפחתי הפטריוטי שלנו, שמתמקד באהבת האדם והארץ, עם שורשיות וערכיות", סיפרה אחותו קארין. בימים אלה, הוריו של שגב, שרה ואהוד, יחד עם שני אחיו הגדולים המשרתים ביחידה מסווגת בחיל המודיעין, והאחות קארין, לא יודעים את נפשם מצער, וכך גם חבריו הקרובים והחיילים ששירתו עמו בגדוד.

שגב למד בבית הספר היסודי רימון במסילות ומשם המשיך ללימודי תיכון בביה"ס 'גאון הירדן' בנווה איתן. בני משפחתו וחבריו מספרים כמה הוא היה תמיד חיובי, רואה את הטוב וחצי הכוס המלאה, "גם בלימודים וגם בצבא היו לו המון חברים, מכל הישובים והמגזרים", אמרה קארין, "שגב היה חברותי מאוד, אהוב, מצחיק, הוא היה ממש הדבק של המשפחה והחברים, חיבר בין כולם בלי להתאמץ, בטבעיות והומור. החברים שפקדו את ביתנו לאחר האסון תמיד מדברים על ערך החברות שהיה נר לרגלו, על האחווה והאכפתיות. הוא אהב את הטבע, את המרחבים ולא הרבה לדבר על שירותו הצבאי".

• "לא הבנו כמה האירוע הזה איום"

שגב התגייס לפני כשנה וחודשיים ועבר מסלול בחטיבת הנח"ל שהכשיר אותו כלוחם. אחרי שתפסו קו באזור חווארה, עבר הגדוד לאזור העוטף. בבוקר המתקפה האכזרית עשרות מחבלים חדרו למוצב. לדברי המשפחה בתחילה שגב ויתר החיילים הגיבו בירי מרגמה ארטילרי שלא התאים בשל העובדה שהמחבלים כבר היו קרובים אליהם ומפקדם הורה להם לנהל לחימה מחדר האוכל. במהלך הלחימה הזו, כשהוא בדרכו לחדר האוכל נפגע שגב מירי. לאחר שש שעות לוחמי השייטת הצליחו לחלץ את החיילים הנצורים, אך שגב לא שרד את פצעי הירי.
"אנחנו משחזרים את התקופה שקדמה למתקפה ונזכרים שהיינו רגועים ששגב בקו הזה", סיפרה קארין, "אבא שלי אמר לו ולנו שזה מקום יותר מוגן ובטוח מאשר אזורים אחרים בהם הוא היה במשימות ביטחון שוטף, לדוגמא באזור חווארה או גזרת טול כרם, הקו הבא שהיה עתיד הגדוד שלהם לתפוס. אבל המציאות הוכיחה אחרת, כשכל האמצעים הטכנולוגיים והמכשול הכל כך מדובר קרסו".

בזמן שבנם וחבריו לגדוד היו נתונים למתקפה רצחנית, אחותו ויתר בני המשפחה עוד חשבו שהוא עסוק בלחימה שוטפת, ולכן לא עונה להם להודעות ושיחות. ככל שהזמן נקף ומימדי המתקפה נחשפו, החל לקנן בהם החשש לגורלו, "היינו בטוחים ששגב יתקשר אלינו בצהריים או בערב. כמו כולם, לא הבנו כמה האירוע הזה איום", שחזרה קארין, "בשעות ובימים שאחרי נסענו לבתי החולים במטרה להשיג כל פיסת מידע, יצרנו קשר עם גורמים בכדי לברר מה עלה בגורלו, אבל במשך 3 ימים היינו תחת עננה וערפל מוחלט, נאחזנו בתקווה שהוא נעדר. ביום שני בלילה כבר קיבלנו את הבשורה הנוראה מכל ועודכנו שהוא נפל בלחימה. בעת הנוכחית אנחנו עדיין תחת עננה אפורה וכואבת. יש רצון לחזור אט אט לשגרה, אבל הצער לא מאפשר את זה. מחכה לנו מסע ארוך ברמה האישית של המשפחה וגם במלחמה שמנהלת ישראל מול החמאס ויתר אויבנו. אבל כן חשוב לנו להעביר את המסר שהוביל את שגב כל חייו, לחבר ולקבל את כל חלקי החברה באשר הם, עם שמחה, אהבה ואחווה. הוא דן לכף זכות כל אדם באשר הוא, בלי שיפוטיות, בלי דעות קדומות, ורק עם חיוביות".

• האם שרה: "קיבלנו את שגב לשני עשורים של נחת ואהבה"

כמו קארין, גם האם שרה סיפרה כמה בנה היה דמות מחברת ומקבלת: "שגב היה עלם חמודות, קסם של ילד יפה תואר עם חיוך שובה לב, אהוב בכל מקום, בדיוק כמו שהמחנכת שלו רחלי וייצמן הספידה אותו. החברים שלו בצבא שביקרו אותנו סיפרו שרק הוא היה מסוגל להרים את החיילים אחרי שהם היו שבים מחופשת הסופ"ש, ותמיד עם חיוך מלא טוב. הוא מילא כל משימה על הצד הטוב ביותר ולא סירב לשום בקשה. קיבלנו אותו לשני עשורים של נחת ואהבה. אני כל כך מתגעגעת לקבל ממנו חיבוק, לקבל ממנו הודעה שהוא אוהב אותי, לשהות במחיצתו ולראות כמה הוא רגיש, נעים הליכות וערכי".