תכירו את יחיעם לוגסי מעפולה: ביום יום הוא משמש כקצין מבצעים בתחנת נוף הגליל של שרותי הכיבוי וההצלה, אבל כשהוא יורד מהמדים האפורים שלו, הוא מתנתק מהמראות הקשים אליהם הוא נחשף בשגרה בלחיצה חזקה על דוושת הגז בפיג'ו 206 המיוחדת והאהובה שלו, עמה הוא גם מתחרה בליגת המרוצים ספארקו 206 קאפ. המכונית היא בעלת בעלת רישוי אפור (רכב מרוצים חוקי) ובחלק האחורי שלה הודבק כיתוב בולט, "גלאי עשן- מציל חיים", במטרה להגביר את המודעות להתקנתו.
• געגועים למסלול בסוסיאדה בעפולה
לוגסי, בן 48, נשוי לאורטל ולהם ארבעה ילדים. בכדי להבין את התשוקה שלו לעולם המוטורי, נדרש לחזור אחורה כשלושה עשורים במנהרת הזמן, לימים שהיה נער מתבגר. כשהגיע לגיל 16 הוא נחשף לראשונה למרוצי ראלי שנערכו באשקלון וגם בעפולה, במסלול שאירח את הסוסיאדה המיתולוגית, "הייתי מתפלח לאזור של הנהגים ומתרשם מהדינמיקה שם, מהשיחות ביניהם, מהעבודות המכאניות והטכניות, זה הקסים אותי", הוא נזכר בערגה, "משם באמת התחילה האהבה שלי לעולם המוטורי, לעולם המרוצים והרכבים בכלל".
"הייתי נוסע לרחובות לעבוד על הרכב. מדובר במאות שעות עבודה, בהתאמה של אינספור חלקים. התחלתי שהרכב היה מגולח לחלוטין ובניתי אט אט אותו מתוך רצון שיהיה קל כמה שיותר"
המציאות והשנים הובילו אותו למסלול שגרתי יותר, של הקמת תא משפחתי, התקדמות בעבודתו בשירותי הכבאות, אבל לצד זאת הוא לא זנח את אהבתו וטיפח באדיקות רכבי אלפא רומיאו שחנו בחנייה הסמוכה לביתו. "היו לי לאורך השנים תריסר רכבי אלפא רומיאו, לא יכולתי לנסוע ברכב אחר. הייתי ואני עדיין מכור לרכב הזה. כשמבינים כמה מחשבה מושקעת בעיצוב הפנים והחוץ, במנוע, במכניקה, בהקפדה על הפרטים הקטנים, מעריכים ומתקשים לנסוע ברכבים אחרים. אני נמס כשאני שומע את הצלילים שהרכב מפיק, אני מתלהב לראות את הסמל ויש לי שם של 'חולה' אלפא רומיאו בכל רחבי הארץ. לכל רכב שהיה בבעלותי היה את הסיפור שלו ואפילו הייתה בבעלותי אלפא בת 50 שנה, שפשוט שיקמתי אותה עד שעלתה על הכביש".
היום אגב, בעקבות ה'שיגעון' המוטורי החדש שלו, הוא נאלץ לוותר על האלפא לטובת רכב שיוכל לגרור את רכב הפיג'ו עמו הוא מתחרה.
• "הניתוק הזה מקל עליי ומפיג לחצים"
אחרי ההתאוששות מנגיף הקורונה שעצר את חיינו לשנתיים פלוס מינוס, ואולי כחלק ממשבר גיל הארבעים, כך לפחות הוא אומר בחיוך, החל ל'לדגדג' ללוגסי הרצון להתחבר שוב לעולם המוטורי ולמסלולים, בדיוק באותה התלהבות בשנים שהיה נער צעיר בעפולה של תחילת שנות התשעים. "אני חושב שמעבר לאהבה הטבעית שלי לעולם הרכבים והספורט המוטורי, המרוצים מאפשרים לי להתנתק קצת מהמראות הקשים אליהם אני נחשף בעבודה והם לא פשוטים בלשון המעטה. בעבודתי כקצין מבצעים ומפקד, אני ולוחמי האש מגיעים לזירות קשות, עם הרוגים ופצועים קשים בתאונות דרכים, אנו מתמודדים עם חילוצים מורכבים וזירות מאתגרת והניתוק הזה מקל עליי ומפיג לחצים".
• "זה תמיד הדליק אצלי משהו"
העובדה שבישראל הספורט המוטורי הפך לממוסד על ידי משרד התרבות והספורט וההתאחדות לספורט מוטורי בישראל, רק עזרה לו לקבל את ההחלטה לבחון כיצד להשתלב. "לפני כשלוש שנים נחשפתי לראשונה למרוצים של ליגת ספארקו 206 קאפ שנערכים במסלולי המירוצים בפצאל, בערד ומוטורסיטי בבאר שבע", הוא מספר, "זה תמיד הדליק אצלי משהו, ובשנה האחרונה כבר הגעתי לצפות בכמה מרוצים. זו הייתה מעין סגירת מעגל למרוצים שראיתי כנער. בכל השנים אני צופה במרוצי הפורמולה 1, מתעסק עם רכבי האלפא רומיאו, מעלה רכבים על ליפט ומלכלך את הידיים בשמן באהבה ובסוג של תרפיה, אבל משהו היה חסר, גם אם השתתפתי פה ושם במרוצי קרטינג חובבנים".
• "הבינו שאני חייב את זה לעצמי"
ואחרי כל כך הרבה שנים, המשהו החסר הזה התמלא, כשלוגסי החליט ללכת ב-"פול- פאואר" עם הלב שלו. "הצפייה במרוצי ליגת ספארקו 206 קאפ הובילה אותי להכיר יותר ויותר את העולם הזה, את הנהגים ואת הצרכים של רכבי הפג'ו 206, שרק הם מורשים לקחת בהם חלק, מתוך רצון לייצור תחרות הוגנת, עם אפשרות מוגבלת למקצה שיפורים".
"בנערותי הייתי מתפלח לאזור של הנהגים במרוצים ומתרשם מהדינמיקה שם, מהשיחות ביניהם, מהעבודות המכאניות והטכניות, זה הקסים אותי..בכל השנים אני צופה במרוצי הפורמולה 1, מתעסק עם רכבי האלפא רומיאו, מעלה רכבים על ליפט ומלכלך את הידיים בשמן באהבה ובסוג של תרפיה, אבל משהו היה חסר"
אחרי שהתייעץ עם אשתו וחברים הוא החליט לקפוץ למים העמוקים ולתור אחר רכב שיאפשר לו להתחרות. אחרי מסע חיפושים הוא מצא את הרכב המיועד: פג'ו 206 ידני, עם 110 כוחות סוס.
מכאן החל לוגסי בתהליך מוקפד ומעורר השראה במסגרתו הרכב הופשט לחלוטין, והוא למעשה הרכיב אותו מחדש, בורג אחר בורג, מערכת אחר מערכת. "במשך שלושה חודשים, הייתי נוסע למוסך של חבר וותיק ("מוסך איציק") ברחובות לעבוד על הרכב. מדובר בעשרות שעות עבודה, בהתאמה של אינספור חלקים. התחלתי שהרכב היה מגולח לחלוטין ובניתי אט אט אותו מתוך רצון שיהיה קל במשקל כמה שיותר. בתום התהליך הזה מה שנשאר בו זה כלוב למניעת התהפכות נטול רצפה, עם מטף, הגה ודוושות. מעבר לרכב יש הקפדה על המיגון האישי שכולל קסדה, 6 חגורות, חליפה חסינת אש להגנה על הגוף, כפפות ונעליים ייעודיות. יש גם מנתק חשמל ראשי ועל כל התכנון וההוצאה לפועל אני הייתי אחראי. זה דרש התנתקות מהבית ומהמשפחה למשך תקופה, וזה לא היה פשוט, אבל זכיתי לתמיכה והבינו שאני חייב את זה לעצמי. למרות כל האתגרים והקשיים שניצבו לפתחי, ההשקעה של הזמן הרב ועשרות אלפי השקלים, נהנתי מכל רגע בדרך הזו".
• אדרנלין במינון גבוה
אחרי שעבר תהליכי רישוי מוקפדים, בדיקות רפואיות ואימונים, בחודש ינואר של השנה הנוכחית הגיע הרגע הגדול ולוגסי עמד עם הפג'ו האקסטרימית שלו על קו הזינוק במסלול בפצאל, במרוץ הראשון בחייו, "זה היה מרגש והאדרנלין זרם לי בגוף במינונים גבוהים ביותר", הוא אומר, "פשוט קיבלתי החלטה להתמודד וזה עבד. אחרי ההתרגשות הראשונית כבר הרגשתי בנוח ובמרוץ השני כבר זכיתי בתואר נהג היום ובועז קורפל מערוץ ספורט 5 כבר העניק לי את הכינוי קלאסי לוגסי. כרגע אני מתחרה בקטגוריית רוקיז' והכוונה היא להתקדם לכיוון הרמות הגבוהות יותר שהן 'סילבר' ו'פרו'. אני שואף להתמקצע ככל שניתן ותחושת הסיפוק היא אדירה".
• דרוש ספונסר
אחרי שהוא כבר עמד על פודיום באחת מהתחרויות האחרונות, לוגסי בוחן דרכים לשדרג את הרכב שדורש הוצאות לא מעטות. הוא מדגיש כי הוא נרגש לייצג את העיר וכן כי הוא היה שמח לזכות בחסות או ספונסר שיסייעו לו להמשיך לתחזק את ההשתתפויות בתחרויות ולשדרג את הרכב לתחרותי יותר – מה שיתרום להגיע להישגים גבוהים , "השקעתי כבר המון במכונית ובמרוצים וזה לא פשוט בעידן של יוקר המחיה, אבל זה סוג של הגשמת חלום ועל חלומות לא מוותרים כל כך מהר".
המרוץ הבא ייערך בעוד כשלושה חודשים לאחר שהליגה יצאה לפגרת הקיץ ולוגסי בטוח כי בשנה הבאה הוא כבר ידורג במקומות גבוהים יותר והוא יתחרה בקטגוריית הפרו. "אני אומנם מתחרה זמן לא רב, אבל השארתי ללא מעט נהגים הרבה אבק", הוא אומר לסיום.