בעוד כחודש תפרוש לגמלאות רודיקה בר, רוקחת מחוזית במחוז הצפון בשרותי בריאות כללית מתפקידה לאחר כארבעה עשורים מרתקים. בתחומי אחריותה לא פחות מ-200 רוקחים ו-57 בתי מרקחת– "מטולה עד מגידו" כהגדרתה. חודש אחריה יאחוז גם בעלה יצחק, מנהל שרותי הרוקחות במרכז רפואי העמק בעפולה בסטטוס דומה, אחרי קריירה מרשימה וגדושה בעשייה. שניהם בני 66, הורים לשלושה ילדים וסבים מאושרים וגאים לשבעה נכדים שמן הסתם יזכו מעתה לזמני איכות מרובים יותר בבית המשפחתי ביישוב הקהילתי גבעת אלה שבעמק יזרעאל.
"הייעוץ זהו המהות של המקצוע"
את הידע הרב שצברו השניים לאורך השנים קשה לפספס, אבל לצד זאת ניכר כי גם בעת הנוכחית – הם מוצאים חשיבות לקשר הבין אישי בין המטופלים ואנשי המקצוע בצוותים הרפואיים.
"אני חושבת שהמשימה הראשונית של הרוקחים היא לתת שירות נכון, בזמן הנכון, במינון הנכון ולתת ייעוץ מקצועי וראוי למטופלים שמצפים מהם לקבלת תרופות. מנקודת ראותי הייעוץ זהו המהות של המקצוע", אומרת רודיקה בראשית הריאיון. את דבריה מחזק בעלה יצחק שמוסיף: "הצד המעניין במקצוע שלנו בא לידי ביטוי כאשר אתה יכול להעניק למטופל את הטיפול שמתאים לו ולהביא להחלמה שלו ללא תופעות לוואי ופגיעה בו. זה יוביל מן הסתם גם לשחרור מהיר מאשפוז והעברה מיטבית שלו לטיפול בקהילה".
לשניכם ניסיון רב ברוקחות ממגוון פוזיציות. איך אתם תופסים היום את מקומו של הרוקח במערכת הרפואית המתקדמת?
רודיקה: "אני רואה ברוקח מטפל וחושבת שכל רוקח שסיים לימודים אקדמאיים באוניברסיטה יכול לתת ייעוץ רוקחי למטופל. במהלך השנים, בשל השינויים האינטנסיביים ברפואה הרוקח צריך להשתלם, ללמוד, לקחת חלק בסדנאות וכך הוא הופך להיות חלק אינטגראלי מהצוות הרפואי. היום רוקח הוא יועץ גם למטופלים וגם לצוות הרפואי".
יצחק: "אנו נכנסים לענף חדש בעולם הרוקחות – רוקחות קלינית וזה תופס תאוצה בעשור האחרון. הרוקח הקליני הוא המקשר והמתאם בין הצוות הרפואי והמטופל ויש לו חלק חשוב בהתאמת הטיפול התרופתי, איתור טיפול תרופתי מתאים, שיפור הטיפול, וייעוץ: הן לצוות הרפואי והן למטופל – תוך דאגה לאיכות הטיפול".
"התרומה של רוקח קליני במחלקות ניכרת"
למרות חשיבותו הרבה, מקצוע הרוקחות נתפס בקרב ציבור לא קטן כמקצוע לא זוהר בלשון המעטה. רודיקה ויצחק מודעים לתדמית ומנסים להסביר מאין היא נובעת: "מאוד קשה לשנות סטיגמה, כולל של המטופלים שלנו, ולהציג את חשיבות הרוקח ומקומו בשרשרת הטיפול. לא פעם זה מסתכם בעיני הציבור כאיש מקצוע ששולף תרופה מהמגירה וזו תפיסה שצריך לשנות בצורה מהותית", אומרת רודיקה, "במסגרת תהליך מובנה, כשהדגשנו את המקום של היחס האישי של הרוקחים למטופל, יחד עם ההמלצות, התפיסה בנוגע לרוקחים כבר הפכה הרבה יותר טובה. היום הפונה מבין שלרוקח ידע רב והוא יכול להיעזר בו המון".
יצחק: "כיום- כאשר רוקח הוא מקצועי, בעל ידע ויכולת לתת פתרונות והצגתם בצורה מאוד מושכלת בפני הצוות הרפואי והסיעודי – הדרישה לאיכות רוקח הולכת וגדלה".
איך אתם רואים היום את האינטראקציה האידיאלית של רוקח עם המטופלים?
רודיקה: "אני חושבת שבמפגש של הרוקח והמטופל צריך לפתח ולהשאיר יותר זמן לרוקח – בכדי שייתן מענה רחב יותר לחולה. בכללית הוספנו בבתי מרקחת אנשי צוות שעוזרים לרוקח בהיבט הלוגיסטי וזה מותיר זמן לרוקח, ומאפשר לו לבצע ייעוץ רוקחי עם המטופל ואם צריך גם לשבת איתו חצי שעה – במטרה לקבל את הייעוץ המיטבי".
יצחק: "לפני מאה שנים לערך רוקח היה אדם שרוקח תרופה. ממש מכין את התרופה ומכאן שמו. היום לא עושים זאת. היום אנו עוסקים יותר בייעוץ, מתן מידע פרמקולוגי לצוותים הרפואיים, יותר לכיוון נישתי, והתאמת הטיפול התרופתי למטופל עצמו תוך כדי הבטחת איכות הטיפול ובטיחות המטופל. אנו משתמשים המון במערכות דיגיטליות ומיחשוביות גם בכדי לבדוק את המכלול של הטיפול התרופתי, אינטראקציות של תרופות, ואיזה מינון מתאים למטופל על פי הפרמטרים הקליניים. אנחנו גם נכנסים יותר לרובוטיקה בהכנה של תרופות – לדוגמא בכימותרפיה. גם כל תהליך הזמנת התרופות והניפוק עבר ועובר שינוי והוא מבוצע על ידי מערכות ממחושבות. המטרה היא להתעסק כמה שפחות עם רעשים של בעיות לוגיסטיות ולהשאיר יותר מקום לאקדמיה ומחקר. אין ספק שמקצוע הרוקחות הוא ענף מאוד חשוב ומתפתח, עתיר משאבים והוא דורש גם סבלנות במחקר. אנו משתתפים במערך של ניסויים קליניים. במערך הזה למעלה מ-150 מחקרים קליניים פעילים – בהם לרוקח מקום חשוב בתהליך בטיפולים חדשים. אני צופה שהוא יהיה חלק מרכזי בביה"ח".
איפה היו הרגעים המתגמלים לאורך הקריירה שלכם?
יצחק: "בכל בוקר אני מתעורר עם צליל מנדולינה ומתכנן יום עבודה. כשאני מגיע לעבודה הכל מתהפך ברגע, יש מטלות חדשות, חוסרים כאלה ואחרים בתרופות, וכל מה שתכננתי למעשה השתבש. אנחנו עסוקים בפתרון בעיות אבל כשנפתרת בעיה ואנחנו משיגים טיפול תרופתי מתאים אני מרגיש אושר, וכל האדרנלין מגיע למיצוי. כך אני חוזר הביתה עם צליל מנדולינה חדש. מעבר לכך הצלחתי להשיג את הקשר הבין אישי עם אנשים שאני לא מכיר, שאני משתתף בטיפול התרופתי שלהם, בהחלמה וגם באכזבות שלהם. הפיתוח האישי שלי, החמלה שיש בבן אדם והיכולת לתקשר עם בני אדם זה הדבר החשוב".
רודיקה: "המיצוי שלי בעבודה הגיע מהשינויים שהובלנו, שמאפשר לרוקחים להעניק למטופלים את השירות הטוב ביותר. ברגע שרוקח מבצע את עבודתו במקצועיות יחד עם חיוך- מבחינתי הצלחתי באותו היום. לא פעם מטופלים שלנו שיתפו אותי במצוקה, בקושי ובבעיה וכשאתה נותן שירות מכל הלב אתה מרגיש שהצלת את כל העולם. כשנכנסתי לתפקידי הנוכחי שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות והגעתי למסקנה שאני רוצה למצות ולהצליח בתפקיד דרך הרוקחים וזה גם מה שעשיתי. השקעתי משאבים וקצרנו את הפירות בהישגים רבים. קידמנו את הרוקחים במערכת למקומות שאני מאוד גאה בהם. הטמענו בהם את קידום הרוקחות והייעוץ לצד הסבלנות לפונים, השירות וכל מה שסביב. הרוקחים שלנו התחילו מלמטה כרוקחים בשטח ועתה אני גאה לספר ששני רוקחים שלנו סיימו לימודי תואר שני ברוקחות קלינית באוניברסיטת בן גוריון ועוד שניים נוספים בדרך. הפרויקט הזה הוא ה"בייבי" שלי. אני כמנהלת מגיעה הרבה לשטח, מכיוון שאני אוהבת את הקשר עם האנשים. מבחינתי זה לא להגיע לביקורות, אלא להראות אכפתיות".
השאלון הזוגי
עד כמה נכנסה העבודה לביתכם?
יצחק: "העבודה באותו התחום עזרה לנו לקיים תא משפחתי ולפעול כשתי ישויות שונות כאשר כל אחד מפרה את השני".
רודיקה: "שיתופי הפעולה שלנו היו בעיקר לפתור בעיות פרסונאליות ולהחליש מתחים".
מה אתם מתכננים לעשות בפנסיה?
רודיקה: "ללמוד בקורס קנאביס, זה העתיד וכל דבר חדש מסקרן אותי. יש לי גם חלומות מגיל קטן ללמוד לנגן".
יצחק: "אני נרשמתי ללימודי היסטוריה ויהדות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובמקביל בכוונתי להמשיך לטייל בארץ בעולם – כפי שעשיתי עד עכשיו. קיבלתי גם החלטה מודעת להתנתק מהמקצוע לחלוטין".
נוטלים אקמול?
רודיקה: "בוודאי, כשצריך".
יצחק: בגלל שאני עוסק כל הזמן בתרופות ומודע להכל, רק כשצריך".