"עכשיו זה הזמן שלי", זו המנטרה שאימצה לאחרונה מזל כהן, תושבת עפולה, בת 68, שבגיל 63 החליטה שהיא רוצה להיות שחקנית ויהי מה.
העובדה שהיא עובדת בחצי משרה במכולת שכונתית ואם לחמישה ילדים וסבתא אוהבת ללא פחות מ-13 נכדים – לא מטרידה אותה כהוא זה במסע והדרך הארוכה להגשמת החלום.
תיק העבודות שלה מסקרן ומרתק בכל קנה מידה, בטח ובטח לאישה בתחילת שנות השישים לחייה, שמתגוררת בפריפריה והיא לא מקושרת בתחום שהחיבורים בו חשובים לאין שיעור. "אני לא מאפשרת לשום מחסום לעצור אותי", היא אומרת בנחרצות, "אני אגיע למטרה בסוף, להיות שחקנית ראשית בסדרה".
• בגובה העיניים עם כוכבי טי.וי
בחצי עשור האחרון שיחקה ושימשה כהן כניצבת בשורה ארוכה של הפקות טלוויזיוניות, חלקן עם רייטינג דו ספרתי מרשים. ברשימה הזו תוכלו למצוא את קופה ראשית, שנות השמונים, מלכת ירושלים ועוד. כמו כן היא שיחקה במספר סרטי סטודנטים ובפרסומת של שטראוס.
ההתנסויות הללו הובילו אותה לאינטראקציות קרובות עם השחקנים בקאסט, כאלה שהאזרח הממוצע מכיר רק מצפייה במסך הקטן.
"אני לא מאפשרת לשום מחסום לעצור אותי ואגיע למטרה בסוף, להיות שחקנית ראשית בסדרה טלוויזיונית מובילה..היה מרתק מאוד לשחק מול שחקנים מוערכים כמו רותם סלע, מיכאל אלוני, הילה סעדה ויובל שרף. מאחורי החזות והפאסון שלהם יש בני אדם, והם מאוד פתוחים, פשוטים ובגובה העיניים"
"הרשימה היא ארוכה וזכיתי על כך. זה לא מובן מאליו עבורי. לקחת אוטובוס או רכבת מעפולה ולהגיע למרכז ולהשלים יום צילומים", אומרת כהן בחיוך, "היום יש לי חיבור מיוחד עם שלום אסייג שקורא לי מזל כהן מעפולה, עם בנו דניאל ואחיו מני. ההשתתפות שלי כניצבת בכמה וכמה סצנות בקופה ראשית אפשרו לי גם להתחבר לנועה קולר, קרן מור שהיא אישה מקסימה ודב נבון. בהפקות נוספות היה מרתק מאוד לשחק מול שחקנים מוערכים כמו רותם סלע, הקומיקאי אסף אשתר, מיכאל אלוני, הילה סעדה, יובל שרף ועוד. מאחורי החזות והפאסון של שחקנים יש בני אדם, והם מאוד פתוחים, פשוטים ובגובה העיניים. אני חושבת שזה קשור גם לעובדה שאני מבוגרת מהם. יצא לי לא לפעם לשבת איתם ולראות איך הם נפתחים, משתפים ומתחברים לכל אחד ואחת בטבעיות ובלי פוזה".
• "הרגשתי הכי מחוברת למצלמה"
את הטוויסט בחיים בחרה כהן כאמור לעשות בגיל 63, גיל שבו בדרך כלל בני גילה בדרך כלל מורידים הילוך ומתפנים לגינון ולחוגי מקרמה.
"אני החלטתי ללכת עם הלב שלי ולעמוד מול מצלמה. וזה הרגיש לי הכי מחובר לי. היו אנשים שהרימו גבה, אבל רוב התגובות היו אוהדות ותומכות. אין יותר מספק מלהסתובב ברחוב ולקבל תגובות מתושבי עפולה שראו אותו בסצנה כזו או אחרת בתוכנית טלוויזיה. עשירה אני לא אהיה מזה, אבל החיים שלנו בנויים מחוויות וזיכרונות וכאלה יש לי הרבה".
מלבד המשחק ועבודתה, כהן גם מגויסת עבור הקהילה בעפולה ובמשנה מרץ. בעשור האחרון היא מוכרת בעיקר בשל אינספור מיזמי סריגה לילדים, אנשים וגם…עצים, אותם היא מלבישה בשלל צבעי הקשת.
"אני מאוד אוהבת את עפולה ותושביה", אומרת כהן, "תמיד אני חושבת איך אפשר לעזור לאנשים. בעבר סרגתי כובעי גרב לפגים רכים במרכז הרפואי העמק בעיר, לעובדי עירייה שעבדו ברחובות העיר במזג אוויר קר ולא יכולתי להתעלם ולראות אותם קופאים, לתלמידים ולעוד שלל פרויקטים. אני שמחה על כך וזה מתגמל אותי מאוד".
מעבר לכך היא מסייעת למספר משפחות בסתר ומעדיפה בצניעות ראויה להערכה שלא להרחיב את השיח על כך. על כל פועלה החליטו לאחרונה בעיריית עפולה להעניק לה במהלך יום העצמאות את תואר יקירת העיר, תואר שמסב לה אושר רב: "זה הכבוד הכי גדול שיכולתי לקבל בעיר שלי. התרגשתי מאוד לקבל את הבשורה ותמיד כיף לדעת ולראות שמישהו מעריך את העשייה שלך. אני מאחלת לעצמי תמיד להיות בעשייה ומאושרת".