"רוב הימים של סטנדאפיסטים מוקדשים להרהורים ותהיות", קובי בלולו
בשנים האחרונות קשה להתעלם מהמושג מילניאלז, דור ה-Y, הדור הראשון למעשה שצמח לתוך עולמות דיגיטאליים, רווים בסמארטפונים. הדור הזה מעריך את החיים הטובים, מתעד את הוויקאנדס הלונדוני בקפידה, מקפץ בין מקומות עבודה בקלילות ועושה שימוש מוגבר באייפון המתקדם, בעיקר לא לשיחות. וזה בא לידי ביטוי גם בקריירה ורסטילית, עם גמישות לטובת פאן וספורט, כשיש התעלמות ממושג הארכאי והמפתה 'קביעות' בעבודה.
את הפתיח הזה החלטנו ל"הלביש" על קובי בלולו, ייצוא שנון ומוצלח של העיר עפולה לטובת העיר הגדולה, שאוחז בכמה וכמה סטטוסים שעליהם עוד ידובר בהמשך.
• "ילד שמן שבורח על לא עוול בכפו מבלש יותר שמן זה קומי"
בלולו, בן 33, גדל בגבעת המורה עד גיל 16 ולאחר מכן עבר להתגורר בעפולה, בה הוא מקפיד לבקר בתדירות גבוהה. את לימודי התיכון סיים בהצלחה במגמת תאטרון בקריית חינוך. "הגבעה היא מקום צבעוני, שזו בעצם מכבסת מילים לשכונה קשוחה", הוא אומר בפרספקטיבה בוגרת בראשית הראיון, "היום הצביון שלה שונה אבל כשאני גדלתי שם היו שם בעיקר מזרחים, אתיופים ויוצאי ברית המועצות. האנשים היו טובים וחמים ונעימים, הבסיס והתשתיות קצת פחות. את רוב הזמן שלי העברתי במגרש כדורגל. זה היה גיל בו ההורים שלי התגרשו, לא היה כיף להיות בבית אז הייתי הרבה בחוץ. אני זוכר לילות שלמים של חוסר מעש, זורקים אבנים על גגות של בתים, רבים מכות ובורחים משוטרים. זה לא ניסיון לצייר איזו ילדות קשוחה אלא המציאות של מה שחוויתי.
"חוץ מהדברים הקשוחים – גבעת המורה היא מקום מהמם, פנינת נדל"ן מפוספסת בטירוף. לא ייאמן שמרחביה נחשב למגורי אליטה וגבעת המורה זה מקום נחשל"
כיום במחשבה לאחור זה מצער אבל אז זו הייתה המציאות והיא לא הייתה מצערת, למעשה זה היה די מצחיק. ילד שמן שבורח על לא עוול בכפו מבלש יותר שמן זה קומי, אין איך לסובב את זה. חוץ מהדברים הקשוחים – גבעת המורה היא מקום מהמם, פנינת נדל"ן מפוספסת בטירוף. לא ייאמן שמרחביה נחשב למגורי אליטה וגבעת המורה זה מקום נחשל. אני גדלתי על צלע ההר, עם נוף הורס לגלבוע ולעמק יזרעאל. הייתי מטייל ביערות, קוטף צמחים, מטפס על הרים, מוצא צב ומחליט שהוא שלי".
מה אפיין את גבעת המורה של התקופה דאז?
"בעיקר משפחתיות, כולם מכירים את כולם. זה מקום שסובל מסטיגמה מאוד בעייתית של עבריינות (לפחות בתקופתי) אבל התחושה הכללית הייתה מאוד בטוחה. בקצה גבעת המורה יש את כפר דחי שזה כפר מוסלמי קטן ויפה והמקום חי בכל כך הרבה שלום בין יהודים, מוסלמים והטבע. יש לנו מה ללמוד".
• אוטובוס חצות מתל אביב לעפולה
בלימודי התיאטרון הוא החל לעשות סטנד-אפ. הפעם הראשונה שלו על במה הייתה בגיל 16 – בערב כשרונות צעירים בעפולה. "הייתי היחיד מבין כל המשתתפים שכתב בדיחות מקוריות", הוא משחזר, "השאר פשוט עלו וסיפרו קטעים שהם קראו באינטרנט או בדיחות שרצות כבר שנים ואפילו בתנאים האלו לא ניצחתי. אבל משהו בדבר הזה תפס אותי וככה התחלתי לנסוע פעם בשבוע בכל יום שלישי לקאמל קומדי קלאב בתחנה המרכזית בת"א. מי שמכיר את איזור התחנה המרכזית כיום יודע שבתחילת שנות ה-2000 היה אפילו יותר קשוח. הייתי נוסע אחרי הלימודים בעפולה לתל אביב, עולה כסטנדאפיסט הראשון בערבי חובבים ונוסע באוטובוס האחרון של 00:15 בחזרה לעפולה ויום אחרי ללימודים ככה 3 שנים".
בתום הלימודים הוא התגייס לצה"ל כחייל קרבי למודיעין שדה (חיל האיסוף כיום) ותוך כמה חודשים מצא את עצמי עם פרופיל 45 – כסטנדאפיסט בלהקת פיקוד צפון. "על פניו זה נשמע כמו חלום של כל אחד שרוצה להיות סטנדאפיסט, אבל באותה תקופה, סבלתי נורא. כמה חודשים אחרי העליתי פרופיל וחזרתי לסיום מסלול קרבי באותו חיל בדיוק, לאחריו יצאתי לקורס חובשים שהיה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בשירות".
• "לא משנה מה אמרתי, רוב הקהל צחק"
החלום הגדול של בלולו היה להיות שחקן. "הייתי ילד שמן ומסורבל", הוא חוזר במנהרת הזמן: "בכל פעם שעשיתי תפקיד דרמטי אנשים היו צוחקים. בבגרות של י"ב שיחקתי תפקיד כמעט טרגי של ילד בשם "איתמר" – לא משנה מה אמרתי, רוב הקהל צחק. קצת לפני זה ראיתי את ההופעה הראשונה של שלום אסייג "סייג לחכמה שתיקה" בלופים. אחי הגדול רפאל יצא עם מישהי באותה תקופה, שנכנסה יום אחד לחדר וראתה אותי רואה (שוב) את הספיישל של אסייג. היא שאלה אותי: 'אתה אוהב סטנדאפ?' ואני בכלל לא ידעתי במה מדובר. "זה סטנדאפ" היא אמרה, שבוע אחרי זה היא רשמה אותי לבמה הפתוחה של הקאמל קומדי קלאב בת"א. זה קצת מראה על הפערים התרבותיים בין עפולה לתל אביב. אני, בכלל לא ידעתי שקיימת האפשרות הזו. המשכתי להופיע במסגרת ערבי חובבים עד הצבא בערך ואז הפסקתי. המקום של להצחיק בעבר הרגיש לי כמו מקום הישרדותי שהשתמשתי בו הרבה כילד שמן ובאיזור הצבא התחלתי להוריד במשקל ולהרגיש טוב יותר עם עצמי. ההפסקה החזיקה 10 שנים, בהן טיילתי, גרתי בהודו ולמדתי לימודי קולינריה גבוהה בלונדון – שם גם חזרתי להופיע והתחלתי לעלות בערבי סטנד-אפ באנגלית".
בלולו מופיע המון, לפחות 3-4 פעמים בשבוע, לפעמים לסטים ארוכים יותר ולפעמים לקצרים יותר. "מעבר לזמן ההופעות, רוב הימים של סטנדאפיסטים מוקדשים להירהורים ותהיות, מחשבות וסידור בדיחות", הוא מסביר, "בעולם של היום גם הרשת תופסת הרבה מקום וזמן ואם אתה מופיע אז אתה גם כנראה עסוק בשיווק, עריכת סרטונים, קידום ופעילות ברשת".
"גדלתי בבית קולינרי. אמא שלי מרוקאית כפרית מאיזור הרי האטלס. המטבח היה אזור המחייה הטבעי שלה. כל כך הרבה פעמים הזמנתי חברים לשחק אצלי בגינה ולא יכולנו כי אמא שלי פרסה צ'ילי אדום לייבוש כדי להכין עריסה"
נחשבת ל"מצחיקן" בכיתה? בצבא? בחבר'ה?
"כמעט לכל מקום אליו הגעתי הייתי המצחיקן. באופן כללי במקומות בהם אני מרגיש לא מצחיק – אני לא נהנה. אני ממש זוכר את ההחלטה להיות "מצחיקן". בשנה הראשונה בחטיבה סבלתי מאוד – זה היה בית ספר חדש, הילדים הציקו לי והיה לי קשה להתאקלם. בחופש הגדול בין כיתה ז' ל-ח' החלטתי שהשנה הולך להיות אחרת, אני הולך להיות המצחיק. ביום הראשון של הלימודים אחותי עשתה לי תספורת מאפרה שהייתה מאוד אופנתית אז, ג'ינס שפשופים של קרוקר, שרשרת של שן תנין ומשקפי שמש צהובים. לא יודע מי חשבתי שאני. אבל המייק אובר החיצוני היה קריטי, הוא עזר לפנימי. כל השנה לא סתמתי את הפה, כל מילה שהמורה אמרה עניתי לה וכל הכיתה נקרעה מצחוק. סטאז' בחסות מערכת החינוך. לגדול כילד שמן מחספס אותך ומהרגע שנהייתי "מצחיקן" שיורד על אנשים, אנשים ירדו ממני. הפסיקו להציק לי".
בעת הנוכחית בלולו משמש כאומן בית של הקאמל קומדי קלאב בת"א שם הוא מופיע בעיקר בסופי שבוע. במהלך השבוע הוא מנהל ליינים עצמאיים של סטנדאפ יחד עם חברו הטוב הסטנדאפיסט עידן רונן. כבר מזה מספר שנים הוא גם מארגן בעצמו ערבי במה פתוחה, גם בכדי לנסות חומרים חדשים וגם כדי להמשיך וליצור במות עבור אנשים שמעוניינים להשתלב לתחום. במקביל הוא מופיע באנגלית בכל הארץ ומקיים הופעות שלו.
אתה לא נלחץ מהמעמד לעמוד בפני קהל שממתין שתצחיק אותו?
"היום קצת פחות אבל לגמרי מלחיץ. עד לא מזמן בהופעות חשובות או עם סטנדאפיסטים גדולים הייתי מקיא לפני הופעות. למעשה יש מצב שיש לי פחד במה ואני ממשיך להילחם בו עד היום".
• "אמא שלי הייתה כל הזמן במטבח"
בחזרה לדור המילניאלז. אז כמו רבים מבני דורו גם בלולו הרחיב את מנעד העיסוקים שלו. לצד הבמה הוא גם מבשל, עם ידע שרכש מאמו. שילוב מנצח. "גדלתי בבית קולינרי. אמא שלי מרוקאית כפרית מאיזור הרי האטלס", הוא מספר, "המטבח היה אזור המחיה הטבעי שלה, היא כל הזמן הייתה שם. כל כך הרבה פעמים הזמנתי חברים לשחק אצלי בגינה ולא יכולנו כי אמא שלי פרסה צ'ילי אדום לייבוש כדי להכין עריסה. אני בא מבית שמבין תהליכי בישול. אצל אמא שלי אין, לא היה ולא יהיה פאסט פוד. לאבא שלי היו גני אירועים ומסעדות בשותפות עם אח שלו ואני עבדתי כל הילדות ואחרי הצבא ניהלתי את בית הקפה. מרגיש לי שהאינסטינקטים הכי בסיסיים שלי כטבח מגיעים מהיותי שמן שאוהב אוכל".
• ארוחת שף וסטנד-אפ מותאם אישית
אחרי שלוש שנים בהן התגורר בהודו, בלולו חסך כסף בכדי להגשים חלום וללכת ללמוד קולינריה במוסד קולינרי גבוה. הוא בחר ב'קורדון בלו' בווקינג, לונדון. "זו הייתה חוויה מדהימה", הוא נזכר, "אני רגיל לסוג מאוד מסוים של טבחים ועולם מטבח והלימודים בקורדון באמת נתנו לי הרבה כבוד למקצוע ולתחום. אחר כך חזרתי לת"א ובמקביל לסטנדאפ, עבדתי בכל מיני מסעדות במשך 4 שנים. באיזשהו שלב חשבתי על לשלב בין הסטנדאפ לבישול וכך נוצר לו ערב קונספט ייחודי – Funny Fine Dine. ארוחת שף וסטנד-אפ מותאם אישית. אני מתארח כבר 3 שנים בבתים של אנשים וגם מארח בביתי בפלורנטין אנשים פרטיים וחברות שחוגגות בארוחה וסטנדאפ מותאם אישית. הארוחה כוללת 10 ועד 16 מנות משתנות עם תפריט וחומרי גלם מאוד מגוונים. מדי פעם אני עושה אירועים פתוחים לקהל הרחב (אפשר להתעדכן באינסטגרם, פיסבוק, EATWITH) שם יש לי יותר מקום לבשל את הדברים "שלי". הארוחות לא תמיד כוללות בתוכן גם סטנד-אפ. הסטנד-אפ מתאים לקבוצות החל מ-15 אנשים ונעשה על בסיס תחקיר אישי עם החוגגים".
איך המיזם התפתח?
"חשבתי שזה יהיה מגניב ומקורי לעשות משהו כזה ולשמחתי גם צדקתי. בתחילת הדרך זה היה מאוד דרמטי, לא הייתי ישן טוב 3 ימים לפני אירוע ועם חרדות נוראיות. המחשבה שאתה יכול לחרבן אירוע היא מלחיצה. הסטנד-אפ שלי והסגנון הכללי עלולים להיות פוגעניים לפעמים ונורא חששתי מזה. בהתחלה הופעתי עם החומרים שלי אבל אחרי תקופה התחלתי לעשות את התחקירים מול האנשים וזה השתפר ממש. אני לא אומר שהבדיחות שלי בהופעה הן לא טובות – אלא שלפעמים, לקוח בן 70, לא רוצה לשמוע על הדייטים שלך מהטינדר. בנוסף, החודש אני מתחיל לעשות סיורים קולינריים בשוק לוינסקי עם ארוחה. אני גר בשוק כבר 5 שנים ואני מכיר פנינות שאף אחד אחר לא מודע אליהן. הסיורים יהיו לקבוצה של 6-8 אנשים ילכו איתי בשוק, נקנה יחד חומרי גלם ואחר כך נחזור אל הלופט שלי ונבשל".
• מיקרופון על "בטן מלאה"
מזה מספר חודשים (28 פרקים) מארח בלולו בפודקאסט "בטן מלאה – עם קובי בלולו" אורחים שונים ומבשל עבורם מנה שהם בחרו. לדבריו זהו פודקאסט ארוך וכמעט לא ערוך, כך שיוצאים שיחות עומק מעניינות. "אני מאוד נהנה להפיק את הדבר הזה, מרגיש לי שזה מחבר בצורה יפה ושלמה את החיבור שלי לאוכל, קומדיה ואנשים", אומר בלולו, "אני זוכה להכיר אנשים סופר מעניינים ולבשל בכל שבוע מנה אחרת. רוב הפעמים יוצא שאני מכין דברים שלא הכנתי שנים או מעולם לא. דרך הפודקאסטים לומדים להכיר אדם לעומק".
כמה עפולה נוכחת בחיים שלך?
"אני עדיין קורא לעצמי עפולאי למרות שעזבתי בגיל 21. אני גר בת"א כבר די הרבה שנים ומרגיש פה מאוד שייך".
הקומיקאי האהוב עליך?
לואי סי קיי.
המטבח המועדף עליך?
זה נורא תלוי. כשאני מטייל בעולם אני משתדל לאכול את המנות הכי מקומיות והכי הזויות כדי באמת להתנסות. אני מאוד אוהב אוכל הודי, מקסיקני, איטלקי, צרפתי, טורקי, בוכרי, פרואני, תאילנדי וכמובן גם את האוכל שלנו.
המסעדה האהובה?
לא יודע אם היא הכי טובה, היא בטח הכי מרשימה – OCD של שף רז רהב.
הג׳אנק שעליו לא תוותר?
שניצל קל.
זכרון ילדות ראשון?
אני ואחותי מתחבאים "במחבוא" שלנו מתחת לשיח בוגנוויליה.
מה עושה אותך מאושר?
טיולים בעולם ואוכל.
הגילטי פלז׳ר שלך?
אין לי גילט, זה היופי.
העצה הכי טובה שקיבלת מאמא, אבא או סבתא?
אבא שלי נורא לימד אותי על עצמאות ועל יוזמה, אמא שלי נתנה לי את החופש לעשות את מה שאני רוצה.
הסדרה הכי טובה כרגע בטיוי היא?
שונא להמליץ על תוכן, אבל אולי הלוטוס הלבן.