העורף תומך בעורף: מתחילת המלחמה, מאות אלפי מילואימניקים ומילואימניקיות גויסו ואינם נמצאים עם משפחתם, לתקופות ארוכות. חלקם, ישמחו בוודאי לדעת שהמשפחה שהשאירו מאחור נמצאת בידיים בטוחות. חניכות וחניכים ממחזור י"ב של המכינה הקדם צבאית חנתון החלו להתנדב בקיבוץ עצמו, אצל משפחות שאחד/ת מבני המשפחה גויסו למילואים ארוכים ונוצר עומס על בן/בת הזוג בבית.
יעל לייסורק, בת 18 ממודיעין, חניכה במכינת חנתון שמתנדבת אצל משפחת חברוני מחנתון, מספרת שלמרות שההתנדבות התחילה רק לפני כמה שבועות, נוצר קשר חזק בין המשפחה, הילדות ובינה. "אני מתנדבת עם משפחה מקסימה – שתי ילדות קטנות בגילאי שנה וחצי עד ארבע וחצי, שבה האבא במילואים והאמא עובדת. כל מפגש הוא קצת שונה, אבל תמיד משמעותי עבורן ועבורי. אני מרגישה שהזמן הזה שאני מבלה עם הבנות הוא משהו שחסר להן, כמו חברה שהיא לא מהגן, דמות שאפשר להרגיש איתה בנוח, לשתף ולשחק, קשר שהוא מעבר לשגרת היום יום. וגם, בכמה שעות שבהן אני מבלה עם אחת או שתי הבנות, זה נותן לאמא קצת זמן יקר שקשה למצוא בשגרה ועוד יותר מאתגר למצוא במציאות ההזויה של המלחמה", היא מוסיפה. נועם חברוני מחנתון, שבעלה יהודה גויס למילואים ב-7.10, מוסיפה: "זכינו לקבל אלינו אל יעל המקסימה שמגיעה עם לב רחב ואנרגיות טובות ועוזרת לי להתאוורר. היא משחקת את הבנות, נותנת להם תשומת לב מלאה ומלמדת אותן דברים חדשים. הבת הגדולה שלי ממש התאהבה בה".
• "אני מאוד מתרגשת להגיע אליהם כל שבוע מחדש"
גם הילה גולדמן, בת 19, חניכה במכינת חנתון, מתנדבת אצל משפחה מהקיבוץ, בה יש 4 ילדים קטנים בגילאי 4-10, האבא מגויס מתחילת המלחמה והאמא עובדת במפעל חיוני. "לפני כחודש הציגו לנו את כל ההתנדבויות ומההתחלה קסם לי הרעיון של לעזור לנשות המילואים, כי גם רציתי לעזור בחזרה למשפחה שנותנת המון מעצמה וגם בתור ילדה לאבא שמשרת במילואים, מאז שאני זוכרת את עצמי ולמרות שעבר את גיל ההתנדבות. אני יודעת כמה זה מאתגר להיות לבד בבית עם ילדים קטנים, לדאוג מהמצב במדינה ולשלומו של בן המשפחה וגם לנהל את חיי היומיום בצורה נורמטיבית, ולכן אני רואה ממקור ראשון כמה זה חשוב להגיע ולתת יד למשפחות האלה. בהרגשה שלי ומהפידבקים שאני מקבלת נוצר לנו קשר חיובי מאוד. אני מאוד מתרגשת להגיע אליהם כל שבוע מחדש והם מאוד שמחים לראות אותי ועצובים כשהגיע הזמן שלי ללכת. אנחנו עוד לא יכולים לתרום בלחימה עצמה כחיילים וחיילות, ולכן צריך למצוא איפה כל אחד כן יכול לעזור ולתת מעצמו", היא מסבירה.
החוויה הבולטת ביותר שלייסורק חוותה עד כה, הייתה כשבילתה עם אחת הילדות בגן המשחקים והילדה הציגה אותה בפני חברותיה, כחברה שלה, לא כמישהי מהמכינה או עוזרת של אמה. "הרגע הקטן הזה היה משמעותי מאוד עבורי כי אז הבנתי מה אני בשבילה וכמה אני חשובה לה. כמו שאני חברה שלה, היא גם חברה שלי, אני רואה אותה כעוד אחות קטנה שזכיתי להכיר ואני בכל שבוע מחכה שוב לפגוש אותה. ההתנדבות הזו לא מרגישה לי כמו משבצת שאני 'צריכה' למלא, אלא זמן שאני ממש מחכה לו במהלך השבוע ויוצאת ממנו עם חיוך ענק בכל פעם מחדש. לדעתי חשוב שבני נוער יתנדבו ויתנו מעצמם לחברה בכלל, ובמיוחד עכשיו בזמן המלחמה. באופן אישי, בתחילת המלחמה, ההתנדבויות הן אלו שהוציאו אותי מהבית ועזרו לי לשמור על שפיות", היא אומרת.
• "זה שיעור באזרחות טובה בזמן אמת"
מתחילת הלחימה, התגייסו עשרות חניכות וחניכים ממחזור י"ב של המכינה הקדם צבאית חנתון לעשייה התנדבותית בעורף, במגוון משימות נדרשות. הצעירות והצעירים סייעו למשפחות מעוטף עזה ומהצפון שפונו, התרימו ציוד יצירה וצעצועים, התנדבו במיפוי, שיקום וניקוי מקלטים בחיפה והקריות, עבדו בשלל סוגי חקלאות בכל הארץ ואפילו סייעו למרכז הרפואי שיבא תל השומר בתפקידי אבטחה שונים. אולם, לאחרונה. "מטבע הדברים, אנחנו לא בפעילות השגרתית של המכינה בשבועות האלו. עשינו שינויים והתאמות ובכל שבוע אנחנו מנסים לתרום במקום אחר שבו אנו נדרשים. החניכים מבינים ורתומים לכל דבר שצריך ופועלים במוטיבציה גבוהה. זה שיעור באזרחות טובה בזמן אמת, החשוב מאלף מילים", אומר גד ספקטור, ראש המכינה בחנתון.
המכינה הקדם צבאית בחנתון הוקמה בשנת 2012 כמכינה מעורבת ברוח היהדות המסורתית ובזיקה לתנועה המסורתית, מתוך הבנה שמדינת ישראל נדרשת לעסוק בשאלות של זהות, הגדרה ומהות כשאלות קיומיות לצד המחויבות לשירות משמעותי בצה"ל ולפיקוד בתוכו. הנערים והנערות משתייכים לכל גווני וזרמי היהדות ומרכיבים פסיפס אנושי ייחודי מאוד בנוף הישראלי. כמו כן, במכינה לומדים מדי שנה חניכים מתכנית "שיבולים" להשתתפות צעירים עם מוגבלות במכינות הקדם צבאיות, כאשר בשנים קודמות היו חניכים עם שיתוק מוחין, מוגבלות ראייה ושמיעה, על הספקטרום האוטיסטי ועוד.