הנס הגדול-קטן של ענבל

חג החנוכה מביא עמו אינספור סיפורים מרגשים על ניסים וגם נפלאות. ברוח חג האורים אנו מביאים את סיפורה של ענבל חן, קצינת חינוך בשב"ס בבית הסוהר השיקומי חרמון שלאחר עשור של טיפולי פוריות הביאה לעולם תינוקת מקסימה שמטופלת במסירות מזה כחודש במרכז הרפואי העמק בעפולה.
"אני כבר למעלה מעשור בטיפולי פוריות ובמרץ האחרון נקלטתי בהצלחה. שבוע 7 הבדיקות לא תקינות ונראה כי לעובר אין דופק, שבוע לאחר מכן- שבוע 8, רגע לפני שאנחנו מפסיקים את ההיריון, אנחנו בודקים שוב, ולפתע אנחנו שומעים את הצליל היפה בעולם. ניסים קורים אני אומרת לרופא, והוא אומר לי לשמור על שמחה מאופקת כי אין לדעת מה יהיה בהמשך. שבוע 20, אני חוזרת מחו"ל ויש פתיחה, פקק מי השפיר שלי יצא בחלקו, ואני מבינה שאולי גם ההיריון הזה יגיע לקיצו.
אנחנו נמצאים במצב רוח נוראי, חרדה ואי וודאות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. הלכנו הביתה ואמרתי לבעלי: 'יקרה מה שיקרה'. אני יודעת שהמטרה שלנו היא להגיע לשבוע 24 שבו אוכל להתאשפז במחלקת אם ועובר במרכז הרפואי העמק תחת השגחתו של פרופ' זוהר נחום, מנהל השירות לאם ולעובר, וכך היה. הגענו להתאשפז בידיעה שאני יולדת תוך ימים ספורים. את הטיפול שקיבלתי במחלקת אם ועובר לעולם לא אשכח, השגיחו ושמרו עלי בכפפות של משי, דאגו לי כאילו הייתי האישה היחידה במחלקה, במסירות, במקצועיות אין סופית, בדאגה ואמפתיה.
אין לי מספיק מילים בכדי להודות להם והתודה שלי היא נצחית. בראש ובראשונה לפרופ' זוהר, ד"ר מנאל מסלאחה, רופאה בכירה במחלקה, עליזה חתוקאי, אחות אחראית במחלקת יולדות א' וצוות האחיות המדהימות שלה. כנגד כל הסיכויים וכל התחזיות אנחנו מצליחים לשמור את ההיריון חמישה שבועות נוספים – עד שבוע 29 הצירים החלו והובהלתי לניתוח קיסרי. הנס שלי נולדה במשקל של 1.430 ק״ג.
היום, אנחנו כבר חודש בפגייה, וגם כאן זוכים ליחס נפלא, מסביבנו צוות אנושי, מקצועי ואדיב, שאני מודה לאל שאלו הם האנשים שסביבנו בכל התקופה המאתגרת הזאת. יש עוד חודש נוסף של אשפוז לפנינו אך אנחנו עם הפנים קדימה מדמיינים בעיני רוחנו את הרגע שאנחנו יוצאים הביתה עם הנס הקטן שלנו שהשם שניתן לה הוא מיילי, שתפגוש את אחותה הגדולה אמילי בת ה-11 שמצפה לבואה כבר כל כך הרבה שנים. חנוכה שמח ושנראה תמיד ניסים ונפלאות״.