בית הדין לעבודה במשכנו בנצרת קבע בשבוע שעבר שמפעל באזור יפצה עובד בסכום של 50.000 שקלים בעקבות תביעה שהוגשה בגין פיטורים שלא כדין. פסק הדין עוסק בתביעה של עובד לשעבר ששימש כראש צוות במפעל. העובד פוטר בשל חשד ששתה אלכוהול בעבודה.
התובע טען כי הוא זומן לשיחה על ידי קב"ט הנתבעת, שלהפתעתו החל להטיח בו טענות על שתיית אלכוהול, שלדבריו לא היו ולא נבראו, כאשר לאחר מכן הוא זומן לשיחת שימוע, ותוך כדי שהוא מושעה לאלתר מעבודתו באמצע יום העבודה. מאותו רגע, כך טען העובד, הוא לא עבד בפועל בנתבעת. עוד טען התובע, כי נערך לו שימוע במהלכו הנתבעת התעלמה מטענתו כי הוא לא שתה אלכוהול במהלך העבודה, וכן מטענתו כי הדברים לא היו ולא נבראו .
• לנתבעת הגיעו עדויות על שתיית אלכוהול במהלך העבודה
העובד טען גם כי החברה לא בדקה לעומק את טענותיו, דבר המעיד כי דעתה לפטרו הייתה נעולה, וכי לא ניתנה לו ההזדמנות לשטוח את הטענות. הנתבעת טענה, כי במשך זמן רב הגיעו לממונים על התובע עדויות מהימנות לפיה במשמרת שעליה הוא מופקד שותים אלכוהול בזמן העבודה. לאחר אירוע שבו בקר איכות במשמרת הלילה לא מצא את התובע במחלקה שבה הוא עבד, ואף הריח אלכוהול מאחד העובדים, זומן התובע לשיחה עם גורמי הנתבעת – שם דובר עימו על התרופפות המשמעת במשמרת שלו ועל חשד לשתיית אלכוהול בזמן העבודה. בשיחה זו הובהר לתובע, שאם אכן יש שתיית אלכוהול לפני או בזמן המשמרת, הרי שהדבר מהווה עבירת בטיחות חמורה ביותר, ואף נאמר לו שכמנהל המשמרת עליו להראות סמכות ודוגמא, גם בלילה. התובע הכחיש את הטענות, ובכלל זה גם בנושא האלכוהול, ובזאת נסגר העניין באותו השלב.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
הנתבעת ציינה כי היא לא פרסמה שהתובע הינו "שתיין" ו"אלכוהוליסט", אלא שלאחר פיטוריו של התובע, הוציא מנכ"ל הנתבעת מכתב לכל עובדי הנתבעת, ללא ציון שמות העובדים שפוטרו, ובו התריע על כך ששתיית אלכוהול בזמן העבודה מהווה הפרת משמעת חמורה ומסוכנת ביותר, וכי לחברה לא תהיה כל סובלנות לגבי הפרת משמעת המסכנת את עובדי הנתבעת. עוד ציינה הנתבעת, כי המדובר בזכותו ואף בחובתו של מנכ"ל הנתבעת להתריע בפני העובדים על תופעה חמורה, ואין המדובר בהוצאת דיבה או פגיעה בשם הטוב של העובד.
• הליך השימוע שבוצע לתובע היה פגום
בפסק הדין כתב השופט כי לא יעלה על הדעת, כי עובד בכיר, וותיק ומוערך בחברה, עם וותק של כמעט 14 שנים, יפוטר בהינף יד ועל סמך תשתית חסרה ולקונית, וכאשר הנתבעת לא טורחת בשלב השימוע לשקול ולבחון את הדברים מחדש, וכל זאת למול הכחשות חוזרות ונשנות של התובע ביחס למעשים המיוחסים לו.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף לאור העובדה הברורה, שהתובע פוטר למעשה רק בשל שתי "ראיות" – שיחה שהתובע ניהל, שבה ממילא הוא הכחיש לחלוטין את הדברים שמיוחסים לו, כמו גם שיחה, שבה לא הועלו ממצאים חד משמעיים כנגדו.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
השופט הוסיף כי הליך השימוע שבוצע לתובע היה פגום בשני היבטים מהותיים: ראשית – התובע זומן לשימוע בנתבעת באמצעות מכתב שבו הועלו כנגדו טענות כוללניות ביותר, וללא אסמכתאות; שנית, הליך השימוע עצמו אף הוא היה פגום, כאשר גם בשלב זה לא הוצגו ראיות, והטענות שהועלו כנגד התובע צוינו בצורה לא ממוקדת, וכאשר לא ניתנה לתובע ההזדמנות הנאותה להתגונן מפניהן.
התביעה התקבלה חלקית, ונקבע כי ההאשמות שהועלו כנגד העובד לא היו מבוססות, וכי הליך השימוע שבוצע לו לא היה תקין. כן ישנה התייחסות בפסק הדין לחקירה הפרטית הבעייתית שנעשתה לעובד ע"י חברת חקירות. מנגד, נדחתה תביעת לשון הרע כנגד החברה, ונקבע כי המדובר בהודעת יידוע לגיטימית, שהופצה רק לעובדי החברה, וגם בדרך מידתית – ללא ציון שמו של התובע. החברה חויבה לשלם למפוטר פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,680 שקלים.