במסגרת המיזם הארצי, "צועדים אל החיים", שיזם המחנך, הסופר והפובליציסט, עמנואל בן סבו, הגיעו, תלמידי ישיבת ההסדר בעפולה למפגש מרגש במיוחד בביתו של שורד השואה, אהרון וייס.
לפני מספר ימים מלאו שמונים ואחת שנים לרצח הנתעב, לו היה עד, אנדור, אהרון וייס, כילד בן אחת עשרה, רצח מזוויע של אישה יהודייה אשר כרעה ללדת בחצר אחורית בטודרה של ימי הסופה והסער, ולאחר שילדה את בנה נרצחו היא ובנה על ידי חייל גרמני.
את יום הזיכרון לרציחת האם ובנה זוכר אהרון בשל הסמיכות לרצח אביו על ידיי הנאצים. "אבא נרצח בשנת 1940 בתאריך כ"ו אייר ואילו האישה ובה נרצחו בדיוק שנה אחרי בתאריך 1941, כ"ז אייר. לכן אני עושה את שתי האזכרות בסמיכות, לאבא ולאם ובנה שלא הכרתי מעולם אך אני רואה אותם בכל יום", הוא אומר: "היא באה אליי ביום ובלילה, אני רואה אותה ממש מולי עם שמלת הפרחים שלה, כורעת ללדת בפינת החצר האחורית, יולדת, צועקת באידיש לאלוקים שיעזור לה, ואני רואה את החייל הגרמני, לוקח את הילד שרק נולד וזורק אותו לעבר החלון ואז יורה באמא, באישה עם שמלת הפרחים שהייתה לשמלה של דם, הייתי עם עוד שלושה נערים הונגרים, הם הרי היו בטוחים שגם אני הונגרי, השם שלי היה אנדור, הסתובבתי איתם כדי למצוא אוכל, הם צחקו למראה הרצח של האמא והתינוק היהודיים ובו במקום החלטתי לעזוב אותם לעולמים, אבל את האישה היהודייה ובנה התינוק בן השנה אני נושא עימי כל החיים."
אהרון סיפר לתלמידי ישיבת ההסדר על האמונה העזה שבערה בו, על גזיזת הפאות על יד אביו ימים אחדים טרם רצח אביו, על החיפוש לאוכל וכלכלת עשר משפחות שהסתתרו במרתף, על הקדיש שהחל לומר ביום בו נרצח אביו ועד היום. בהמשך אהרון הדליק נר נשמה, בסלון ביתו.
תלמידי ישיבת ההסדר, ויו"ר המועצה הדתית, אשר מרזר, קראו משניות לעילוי נשמת אביו של אהרון, האם והילד שאך נולד ואהרון אמר בקולו הרועד והמרעים "קדיש" לעילוי נשמתם.
"זו הייתה חוויה עוצמתית לשמוע מאהרון את הסיפורים הנוראים מימי השואה, את המראות הקשים ובעיקר להתעודד אל מול האמונה הגדולה, שצמחה מגיא צלמוות זה ומן האפר", סיפרו המשתתפים.
בתום המפגש המרגש העניק אהרון לצועדים אל החיים, את ספר הילדים, "אנדור", אשר נכתב על ידי בן סבו – ומספר את סיפורו בהלימה לדור הצעיר.