עמק יזרעאל: נתינה מעל ומעבר

לרגל יום שצויין בשבוע שעבר,בית האבות הסיעודי של עמל ומעבר, "אור העמק", בקיבוץ מזרע, משתף בסיפורה של הדיירת גילה אברבוך

גילה אברבוך, בת ה-85,שעלתה ממולדובה לארץ ישראל בשנות ה-70 , דיירת בבית האבות הסיעודי "אור העמק", מאובחנת עם אלצהיימר אך לא נותנת למחלה לעצור אותה לרגע.
גילה הייתה בעברה אחות שיקום בבית לוינשטיין, ומאז הזהות המקצועית שלה נשארה טבועה בה – היא תמיד מנסה לעזור לעובדים ודיירים: בפעילות התעסוקה וההתעמלות במחלקה היא מפעילה בעצמה את הדיירים ומעודדת אותם להשתתף ע"י מתן דוגמא אישית. אם דייר או דיירת מהורהרים או במצב רוח ירוד, גילה נרתמת לעזור, לדבר ולהרגיע.
במופעים שנערכים בבית האבות גילה תמיד בראש- שרה, רוקדת עם חבריה ומשרה אוירה של שמחה סביבה. קלרה מנהלת בית האבות "אור העמק" אומרת " להיות אחות זה תחום שהוא בעשייה ובהוויה שלך, זה משהו שמעבר לרק מקצוע. מי שבוחר בתחום הסיעוד זה עולם ומלואו, הנתינה הופכת לחלק ממנו".
למרות שגילה סובלת מדמנציה וחווה קשיים ביום יום, היא לא מוותרת לעצמה ומקפידה לשמור על סדר יום פעיל ולהתמיד בעיסוקיה: היא יוצאת באופן פרטני לטיול בפינת חי של הקיבוץ מספר פעמים בשבוע, מתמידה בפעילות ספורטיבית ובפעילויות הריפוי בעיסוק במחלקה.
גילה שומרת תמיד על גישה חיובית ואופטימית, וע"י כך מצליחה לשמח ולשפר גם את איכות החיים של הדיירים סביבה.
ביום האישה שצויין לאחרונה, המציין את הישגיהן של נשים פעילות מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית ועוד, בחר צוות בית האבות לציין ולשבח את גילה אברבוך- דיירת בבית האבות הסיעודי "אור העמק", אשר בוחרת לפעול ולתרום בדרך של נתינה אישית מעל ומעבר.

אני מודה לעובדים על המסירות למטופלים ועל עבודת הצוות שהביאה אותם להיות מצטיינים"

|

עברנו את פרעה, נעבור גם את זה?

|