סעיף 11 לחוק דמי מחלה קובע כי: "עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי כושר לעבודה מטעמי בריאות … לא יהא זכאי לדמי מחלה על פי חוק זה, לגבי התקופה שבה הוא זכאי לתשלום כאמור, ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק, שאין העובד זכאי לתשלום בעדה".
המשמעות, אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לתשלום פיצויים מחברת הביטוח על פי חוק ולפיכך לא יהא זכאי, במקביל, לתשלום ימי המחלה ממעבידו, וזאת היה ובין העובד למעביד אין הסכם מיטיב אשר מעניק לעובד את הזכות לקבל דמי מחלה גם במקרה של היעדרות עקב תאונת דרכים.
כמובן שאין באמור לעיל למנוע ממעבידים לסייע לעובדים שהיו מעורבים בתאונת דרכים ולשלם להם דמי מחלה ולאחר מכן לתבוע ו/או לקבל מחברת הביטוח פיצוי עבור הסכום ששילמו לעובד.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
הסדר מעשי ונפוץ יותר הינו תשלום של המעביד לעובד בעד ימי מחלה והחתמת העובד על הסכם המאפשר למעביד להיפרע מן העובד את הסכום ששילם, לאחר שהעובד יקבל כספים בגין ימי ההיעדרות מחברת הביטוח.
באופן שכזה, המעביד מאפשר לעובד "לצלוח" את התקופה הראשונה שלאחר תאונת הדרכים, ולאחר שהעובד מקבל פיצוי מחברת הביטוח, המעביד מקבל החזר של הכסף ששילם לעובד.
במקרה שכזה, כאמור, יש להחתים את העובד על הסכם מתאים.
אין באמור לעיל להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.