ביום יום מנהל משה אלבז, 43, חיים שגרתיים ונוחים. הוא אוחז במשרה של מנהל מכירות אזורי ברשת תחזוקת הבית "הום סנטר", ומוקף בבני משפחה תומכים, חברים ובעשייה רבה. אבל מדי שנה למשך שבוע ולעיתים עשרה ימים אלבז שובר את אותה שגרה מדוברת.
הוא מקפל את הג'ינס והחולצה ומכניס אותם לארון, שולף את מדי הזית המאובקים שלו שעברו לא מעט ימי שטח, ומתייצב לשירות מילואים פעיל, עם חיוך, מחויבות ופטריוטיות יוצאת דופן לצה"ל ולמדינת ישראל.
אלבז, או מדויק יותר לומר רס"מ משה אלבז הוא נהג משא כבד ובמהלך שירותו נוהג באמבולנס, ריו, סופה ובכל רכב שהוא נדרש בכדי למלא את המשימה. מעבר לשירות השנתי הוא גם נכון להתייצב לכל צו, אם זה במבצע צבאי כזה או אחר או לטובת העורף – לדוגמא, בהתגייסות של צה"ל במלחמה בנגיף הקורונה.
"אני נותן שירות לאוגדות וליחידת המילואים אגד לוגיסטי מרחבי בפיקוד צפון", מספר אלבז: "כבר 21 שנים אני מתייצב מדי שנה למילואים כחלק מחובתי האזרחית. אני רואה מחויבות בכל צו כזה למלא את כל משימה ומשימה, בצורה מקצועית וממוקדת מטרה. מבחינתי זה לא 'תיק' להתגייס למילואים, אלא זכות של ממש. אנו חיים במדינת ישראל וסביבנו המון אויבים ולכן כל אחד צריך לתרום את חלקו בכל זמן שהוא נדרש. כך אני רואה זאת. מעבר לכך אני רואה בחיילים שמשרתים עמי משפחה של ממש. אנחנו שמחים להיפגש במהלך השירות, משתפים בחוויות ונעזרים אחד בשני".
• פינג'ן עם קפה רותח בשטח
את האהבה של אלבז למדינה קשה לפספס והיא באה לידי ביטוי בכל משפט שלו: "גדלתי על הערכים הללו של אהבת ישראל והמחויבות לצה"ל", הוא אומר: "זה מה שגם מניע אותי ואת יתר החיילים. לכולנו יש משפחות, עבודות ואתגרים בחיים אבל ברגע ההתייצבות אנחנו מוכווני מטרה. אני נתקל מפעם לפעם באנשים שקוראים למילואימניקים פראיירים אבל המילה הזו לא מצויה בכלל בלקסיקון שלי ואני לא מתחבר אליה כלל וכלל. נכון שלא תמיד נעים להתמודד עם תנאים פחות נוחים, שינה פחות מפנקת, רכבים לא ממוזגים, מדים חמים, מקלחת בשטח ושטיפת פנים ממים שמצויים בעוקב- אבל בסופו של דבר ברור לי שלא התקבצנו לנופש, אלא גויסנו למטרות ספציפיות וזה מה שמנחה אותי. אני באופן אישי גם אוהב לישון בשטח, לשבור את שגרת היום יום ולהיות חלק ממערכת גדולה כמו צה"ל. אני גם חושב שאין הרבה חוויות שמשתוות לפתיחת בוקר עם פינג'ן של קפה ריחני ורותח באיזה שדה יפהפה ברמת הגולן. זה מכניס אנרגיות טובות לכל אדם באשר הוא".
אלבז מספר כי במקום עבודתו מעודדים את השירות במילואים ומבקשים ממנו דבר אחד: לשמור על עצמו.
בתום כל שירות הוא משתף אלבז את בנו אורי בן ה-14 על ההתמודדויות ומנחיל בו את ערכי אהבת הארץ והחשיבות של התרומה לצה"ל. "הוא רק בן 14, אבל הוא כבר פטריוט כמוני. זה כנראה משהו שעובר בדי.אן.איי המשפחתי. אין לי ספק שהוא יעשה שירות משמעותי בצה"ל בדיוק כמוני. רק לאחרונה הראיתי לו את אות שקיבלתי על תרומתי והוא התעניין בזה רבות".
ומה לגבי העתיד? לדברי אלבז הוא מתכוון להמשיך להגיע לשירות מילואים גם כמתנדב. לסיום הוא אומר בחיוך: "רגע אחרי שאני מסיים את שירות המילואים וחוזר הביתה – אני כבר מחכה לצו ההתייצבות הבא, נראה לי שזה מדבר בעד עצמו. אני גם מאוד מעריך את התמיכה מהמפקדים שלנו במילואים שמחזקים אותנו ונותנים לנו מוטיבציה להמשיך ולתרום לצה"ל".