"יש לך חצי שעה להחליט, תחשוב על זה ותחזור אלי עם תשובה חיובית": זו לשון ההודעה הלקונית שקיבל בשבוע שעבר ירון סנצ'ן גושן, ליצן רפואי כבר 18 שנים במרכז הרפואי העמק בעפולה, ששב השבוע מפולין, לאחר שהיה חלק מצוות של ליצנים רפואיים מטעם רופאי חלום. מטרת היוזמה המבורכת הייתה להקל על נפשם של פליטים אוקראינים, ילדים, נשים ומבוגרים כאחד – שנאלצו בין יום לנוס ולנטוש את בתיהם עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה – לפגוש את האנשים הנפגעים ולעבוד איתם בניסיון למנוע התפתחות של תסמונת דחק פוסט טראומטית.
גושן הינו שחקן יוצר בתיאטרון הידית בפרדס חנה ("החיים עפים" בבימוי שירי ג'ורנו, מופע ליצנות וירטואוזי, פילוסופי ורב תחומי שנוצר מתוך תובנות, חוויות ומצבים מעולמו של ליצן רפואי. גושן זכה בפרס תיאטרון הפרינג' (קיפוד הזהב 2017) על ההצגה.
זו אינה המשימה ההומניטרית הראשונה של גושן ורופאי חלום. בעבר הוא טס לפעילות דומה בתאילנד, שנפגעה קשות בשנת 2005 מהצונאמי, לנפאל שתושביה חוו רעידת אדמה הרסנית וגם למיאמי בארה"ב, לאחר הוריקן אירמה הקטלני. לאחר חזרתו לארץ מהפעילות בנפאל יצר גושן את המופע "מה נפאל עלי", שמספר את סיפור המשלחת הליצנית.
המשלחת מישראל התמקמה ופעלה באזור מעבר הגבול מדיקה – האזור אליו מתנקזים הפליטים האוקראינים שחוצים את מעבר הגבול מאוקראינה אל תוך פולין. הפעילות נערכה בשיתוף ארגון "נתן" שפועל לסיוע הומינטרי בינלאומי.
• "היו לנו המון רגעים אנושיים קטנים, שיצרו התבוננות אחרת למציאות"
"הרבה מאוד ישראליים פועלים במעבר הגבול מדיקה", סיפר השבוע גושן, "במהלך השבוע עשינו שימוש בכלים המקצועיים שלנו ליצור קשר עם הפליטים, לספק משהו מעבר למזון והבגדים שהם מקבלים מארגוני הסיוע הרבים שפועלים שם. זה בא לידי ביטוי ברגע של צחוק, משחק, אלתור כזה או אחר, כל מיני 'שטויות' קטנות שמשנות את האווירה במקום כל כך קשה, רציני ומורכב. מבחינתנו זה אותו דבר כמו בעבודה בבית החולים, רק הלוקיישן השתנה. ברור לנו שעבור המשפחות האירוע הזה הוא סוג של רעידת אדמה, טלטלה באמצע החיים ובתוך המקום הזה רצינו להשאיר עבורם חוויה טובה, שכשהם יחזרו אחורה, הם ייזכרו גם את המפגש איתנו, עם הליצן ההומוריסטי ששבר את המצוקה, גם אם לרגע קט. היו לנו המון רגעים אנושיים קטנים, שיצרו התבוננות אחרת למציאות והקלילו אותה נוכח המצב המאתגר עמו מתמודדים הפליטים. ממצב של סטרס העברנו אותם למערכת הצחוק והמשחק והסיטואציה הרגיעה רבים מן הפליטים, בעיקר נשים וילדים".
• "צריך לחשב מסלול מחדש, לטוב ולאור"
סנצ'ו מספר כי הפעילות בפולין העניקה לו תחושה של נתינה, בין היתר בפעילות שנערכה בתחנת רכבת אליה מגיעות רכבות עמוסות פליטים: "זו זכות גדולה עבורי להיות במקום הזה של סיוע לפליטים, בכלים שיש לי כליצן רפואי ובכלל כאדם אנושי. זו התשובה לאלוהי המלחמות, למי שהתבלבל במציאות הזו. אני חושב שכל אחד יכול להשפיע בדרכו, ובסוף הדרך יהיה לנו הרבה יותר טוב ופחות קילומטרים של רוע וזוועות. ימים שכאלה מכניסים לפרופורציות. אנחנו נופלים כל יום לפרטים הקטנים, המטרידים, שמציקים לנו בחיי היום יום. אירוע כזה מחדד לנו את הידיעה שצריך לחשב מסלול מחדש, לטוב ולאור. זה נורא כשהרוע מרים ראש, מבעיר את המציאות בכזו קלות. פוגע בכל כך הרבה מסביבו. משפיע מרשעותו בהינף סכין, רובה או טנק. צריך לעקוף אותו, להמשיך להאמין בטוב ולהשפיע ממנו. כשרואים עם אילו אתגרים מתמודדים הפליטים, כשהעיניים שלך פוגשות עיניים אחרות דומעות או צוחקות מסתכלים על החיים בצורה אחרת. התפקיד שלנו היה לייצר אופטימיות תחת כל המעטה הזה, כמו שאנו מיומנים לעשות בבתי החולים בשגרה שלנו. את זה עשינו כמובן ללא שפה, אלא בעזרת פאנצ'ים, ג'יבריש, מוזיקה, משחקים, צפצופים ועוד. כך יצרנו קומוניקציה עם הפליטים ומבחינתי זה פשוט עוד מגרש משחקים לליצן. הנוכחות שלנו במעבר הגבול רק הפכה את המקום לעוד יותר פסטיבלי והדיסוננס רק התגבר. ראיתי את ההקלה על הפנים של אלה שמגיעים כמו גם עיניים אדומות, דמעות וחוסר אונים. ניגנתי וחיפשתי קשר עין, הילדים חייכו ראשונים, וזה הדהד כמו אדוות גם אל המבוגרים. לנשום לרווחה הייתה פעולה שהתרחשה שם כל הזמן והיא הייתה אנושית ומדבקת", סיכם גושן, שהשבוע כבר נחת בישראל, למציאות מורכבת אחרת, ברוח המזרח התיכון.