"אומרים שזה חיידק, שזה לא יוצא מהגוף, שמרגע שהתחלת אתה לא יכול להפסיק. אתה יודע מה? זה הכל נכון", כך בוחר שלומי ברטלר, שדרן הרדיו הוותיק, לפתוח את הראיון עימנו, חודש לאחרי ששב למיקרופון באולפן הממוזג של "קול רגע" בבית קשת. "יש משהו מאד ממכר בכלי התקשורת הזה. מהרגע שהאור האדום באולפן נדלק ואתה מבין שהמילים שיצאו לך מהפה יגיעו להרבה מאד זוגות אוזניים ויגרמו לחלק מהם לחשוב על הדברים, אולי אפילו לשנות את דעתם או לחזק אותה בנוגע לנושא מסוים, זה עושה משהו, קשה לי להסביר את זה בדיוק".
• מדבר ברדיו
שלוש שנים אחרי שעזב את רדיו קול רג"ע, שב ברטלר אל המקום בו הכל התחיל מבחינתו. הפעם בניגוד לעבר, הוא יושב על כיסא מגיש תכנית האקטואליה היומית "מדברים ברדיו", אותה מגישים בין השאר: חיים הכט ואביטל גונן. "זה כבוד גדול עבורי להיות חלק מהתוכנית הזאת. בכל זאת מדובר בספינת הדגל של התחנה. 20 שנה היא באוויר, מאז התחילו השידורים של רדיו קול רגע. באופן כללי אם תסתכל על כל תחנות הרדיו בארץ, אין יותר מידי תכניות ששורדות כל כך הרבה זמן. זה אומר משהו עליה ועל הרגלי ההאזנה שנוצרו סביבה. יש לתוכנית הזאת משמעות עבור הרבה אנשים באזור הצפון כי היא עוסקת בין השאר בדברים שנוגעים ישירות למה שקורה כאן: לבעיות, לצרכים, לדברים שמתרחשים בסביבה שבה הם חיים. בכלל, לדעתי זאת המהות של הרדיו האזורי. לזה התכוון המשורר בזמנו כשהחליט להקים תחנות רדיו אזוריות בכל המדינה".
• מאיתן טייב עד רונאלדו
לפני 15 שנה הוא הגיע לתחום והתאהב בקסמו של המדיום. סיים לימודי תואר בתקשורת במכללת עמק יזרעאל והתקבל לעבודה ברדיו קול רגע. כמו כל מי שמתחיל דרכו בתחום מקצועי מסוים, גם ברטלר התנסה בשלל תפקידים בתחנה עד אשר התיישב על כיסא השדרן. אחרי תקופה קצרה הוא החל להגיש את תכנית הספורט של הצפון: "היציע הצפוני" במשך כעשר שנים ברציפות. התוכנית הפכה להיות מאוזנת מאד באותה עת וגיבשה סביבה קהל מאזינים מושבע שחיכה כל ערב לשעה 7 בכדי לשמוע מה מתרחש בעולם הספורט הצפוני. "זאת הייתה תקופה מדהימה, אני זוכר את הבאז הגדול שהיה סביב התוכנית. תבין, עד אז לא היה דבר כזה. תוכנית שמתייחסת למה שקורה למשל בכדורגל בעפולה, נצרת עילית, טבריה, בית שאן ובכלל בצפון. זה ריתק אנשים. קבוצות שלא זכו ליחס פתאום קיבלו במה. באותה תוכנית יכולנו למשל לדבר על ברצלונה ועל אסי גלבוע, על איתן טייב ועל רונאלדו. זה היה שילוב מנצח".
אז למה עזבת את התוכנית ובכלל את הרדיו?
"זה היה שילוב של כמה דברים. גם העובדה כי הגשתי את התוכנית כל כך הרבה זמן גרמה לי קצת לתחושת מיצוי, שחיקה כזאת שהביאה אותי למקום שהספורט כבר פחות דיבר אלי. הדברים התחילו קצת לחזור על עצמם מבחינתי וגם הבעלים של התחנה, חיים הכט, רצה לבצע שינוי בתוכנית, בקונספט. בקיצור דברים לא הסתדרו ביננו אז וזה בסדר גמור. הוא בעל הבית וזאת זכותו המלאה. חיים היה זה שפתח לי את הדלת בזמנו, אני לא יכול לשכוח את העובדה הזאת. בגדול זה היה רק לטובה. היה לי זמן פנוי בערב לטובת המשפחה ובכלל לעצמי. אבל אני יכול להגיד שכל הזמן קינן בי החיידק. ידעתי שמתישהו אני ארצה לחזור למיקרופון, רק לא ידעתי מתי".
ועכשיו אתה בענייני אקטואליה, מה ההבדל?
"האמת שאין הרבה הבדל. ת'כלס זה אותו דבר. הרי בספורט ובייחוד בארץ שלנו, מתעסקים המון במסביב: בבעיות, בפוליטיקה, בעסקנות, במדוע הספורט שלנו נראה ככה ובכלל מתעסקים בהכל חוץ מבספורט עצמו. אז זה לא משנה אם אתה מראיין מאמן, שחקן, מנכ"ל של מועדון או ראש עיר ושר בממשלה. את כולם אתה יכול לראיין בכל הקשר, בנושאי ספורט או בנושא מונציפלי ומדיניות של מדינה. השאלות יהיו שונות מן הסתם אבל הדרך תהיה אותה דרך. עיתונות זאת עיתונות, רדיו זאת שפה וברגע שאתה מבין אותה, אתה תוכל להתאים עצמך לצורך. אגב, הרבה עיתונאים שמתעסקים כיום באקטואליה ברמה הארצית, התחילו את דרכם בעיתונות הספורט. כנראה יש קשר בין הדברים".
"יש משהו מאד ממכר בכלי התקשורת הזה. מהרגע שהאור האדום באולפן נדלק ואתה מבין שהמילים שיצאו לך מהפה יגיעו להרבה מאד זוגות אוזניים ויגרמו לחלק מהם לחשוב על הדברים, אולי אפילו לשנות את דעתם או לחזק אותה בנוגע לנושא מסוים, זה עושה משהו, קשה לי להסביר את זה בדיוק"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לא הרבה יודעים אבל בחרת לעסוק עם הזמן בהוראה. איך הגעת לזה?
"די במקרה. התבקשתי להקים תחנת רדיו חינוכית בזמנו בטבריה. לימדתי ילדים לעשות רדיו: להפיק, לערוך וכמובן לשדר בעצמם תכניות שונות. הפרויקט הצליח וראיתי שיש לי גישה לבני נוער, שאני מצליח לתקשר איתם ושאני נהנה מזה. עם הזמן החלטתי לעשות תעודת הוראה והתחלתי ללמד בכפר הנוער ויצ"ו ניר העמק, שם אני מלמד תקשורת בחטיבה העליונה וגם מחנך בכיתה י"ב".
ואיך זה להיות מורה בישראל?
"זה מדהים. זה באמת אחד הדברים שנותנים לך סיפוק אדיר. אין הרבה מקצועות כאלו שאתה יכול להרגיש את העשייה שלך. לראות איך תלמיד מתפתח, מקבל ממך ידע ובכלל כלים מעשיים לחיים, זה נותן לך תחושה שאתה באמת עושה משהו חשוב. הדור הבא זה האנשים שייקחו כאן את המושכות לידיים. מישהו צריך לוודא שהם ידעו לעשות את זה בצורה מושכלת ונבונה. מעבר לעובדה שאני מלמד אותם איך עולם התקשורת עובד, איך לצרוך נכון את העולם הזה- אני מתעסק בחינוך: שיהיו אנשים טובים יותר, ידעו לכבד, יקבלו בחירות נכונות וילמדו להיות חלק מהדבר הזה שנקרא "החברה הישראלית". אני יודע שזה נשמע קצת בומבסטי, אבל זאת האמת. ככה לפחות אני רואה את התפקיד שלי ואני יכול להגיד לך שבניר העמק כל הצוות הוא כזה. אנשים שאכפת להם, שעושים את הדברים מתוך אהבה גדולה, לא בכדי הכפר שלנו גדל ונמצא בתפוסה מלאה. הדברים מדברים בעד עצמם".
עכשיו כשחזרת לרדיו, יש לך שאיפות חדשות בתחום?
"עכשיו כשחזרתי, אני הכי מבסוט בעולם. להגיד לך שיש לי רצון להמשיך הלאה? לא. ממש לא. עשיתי טלוויזיה גם מספר שנים, כתבתי טורים בעיתונים, אני אוהב את עולם העיתונות, אבל הוא עולם אכזר, תובעני, כפוי טובה במרבית הזמן. אני מאד שלם עם המקום בו אני נמצא, מרגיש שמצאתי את היעוד שלי. לעשות רדיו במינון הנכון זה כיף ענק, ללמד תלמידים זה אושר גדול. לא רואה את עצמי היום רודף אחרי סקופים בשעות הזויות או חוזר לעולם הזה שבו לצערי הרבה פעמים, המטרה מקדשת את האמצעים. אני לא שם ושמח על כך מאד".
עוד כתבות שאולי יעניינו אותך: