הימים הנוכחים תובעניים בלשון המעטה עבור יובל חן, סגן רבש"צ רם און בגלבוע (הרבש"צ דני מילר גויס בצו 8), המושב בו הוא גם מתגורר.
עשרות שיחות לאורך היום, עדכונים מהרשויות וגורמי ביטחון, התאמות עם צה"ל וחברי כיתת הכוננות ומתן מענה לפניות תושבים – הם רק חלק קטן בלוח הזמנים העמוס משימות שלו. בעקבות הלחימה הוא וחברים נוספים גויסו בצו 8 ומשימת העל שלהם היא להגן על ביטחון המושב ולנסות לייצר בו שגרה, עד כמה שאפשר, עבור המשפחות שמתגוררות בו.
המתקפה הרצחנית של מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר היוותה "גיים צ'יינג'ר", בכל הנוגע למיקומו של המושב, בסמיכות לכפרים עוינים ולקיני המחבלים בג'נין.
עד לטבח המזוויע, הקרבה לכפרים, לשדות החקלאיים שהם מעבדים ולג'נין לא יצרה חששות בקרב התושבים: "היינו שומעים מדי יום ירי, אבל בעיקר צרורות שהגיעו ככל הנראה מחתונות ואירועים", אומר חן, "יתרה מזו, היינו נתקלים על בסיס קבוע במאות פועלים נטולי אישורים שהיו נכנסים באין מפריע דרך הגדר בכל אזורי המושב והיישובים הסמוכים לנו בגלבוע, וכן בשוהים בלתי חוקיים. זה לא הטריד אותנו יתר על המידה. משפחות טיילו עם ילדים קטנים על הגדר ללא חשש שניקר בנו, בתחושת ביטחון וללא צורך לפנות למשטרה. אבל אז הגיעה השבת השחורה והכל השתנה".
• "מתצפתים ומבצעים ירי הרחקה"
חן מספר שיומיים לפני חדירת המחבלים איתרו במושב ירי לעבר אחד הבתים, "זיהינו קליע מתחת לחלון של בית במושב, בחדר שמשמש תינוק. להערכתנו הירי התבצע מקילומטר עד קילומטר וחצי מהמושב והכדור נעצר אצלנו- בסוף המעוף שלו".
כאמור, לאחר ה-7 באוקטובר, החששות הפכו מוחשיים הרבה יותר, ובהתאמה גם הירי לעבר המושב, "היום אנחנו נתקלים בירי יום יומי לעבר המושב, בעיקר בשעות הבוקר ובשעות הערב. אני מעריך שיש לזה קשר ליציאה מהמסגדים. אנחנו מזהים קליעים במספר מקומות במושב, כולל על הגגות", אומר חן, "בעקבות זאת אנחנו נערכים בהתאם, בכוננות גבוהה. צריך להבין שהשטחים שמעבדים החקלאים מעבר לגדר מגיעים ממש לסף המושב ואין לנו ממש דרך לדעת מי חקלאי ומי מחבל פוטנציאלי. כרגע אנחנו מתצפתים, מבצעים ירי הרחקה ופעולות נוספות בכדי לייצר תחושת ביטחון ולסכל כל אירוע פוטנציאלי. בימים שלאחר המתקפה הירי הזה גרם לחששות והכניס הרבה משפחות לממ"דים והיום תחושת הביטחון איתנה יותר".
• "המשוואה השתנתה לגמרי והיא לא תוכל לשוב למה שהייתה לפני"
מספר ימים לאחר שכוחות צה"ל טיהרו את עוטף עזה, נשלחו כוחות לתגבר את מושב רם און, והם נוכחים בו גם בימים אלה 24/7, בתיאום מלא עם כיתת הכוננות. עד להגעתם היו אמונים חברי כיתת הכוננות על נושא הביטחון במושב, מעבר לסיורים השוטפים של צה"ל: "אני מרגיש שבודקים אותנו, בוחנים את העירנות שלנו, את התגובה ובכלל את זמן התגובה", אומר חן, "המשוואה השתנתה לגמרי והיא לא תוכל לשוב למה שהייתה לפני. צריך להבין שאנחנו לא ישוב 'ספר' או התנחלות ולא רגילים להיות ברגישות כל כך גדולה ובכוננות גבוהה. פה המקום שלנו להוריד את מפלס הלחץ, להרגיע ולייצר תחושת ביטחון שעליה אחראים כלל התושבים במושב. זה גם המקום לציין את ההירתמות של התושבים שלנו לטובת הקהילה בכל ההיבטים: גם ברצון לתרום בהיבט של ביטחון, לוגיסטיקה וחיזוק הכוחות בפעילויות הפגה. קהילת רם און מאוד מלוכדת ואכפתית, עם ערבות הדדית מהמעלה הראשונה. החיבור הזה אפשר לנו להצטייד היטב, עם משקפות, אפודים וכל הציוד הנדרש שנתרם עבורנו. מעבר לכך יש את הידיעה שאנחנו חברי המושב שבכיתת הכוננות ובכלל, שומרים ומגנים על הבית שלנו, על היקרים לנו מכל".
ומה לגבי העתיד? לדברי חן, יש כבר שיח מה יקרה לאחר שתסתיים הלחימה, אבל בשל המצב הרגיש הוא מינורי, כשלכולם ברור שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, "היום לצערי מבינים מקבלי ההחלטות את החשיבות של כיתות הכוננות שקיצצו בהן כל הזמן. אני בטוח שהיחס אליהן והתקצוב ישתנה מקצה לקצה, חבל רק שזה נעשה לאחר הטבח הנורא", סיכם חן.