סמל מתן שמיר, צעיר בן 21 מעפולה, שקיבל לאחרונה צל"ש מאלוף הפיקוד על אומץ לבו, נפגש ביום חמישי עם ראש העיר יצחק מירון ומ"מ ראש העיר שלמה מליחי. במהלך המפגש קיבל סמל שמיר מכתב הערכה וכן את מדליית העיר כאות הוקרה מהעיר עפולה. מתן שמיר הינו מפקד ולוחם בגבעתי ובן למשפחת שמיר השורשית מעפולה.
לפני כחודשיים הובא סיפורו בהרחבה באתר עמקניוז ובעיתון חדש בעמק.
• שליפת סכינים
ב-27 לחודש חודש דצמבר אשתקד, בעת שהיה בסיור בחווארה שבשומרון, זיהה מפקדו של מתן שני פלסטינים חשודים מתקרבים אליהם. בעודם בודקים אותם, שלפו החשודים סכינים.
את היום הזה לא יישכח כנראה מתן לעולם, "בדיוק היינו בסיור בכפר. עשינו עצירה על כביש 60, כביש שעובר בתוך הכפר ופעמים רבות יש בו חיכוך של מתיישבים ופלסטינים", הוא משחזר, "לכן, יש צורך להראות נוכחות של צבא. המפקד שלי ואני יצאנו מהרכב, כשבפנים נשארו הנהג ולוחם נוסף. כשיצאנו היו לידינו שני גברים פלסטיניים, שתחילה לא הייתה סיבה לחשוד בהם.
בשלב כלשהו המפקד קרא לי ואמר לי שיש שני חשודים שהוא רוצה לבדוק. הסתכלתי למקום עליו הוא הצביע וראיתי שאלה השניים שעברו לידי לפני שתי דקות.
המפקד ניסה לבעוט באחד מהם על מנת לנטרל אותו, ולרוע המזל נפל על הגב. באותו הזמן אני הייתי יחסית רחוק וחיפיתי עליו. בעוד אני מתקדם אליהם, אחד מהם רץ לכיווני והשני רכן מעל המפקד.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בדיעבד הבנתי שהם הסתכלו עלינו ובחנו אותנו כדי לדעת מהו הרגע הנכון לתקוף. הפעלנו נוהל מעצר חשוד, ואחד מהם הוציא את החפצים שהיו לו בכיסים, כאשר השני לא זז. המפקד שלי שאל אותו מה יש לו ביד, אבל הוא לא ענה. הוא התקרב אליו מאוד, והחשוד פשוט קפא במקום. בתוך שבריר שנייה, שניהם שלפו סכינים. הסתבר שמי מהם שכבר רוקן את הכיסים, החזיק את הסכין מאחורי גבו, בתוך המכנסיים.
המפקד ניסה לבעוט באחד מהם על מנת לנטרל אותו, ולרוע המזל נפל על הגב. באותו הזמן אני הייתי יחסית רחוק וחיפיתי עליו. בעוד אני מתקדם אליהם, אחד מהם רץ לכיווני והשני רכן מעל המפקד. כבר ראיתי איך הוא נועץ בו את הסכין, ויריתי ממש לפני שהוא עשה את זה. תוך כדי שאני מסיר את האיום מהמפקד, המחבל השני דקר אותי בפנים. העפתי לו את הסכין ביד שמאל, כאשר ביד ימין יריתי ונטרלתי גם אותו.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
כל האירוע לקח בסביבות ה-6 שניות, למרות שהתיאור הוא ארוך. התחלתי לשים לב שאני מדמם, אבל עדיין הצלחתי להביא ללוחם השני תחבושת אישית כדי שיחבוש את הרגל של המפקד שנפגעה מרסיס.
לאחר מכן התקשרתי לקצין שלי ודיווחתי על האירוע ועל מצבנו. תוך כדי, התחילו אנשים בכפר להתקהל במקום, כשהמפקד שלי עדיין על הקרקע. הצלחנו להרחיק אותם עד שהגיעו כוחות התגבורת ופינו אותנו לקבלת טיפול רפואי. זה היה למעשה יום ההולדת של דודה שלי, ה-27 בדצמבר.
מאיזה פגיעות סבלת?
"באופן אירוני, המפקד שלי נחשב לפצוע בינוני ואני לפצוע קל. הוא נפצע מרסיס, כנראה ריקושט מהקרקע, וחזר כבר לשירות. אני נדקרתי באזור הפנים שלי. זה היה ממש צמוד לעין, בעומק של חמישה ס"מ. אם הסכין הייתה פוגעת קצת ליד, היא הייתה נכנסת לי לעין. במקום לפגוע בעין, הפגיעה הייתה בעצבים בפנים, מה שהשפיע על הלסת שלי. לא פתחתי את הפה חודשיים בערך, זאת הייתה פגיעה די חמורה. אומנם לא נפגעה לי הראייה, אבל בימים הראשונים אחרי האירוע היא הייתה קצת מטושטשת".