"אורח החיים שלנו, סוג המזון, רמת הפעילות הגופנית ובריאות מערכת העיכול משפיעים מאוד על הרכב המיקרוביום", רפי שטקלר. צילום: כללית
בעת האחרונה נחשפים מאיתנו יותר ויותר למושג מיקרוביום. המיקרוביום האנושי מוגדר כאוכלוסיות המיקרואורגניזמים הנמצאים בסמוך לגוף האדם והוא חיוני בתהליכים מטבוליים מרובים, ובהגנה מפני מחוללים- כחלק בלתי נפרד מהעולם הפנימי שלנו. מעבר לכך הוא הוא אחראי על שלל אספקטים בחיינו, הבריאות הפיזית והנפשית, מערכת החיסון, ההתפתחות המחשבתית וגם על הזוגיות והמיניות. נשמע קצת מסובך? ובכן, בדיוק למטרה זו גייסנו את ד"ר רפי שטקלר, דיאטן במחוז צפון בכללית מזה 14 שנים – שמנהל "מערכת יחסים" הדוקה עם החיידקים שעושים אותנו מי שאנחנו.
• "המיקרוביום מתחיל להתפתח מייד לאחר הלידה"
שטקלר, נשוי ואב לשלושה מתגורר בקיבוץ גונן. הוא מרצה במכללת תל חי ועוסק במחקר בתחום של כימיה אנליטית.
אז מה זה בכלל מיקרוביום אנחנו שואלים אותו? "המונח מיקרוביוטה מתייחס לכלל אוכלוסיית המיקרואורגניזמים (וירוסים, חיידקים, פטריות וכו') הנמצאות על ובתוך גופנו", הוא אומר ומתאר: "בתוך כך, המונח מיקרוביום מתייחס לכלל המטען הגנטי של אוכלוסייה זו. ברוב המקרים שנתקל במושג זה הכוונה תהייה לאוכלוסיית החיידקים השוכנת דרך קבע במערכת העיכול".
ואיך הוא נוצר?: "המיקרוביום מתחיל להתפתח מייד לאחר הלידה (עד לאחרונה שיערו שמתפתח עוד ברחם) כאשר חלק מהחשיפה לסביבה עתירת מיקרואוגניזמים מתרחשת כבר במעבר בתעלת הלידה. קיים אף הבדל בסוג האוכלוסייה שתתפתח בלידה רגילה בהשוואה ללידה בניתוח קיסרי. לאחר מכן, המיקרוביום מושפע מאוד מאורח חיינו ומסוג המזון אותו נצרוך".
• "תוצרי הפירוק, בהחלט יכולים להיספג לתוך מחזור הדם"
מהם הגורמים המרכזיים לאיך ייראה ונראה המיקרוביום שלנו ועד כמה הוא מושפע מגנטיקה, אורח חיים, תזונה, פעילות ספורטיבית ומשתנים נוספים? לדברי ד"ר שטקלר, בשנים האחרונות מצטברות עובדות המצביעות על ציר דו כיווני של מידע העובר בין המיקרוביום לבין המוח, ציר מוח-מעי (יש לציין כי נחקרים גם צירים נוספים כמו מעי-לב, מעי-כליות וכו'). ישנן דוגמאות רבות לכך שבמחלות והפרעות עצביות ופסיכיאטריות שונות (אלצהיימר, סכיזופרניה, אוטיזם, פרקינסון וכו') הרכב אוכלוסיית החיידקים במעיים שונה באופן מובהק מהרכב החיידקים שנמצא באנשים בריאים.
ישנן דוגמאות רבות לכך שבמחלות והפרעות עצביות ופסיכיאטריות שונות (אלצהיימר, סכיזופרניה, אוטיזם, פרקינסון וכו') הרכב אוכלוסיית החיידקים במעיים שונה באופן מובהק מהרכב החיידקים שנמצא באנשים בריאים
השאלה המתבקשת היא כיצד פעילות של חיידקים בתוך מערכת העיכול, שאמורה להיות מערכת סגורה ולא לאפשר לחיידקים להשפיע עליה, וכיצד היא יכולה לגרום לשינויים בפעילות המוח (שגם הוא מוגן ברובו במערכת שסגורה בפני פעילות לא רצויה)?
"כדי לענות על השאלה", מבהיר ד"ר שטקלר, "יש להבין קודם כי אוכלוסיית יצורים חיים, גם אם מדובר בחיידקים, היא מערכת אקולוגית שצורכת חומרים שונים מסביבתה (חומרי אנרגיה, ויטמינים, מינרלים שלא עברו עיכול מלא על ידי המאכסן, האדם) ופולטת לסביבתה את תוצרי פעילותה. לתוצרים אלו אנו קוראים 'מטבוליטים'.
אז אמנם אותו מזון לא נספג, ולכן המשיך בדרכו ועוכל על ידי אוכלוסיית החיידקים – אבל תוצרי הפירוק, אותם מטבוליטים, בהחלט יכולים להיספג לתוך מחזור הדם ואל מערכת העצבים. אחת הדוגמאות שמוכרות לרובנו היא אותם אנשים שאינם מעכלים היטב את סוכר החלב, הלקטוז, ולאחר שצרכו כמות מסוימת ממנו הם מציגים ערכים גבוהים של מימן במבחן נשיפה. אותו לקטוז שנכנס למערכת העיכול, נוצל בידי חיידקי המעיים ותוצר הפירוק עבר לדם ויצא מהריאות".
• "נמצאו עוד ועוד חומרים המעידים על פעילות לא תקינה במערכת העיכול של הילדים המאובחנים עם ADHD"
לא פעם עולם המחקר והרפואה מגדיר את המעיים, האיבר המשתייך למערכת העיכול כמוח השני בגוף האדם. הסיבה לכך: לשניהם יש מהלכי תקשורת והעברת מסרים דומים.
במחקר שביצע ד"ר שטקלר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, שבדיוק בימים אלו מסתיימת, הוא השווה שתי קבוצות של ילדים בגילאי 6-18: ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) וקבוצת ביקורת של ילדים ללא ההפרעה.
"אוכלוסיית החיידקים של כולנו מושפעת (לטובה) בעיקר מסיבים תזונתיים ולכן מזון המכיל בסיס קבוע של ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ומיני אגוזים, תמיד יהיה מועיל יותר ממזון מעובד ותעשייתי"
"ראשית", הוא אומר, "גם במחקר זה נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות כאשר קבוצת הביקורת הציגה פרופיל חיידקים "בריא" יותר שבא לידי ביטוי במגוון רחב יותר ובזני חיידקים בעלי פעילות המועילה לאדם. לאחר מכן ניסיתי להצביע על המנגנון לפיו אותם חיידקים יכולים להשפיע על מהלך ההפרעה ולכן התרכזתי באותו ערוץ תקשורת שהוזכר לעיל, המטבוליטים, תוצרי פעילות החיידקים.
מצאתי שקבוצת הילדים ללא ההפרעה מציגה מגוון חומרים בתוך מערכת העיכול (בצואה) שהם בוודאות תוצרי פעילות חיידקים (מולקולות אשר לגביהן ידוע שהן נוצרות רק באמצעות מיקרואורגניזמים) והם בעלי פוטנציאל להשפעה מיטיבה על המוח בהיותם הבסיס לבניית הורמונים שונים וביניהם גם סרוטונין (בעל השפעה מיטיבה על מצב הרוח בין היתר) ודופמין, הורמון היעד בעת טיפול בתרופות כמו ריטלין. בהמשך נמצאו עוד ועוד חומרים המעידים על פעילות לא תקינה במערכת העיכול של הילדים המאובחנים עם ADHD".
• "אוכלוסיית החיידקים של כולנו מושפעת (לטובה) בעיקר מסיבים תזונתיים"
עוד מוסיף ד"ר שטקלר: "החדשות הטובות הן שאורח החיים שלנו, סוג המזון, רמת הפעילות הגופנית ובריאות מערכת העיכול משפיעים מאוד על הרכב המיקרוביום. אחת הדוגמאות הממחישות היטב את העוצמה של המנגנון הזה היא עדויות לכך שילדים עם ADHD שבאופן מקרי אובחנו עם מחלת הצליאק ולכן הפסיקו באופן מיידי לצרוך גלוטן, מציגים ירידה משמעותית בתסמיני הפרעת הקשב והריכוז. במקרה זה, אותם ילדים, בעת החשיפה לגלוטן שבחיטה מפתחים מחלה הפוגעת בתקינות המעי וכתוצאה מכך ישנו שיבוש גם בסיגנלים למוח. זהו כמובן מקרה מאוד ייחודי אבל אוכלוסיית החיידקים של כולנו מושפעת (לטובה) בעיקר מסיבים תזונתיים ולכן מזון המכיל בסיס קבוע של ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ומיני אגוזים, תמיד יהיה מועיל יותר ממזון מעובד ותעשייתי. אין זה חדש שאוכל מזין עדיף מאוכל מתועש אך כאן אנחנו מבינים שתזונה לא טובה היא לא רק השמנה, מחלות לב וסוכרת אלא גם משפיעה באופן כמעט ישיר על בריאות מערכת העצבים והנפש".