בני משפחה רבים מוסרים תלונות שווא על אלימות במשפחה ומנצלים עד תום את הסנקציות כנגד קרוביהם במטרות שלא לשמן נוצרו על ידי המחוקק ושאינן הגנה מפני אלימות במשפחה, אלא התנכלות והתעמרות בבן משפחה על רקע יחסים שעלו על שרטון וניסיון לנצח במאבק הגירושין.
שימוש לרעה בהגנות שנקבעו בחוק במטרה לפגוע בקרוב משפחה באמצעות הגשת תלונות שווא חושפות את המתלונן לתביעה בגין הוצאת דיבה ואישום פלילי. יחד עם זאת, המציאות מלמדת כי תופעה מכוערת זו לא מטופלת כלל על – ידי משטרת ישראל והתביעה שכן לדוגמא עד היום לא נפתח אפילו תיק פלילי אחד נגד אישה שרקמה עלילת שווא נגד בעלה.
במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט נפסק לאחרונה כי אישה תפצה את בן זוגה לשעבר ב-40,000 שקלים בגין תלונת שווא במשטרה על אלימות.
בית המשפט קיבל את תביעתו של הגבר וקבע כי מדובר בתלונת שווא לאחר שבשנת 2014 הגישה האישה תלונה במשטרה נגד הבעל בטענה כי תקף אותה פיזית וכשנה לאחר מכן פנתה בתלונה זהה.
יש הסבורים כי יש להעדיף את הגשת התלונות כדי להבטיח את שמירת בטחון הציבור, ומנגד יש הטוענים כי קיימת קלות בלתי נסבלתת בהגשת תלונות למשטרה בגין אלימות לכאורית במסגרת סכסוכים משפחתיים אשר לעתים מתבררות כטענות בעלמא.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בית המשפט השלום בתל אביב קבע בתחילת השבוע כי אישה תפצה את בן זוגה בעשרות אלפי שקלים בגין תלונת שווא. הפרשה החלה לאחר שהאישה הגישה שתי התלונות בגינן נחקר בן הזוג במשטרה, ולאחר בירור נסגרה התלונה הראשונה מחוסר ראיות ואילו התלונה השנייה נותרה פתוחה. לאור האמור, הגיש בן הזוג, את התביעה דנן, בה עתר לחייב את האישה לפצותו בטענה כי התלונות שהגישה היו תלונות שווא. בין לבין התקיימו הליכים נוספים בין הצדדים ולימים הם התגרשו זה מזו.
לדברי התובע, האלימות לגביה טענה האישה לא הייתה ולא נבראה ולכן התלונות שהוגשו עלו בגדר לשון הרע נגדו. כב' השופט י' שקד קבע כי דין התביעה להתקבל. ראשית ציין בית המשפט כי הסוגיה של הגשת תלונות שווא במשטרה בגין אלימות בין בני זוג היא עניין המצוי בלב השיח הציבורי.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
מחד יש הסבורים כי יש להעדיף את הגשת התלונות כדי להבטיח את שמירת בטחון הציבור, ומנגד יש הטוענים כי קיימת קלות בלתי נסבלת בהגשת תלונות למשטרה בגין אלימות לכאורית במסגרת סכסוכים משפחתיים אשר לעתים מתבררות כטענות בעלמא. בעניין זה, ציין השופט כי כפי שבית המשפט אינו רואה בסלחנות מקרים של אלימות מוכחת, כך גם לא יגלה סלחנות באותם מקרים מיוחדים בהם הוכח כי לא אירע אירוע אלימות כלל ועיקר. עוד העיר בית המשפט כי יש להבחין בין מקרים בהם האלימות הועצמה ונטענה בהפרזה לבין מקרים שבהם לא התרחשה כל אלימות.
• גם מצוקה אינה צידוק או היתר להגשת תלונת שווא
בית המשפט בחן את התלונות מושא התביעה. בכל הנוגע לתלונה הראשונה שהגישה האישה במשטרה, התרשם בית המשפט כי כפי שהתברר מצפיה בסרטון ומחקירת האישה, הבעל לא תקף אותה בסמוך להגשת התלונה, ואף היא הודתה בסופו של יום כי דובר בתלונת שווא.
לדעת בית המשפט, יהיו טעמי האישה אשר יהיו, ומצוקתה אשר תהא, אין בכך כדי להוות צידוק או היתר להגשת תלונת שווא.
בכל הנוגע לתלונה השנייה, סבר בית המשפט כי לא ניתן לקבוע כי מדובר בתלונת שווא מאחר שעסקינן בסיטואציה של "מילה כנגד מילה" ולא צורפו סרטונים להוכחת טענותיו של הבעל. לצד האמור העיר בית המשפט כי אף על פי שעל פניו התלונה הוגשה בשל איומים ותקיפת בן-זוג, לא נמצא בעדותה של האישה די כדי לבסס צידוק להגשת התלונה, למרות שכאמור לא ניתן לקבוע כי היא תלונת שווא.
אשר למסגרת המשפטית של הסוגיה, הזכיר בית המשפט כי מסירת תלונה למשטרה נגד אדם, שבדיעבד מתבררת כתלונת שווא, מהווה על פניו לשון הרע כהגדרתו בחוק. עם זאת, מאחר שמדובר בנסיבות בהן קיים אינטרס ציבורי חיוני לשמר את "זרימת המידע" אל רשויות האכיפה, דיני לשון הרע פורשים מטריית הגנה על ראשיהם של מתלוננים ובלבד שהגישו את תלונתם בתום לב כאמור בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע העוסק בהגנה על הגשת תלונה לרשות המוסמכת.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לאחר בחינת הדברים הגיע בית המשפט למסקנה כי האישה לא פעלה בתום לב בנסיבות המקרה. צוין, כי בסרטון שקדם להגשת התלונה רואים מריבה קולנית בין הצדדים שבשיאה פונה האישה למשטרה בטענה כי בעלה תקף אותה, בעוד שבמציאות הבעל לא נקט כלפיה באלימות טרם הגשת התלונה או בסמוך לה. לכך, יש לצרף את דברי האישה בחקירתה מהם עולה כי אף היא מודעת לכך שאין אמת בתלונתה. לאור האמור, לא עומדת לאישה הגנת החוק. הודגש, כי במקרים בהם יש להידרש להגנת סעיף 15(8) יש לשים על כפות המאזניים גם את זכויותיו של הצד השני שלא להיות מוטרד מהגשת תלונות במשטרה על לא עוול בכפו ואת זכותו שלא יפורסם עליו לשון הרע.
בפסיקת סכום הפיצוי, ציין בית המשפט בין היתר כי הפרסום לא הופץ בתפוצה רחבה אלא בתלונה שהגישה האישה לרשות המוסמכת, וכי התביעה הוגשה בשיהוי מסוים. מנגד סבר בית המשפט כי נגרמה לבעל עוגמת נפש רבה ואף סיכון בפגיעה בעבודתו נוכח היותו עובד במשרד הביטחון. עוד הוסיף בית המשפט כי כל אדם, לא כל שכן אדם מן היישוב ללא עבר פלילי, יחוש צער ועוגמת נפש קשה מהצבתו כחשוד באלימות ובפרט אלימות במשפחה. לאור האמור, סבר בית המשפט כי יש לחייב את האישה בפיצוי בסך 30,000 ₪. לבסוף קבע בית המשפט כי הגשת התלונות ע"י האישה אינה עולה כדי עוולת הנגישה, הפרת חובה חקוקה או תקיפה ולכן יש לדחות רכיבי תביעה אלו.
• חשוב לזכור עדיין כי קיימים מקרים רבים שבהן תלונת בן המשפחה הינה מוצדקת
בשולי הדברים הוסיף השופט שקד כי מקרה זה מציג מציאות לא פשוטה של שימוש פסול במשטרת ישראל וכי מלבד הנזק שנגרם לתובע יש להתייחס לנזק החברתי שבמעשיה של הנתבעת. הודגש, כי בימים בהם מקדישה המשטרה כוחות ומשאבים רבים לטובת הציבור ולצורך מיגור האלימות נגד נשים, לא ניתן לראות בעין יפה את הטרדת המשטרה וגזילת משאבים שהיו אמורים להיות מופנים לטובת שמירת הסדר הציבורי. השופט הדגיש כי לא לקח בחשבון עניינים אלו בעת פסיקת הפיצוי, אולם יש לציינם לצורך הצבת "תמרור אזהרה" נוסף בפני מי שישקול פעולה דומה. כן ציין בית המשפט כי האישה לא מצאה לנכון להתנצל על מעשיה.
בסיכומם של דברים נקבע כי האישה תפצה את הבעל בסך של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות שכ"ט בסך של 10,000 שקלים.
על אף כל האמור, חשוב לזכור עדיין כי קיימים מקרים רבים שבהן תלונת בן המשפחה הינה מוצדקת בנסיבות העניין, כדוגמת מקרי אלימות פיזית ומינית מתמשכים בתוך המשפחה, ולכן כל ניסיון של בן משפחה לנסות ולחזור בו מתלונתו לצורך סגירת התיק נחשבת כ"חשודה" בעיני המשטרה והתביעה לאור רגישות הנושא ומשכך הסתייגותם מלמהר ולהיענות לבקשות מסוג זה.