נעמה בוני ז"ל
הימים הללו לא פשוטים בלשון המעטה עבור משפחת בוני בעפולה שמתמודדת עם אובדן בתם רב"ט נעמה בוני בלחימה בעוטף עזה. האם יעל היא דמות חינוכית אהובה ומוערכת ומכריה הרעיפו עליה תמיכה ואהבה. אחרי ימי השבעה החלל העצום שהותירה נעמה מהדהד, הזכרונות צפים והגעגועים לא מרפים ממנה. למרות הקושי המובן לדבר עליה בלשון עבר, היא סיפרה על הילדה המיוחדת שלה, זו שהיא כבר לא תוכל לקרוא לה נעמונה.
• הדבק של המשפחה
"נעמה הייתה ילדה אהובה וטובה. אנו לא מאמינים, מסרבים לתפוס בהיגיון את הרע מכל, לא מסוגלים להכיל את הטרור האלים, את הפשע הנתעב, את מה שהשכל והלב לא יכול להם. כמה כוחות צריך על מנת למצוא את המילים כדי לספר עליה, כמה אור היא הכניסה לחיינו ולחיי המשפחה הגרעינית והמורחבת, לחיי חבריה הרבים אשר גדשו את הבית".
"את תמשיכי לחיות איתנו, צעירה לנצח, תבטיחי לי שתבואי בחלומות, אני כבר מתגעגעת, תחבקי אותנו חזק, קרוב קרוב, תתאחדי עם סבתא נעמה, התפללי עלינו, האירי אותנו ברוב חסדייך, תני לנו כוחות נעמונה"
נעמה ז"ל נולדה בערב שמחת תורה, חג שמח ומלא אור בדיוק כמוה, החג בו גם מצאה את מותה על ידי בני עוולה. "הייתה לנעמה שמחת חיים ותשוקה רבה, תמיד הייתה בערנות ורצון גדול ללמוד, להתפתח ולחוות. אחות וחברה ליובל שבוגר ממנה בשנה וכמה חודשים בודדים ולמרות שהייתה אחותו הקטנה היא תמיד הייתה משמעותית עבורו ובוודאי עבור יאיר שהפך להיות חברם הטוב. למען אחיה היא עשתה את הבלתי אפשרי תמיד. היא הייתה הדבק והשמחה של המשפחה".
• "גם בחופשות היה לה חשוב להיות עבור החיילים"
בערב החג נעמה נשארה בבסיס ויאיר הרגיש שבלעדיה זה לא אותו הדבר. את ההודעה המרה קיבלה המשפחה בשמחת תורה, "צדיקה היא הייתה תמיד, מלאת חמלה לכל סובבייה", הוסיפה אמה, "הפסיכולוגית של החברים ושל כל בני המשפחה. זה היה החלום שלה, ללמוד פסיכולוגיה ולכן היא שאפה לשרת שרות משמעותי כמש"קית ת"ש. היא הייתה מצטיינת מופת של הקורס- משקית הת"ש שקיבלה את מירב קולות ההמלצה של חבריה לקורס. כמשקית ת"ש היא ליוותה כל כך הרבה חיילים, חשבה עליהם ורצה למענם. גם בחופשות היה לה חשוב להיות עבורם. הם העריכו את תרומתה האישית וכל הודעה שנכתבה מצידם עבורה ריגשה אותה מאוד. טוב ליבה גרם לה דרך קבע לראות את מי שעומד מולה, להקשיב בנועם, להבין מה הוא צריך, להשיא עצה ולבסוף לעטוף אותו באהבה ובחמלה. שמחתי על הכרת הטוב שבה, על כך שידעה להעריך כל מאמץ שנעשה עבורה".
"החלום של נעמה היה ללמוד פסיכולוגיה ולכן היא שאפה לשרת שרות משמעותי כמש"קית ת"ש. היא הייתה מצטיינת מופת של הקורס- משקית הת"ש שקיבלה את מירב קולות ההמלצה של חבריה לקורס"
• "נעמה לא הספיקה לממש כל כך הרבה מהחלומות שלה"
יעל מספרת כי לפני זמן קצר היא כתבה לה ולאביה מסרון כמה שהיא גאה בנו ואסירת תודה שאנו ההורים שלה, שהיא רואה את הערכים והעקרונות שקיבלה יום יום משתלבים בשרות הצבאי בתפקידה, בתשומת הלב שלה לסביבה, בהגדלת הראש, בעבודה הקשה ובמסירות ובאיך שהיא משתדלת לראות תמיד את הטוב. "בהודעה השתקפה בגרותה והערכתה הרבה. קיבלנו פקדון לזמן קצר כל כך, ולא ידענו שיהיה כל כך קצר. נעמה לא הספיקה לממש כל כך הרבה מהחלומות שלה, הרצון לטייל בעולם, לימודים והשכלה, זוגיות ואהבה והלב כואב, הבטן מתהפכת, איך ממשיכים מכאן, מי יתן כח מאין ומאיפה? שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. נזכור את נעמונת שלנו, עם חוש הטעם המפותח, מהערכת אמנות, צילום, ותרבות, תקליטים ופטיפון. נזכור שתמיד היא אמרה שהיא הייתה רוצה לחיות בעבר – עם טעמי התקופה, אורח החיים והערכים של פעם. אני מבקשת סליחה אהובה שלי, בשמי ובשם אבא שאוהב אותך כל כך, על כך שלא יכולנו לשמור עלייך מכל משמר, אני אמשיך לחיות למענך, את תמשיכי לחיות איתנו, צעירה לנצח, תבטיחי לי שתבואי בחלומות, אני כבר מתגעגעת, תחבקי אותנו חזק, קרוב קרוב, תתאחדי עם סבתא נעמה, התפללי עלינו, האירי אותנו ברוב חסדייך, תני לנו כוחות נעמונה".
• "נעמה הצילה חיים של חיילים רבים"
תומר פרבדה, החובש מגדוד 77
"נעמה הייתה החברה הכי טוב שלי בפלוגה. הקליק בינינו היה מיידי כשהבנו שיש לנו את אותו חוש ההומור וטעם במוזיקה. מיד גיליתי אדם שנון, חברותי, מסור ואופטימי. נעמה מילאה את כלל תפקידיה בפלס״ם על הצד הטוב ביותר. לילות רבים הייתה יושבת במשרד הת״ש עד השעות הקטנות של הלילה יחד עם תמר, מש״קית הת״ש השנייה. תמיד שמחתי כשהייתה באה לבקר אותי במרפאה למפגש חובש או סתם לשיחה על איך עובר עליה היום. בצעדה לזכר סרן לידר פרץ ז״ל יצא לי לדבר איתה הרבה על התוכניות לעתיד. היא סיפרה לי בין היתר שהנתונים שלה מתאימים מאוד לקצונה, אבל היא רוצה קודם להיות מפקדת כיתה בקורס ת״ש. אין לי ספק שהייתה מצטיינת בכל נתיב בו הייתה בוחרת. לנעמה היו המון חלומות ושאיפות להגשים. הפלוגה, הגדוד, הצבא, המדינה והעולם ככלל ספג אבדה עצומה עם לכתה. כל מי שהכיר אותה ידע שהיא חברת אמת, אשת סוד, מקור אור ואהבה. בשבת גם גילינו עד כמה הייתה גיבורה. נעמה התייצבה בש.ג לשמירה על המוצב ב4:00 בבוקר. ב6:30 נשמעה אזעקת ״צבע אדום״ בבסיס ונעמה לא עזבה את עמדתה או ניסתה לחבור לשאר הפלס״ם. נעמה עמדה לבדה בבטונדה שבש.ג עד שעידו הרוש ז״ל חבר אליה. סופר לי שרץ להגן עליה ישר כששמע משאר הבנות בפלוגה שהיא לבדה בשער. הרוש נפצע בראש ונעמה לא עזבה אותו כאשר שכב פצוע תוך כדי שהתכתבה איתי, עם שאר צוות התאגד (בזמן שטיפל ביובל בן יוסף ז״ל), עם משפחתה וחברותיה. גם את ההודעות ניסחה בצלילות ללא פחד, והזעיקה עזרה. כמה ימים לאחר מכן שמעתי מחיילי החמ״ל שלו – שאם נעמה הייתה עוזבת את הש.ג לפני חדירת המחבלים לבסיס, לא הייתה יכולה להיות להם אינדיקציה לגבי הימצאותם בו. בכך שדיווחה לגורמים הנכונים בזמן המתאים, נעמה ללא ספק הצילה את חייהם של רבים מהחיילים ששהו במוצב, כמובן גם את שלי. כל המצב הזה לא הגיוני בשום צורה וייקח לי הרבה זמן לעכל את הצרה שפקדה אותנו. תמיד אזכור אותך. כל יעד שאסמן לעצמי בחיים אשתדל למלא גם בשבילך ובשביל החלומות הגדולים שתכננת לעצמך. אוהב ומתגעגע, פרבדה".