"הבנתי שאני חייבת לרתום אנשים ולגייס מימון ולשמחתי זה עלה בידי", תמנע בן
אף אחד לא הכין אותנו בחלומות הכי גרועים למראות של ה-7 באוקטובר, אותה שבת שחורה שתיצרב לעד בזכרון של העם היהודי ותישאר כצלקת נפשית מהדהדת. אבל גם יותר משלושה חודשים אחרי, ההשלכות של אותה מתקפה ברברית ואכזרית ניכרים ונוכחים ביום יום של כמעט כל אחד ואחד מאיתנו. אנשי המקצוע מדברים על טראומה לאומית שממדיה יתבררו ויתרחבו ככל שהשנים ינקפו.
אבל לצד הכאב, הצער, השכול שאיתו אנו מתמודדים מדי יום ביומו, צצות יוזמות ותוכניות מחזקות ומעצימות, כאלה שנוטעות בנו אופטימיות לעתיד טוב יותר. את חלקן מובילות הרשויות ומשרדי הממשלה וחלקן הן יוזמה עצמאית של מטפלים מוסמכים, אנשי מקצוע ואנשי.ם טובים וטובות – שמחפשים ומחפשות את האור בחושך.
• מהגלבוע לקולורדו
הרצון לסייע לאנשים, כחלק מאווירת הלכידות החברתית בעת הנוכחית, הובילה את תמנע בן, 35, ממושב דבורה, לקדם מיזם טיפולי ייחודי בעזרת סוסים, שבכדי להוציא אותו לפועל, היא נדרשה לטוס עד לקנדה.
"סוסים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ואני איתם ולצידם מגיל אפס. אימי איבון מנהלת את החווה הטיפולית בכפר הנוער ויצו ניר העמק שנים רבות וזה הרגיש לי הכי טבעי להסתובב בין רגלי הסוסים", היא מספרת, "רכבתי בצורה מקצועית עד גיל 18, ובהמשך עשיתי קורסים של מדריכי רכיבה ורכיבה טיפולית. בשנות העשרים לחיי גם ניהלתי חוות סוסים בהרי הרוקיז בקולורדו – במסגרת שליחות של הסוכנות היהודית למחנות הקיץ – בשילוב השירות הצבאי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, עם זיכרונות מרתקים ומתוקים".
• "גיליתי על עצמי, שיותר מהכל, אני מרותקת מא.נשים. מההתנהגויות שלהם"
לצד החיבור לסוסים, השלימה תמנע תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בחינוך והלמידה ממשיכה גם בימים אלה, כשהיא לומדת לתואר נוסף בפילוסופיה.
בשנים האחרונות היא עבדה באיגוד השחייה בישראל, בו היא מצאה יכולת לחבר בין החינוך לספורט: "זה היה מבחינתי תפקיד משמעותי", היא מספרת, "הצלחנו לקדם פרויקטים ותוכניות, זכינו להישגים וצמצמנו פערים גדולים, כולל בתקופת הקורונה שהייתה מורכבת עבור כולנו. הובלתי שינויים ארגוניים רחבים, הטמעת תהליכים וכלים טכנולוגיים – דרך פתרון בעיות בשוטף, ביסוס תשתיות ארגוניות ניהוליות, פיתוח ארוך טווח – תוך יצירת שיפורים מהותיים. גיליתי על עצמי, שיותר מהכל, אני מרותקת מא.נשים. מההתנהגויות שלהם, מהבחירות שלהם ומהתקשורת שלהם האחד עם השני. העולם החדש הזה שכולם מדברים עליו, דורש מאיתנו להביא ליישום מיומנויות לא שגרתיות כמו גמישות מחשבתית ופסיכולוגית, הסתגלות, עמידה בלחץ והתמודדות עם פחדים וזאת יחד עם הצורך להיות אותנטיים וכנים, מול עצמנו ומול אנשים סביבנו".
• על הסוס- בוספאלוס יוצא לדרך
לפני שנה החליטה תמנע לעזוב את עבודתה ולצאת לדרך חדשה: "יצאתי באמירה חזקה שאני הופכת להיות עצמאית ופותחת כנגד כל הסיכויים עסק שהוא שלי, זה בער בי. הרצון היה לשלב בין שני הדברים שאני הכי טובה בהם: סוסים ובני אדם. בניתי תוכנית עסקית, הצבתי מטרות ויעדים והקמתי את מרכז בוספאלוס. הרעיון לבּוסֶפאלוס נולד מתוך העובדה שעל אף מערכת היחסים ארוכת השנים, יש לנו, בני האדם, עוד כל כך הרבה ללמוד על תקשורת ומנהיגות מחברינו המרשימים. המרכז מתמקד בפיתוח מנהיגות והוא ממוקם במשק חקלאי פסטורלי בדבורה. במרכז אנחנו שואפים לחשיבה על הפרטים הכי קטנים על מנת להביא למירב הנוחות. כל זה תוך מתן דגש על קיימות והתחשבות בסביבה.
"אני חוזרת לנקודת הבסיס ומסבירה כמה אפשר להפיק ממגע, מלהסתכל על הסוס, מלגעת בו ולשמוע אותו כשהוא לצידנו. העבודה היא על פי ציר ערכים שבניתי ב'בוסאפלוס', שאחד הערכים המרכזיים הוא קיימות, הקשבה לסביבה, לטבע, להפסיק ניצול ציני"
הרעיון הוא להגיע ליום של שקט בכפר, להתנתק מרעשי הרקע ולהתמסר לעולם הסוסים, להיפגש איתם, לשמוע את הנשימות שלהם ולהתמקד בעבודת קרקע בלבד, כחלק מ'מודל ליברטי'. בתהליך הזה שכולל הברשה, מגע והתבוננות, נוצרת תקשורת מילולית, התקרבות, תוך כדי הדרגתיות. כך ניתן להניע ולהפעיל את הסוס. במרחב שנוצר בחווה, עם הסוסים, אין מקום לרגשות מזויפים. האותנטיות הכרחית על מנת שנצליח להתקרב אל הסוסים, להתמודד ואף להפעיל אותם. תרגול תקשורת כנה ואמיתית, והבנה של החשיבות שלה באזור סטרילי, מביאה ליישום של אלה גם בחיים בחוץ ותייעל את התקשורת שלנו עם הצוות".
• "הסוס והאדם קשורים האחד בשני כבר לאורך אלפי שנים"
בטרם פרצה המלחמה המרכז החל להתפתח ולהתקדם והיא התמקדה בעבודה עם חברות גדולות, חברות הייטק, ועם ארגונים שרוצים להעשיר את הידע, ולהינות מהכלים שיכולים לתת הסוסים – דרך מנהיגות. "אני מאמינה שכאשר מביאים לחיבור של האדם עם הסוס – אנחנו לומדים על עצמנו יותר מבכל דרך אחרת", היא מסבירה, "הסוס והאדם קשורים האחד בשני כבר לאורך אלפי שנים. ביות הסוס החל באלף הרביעי לפני הספירה ומאז שימושי הסוס לצורכי האדם היו רבים, מגוונים והכרחיים להתפתחות הציוויליזציה; אם ככלי נדידה, תחבורה ומשא, דרך לחימה, ייצוגו באומנות, אמצעי לטיפול פיזי או נפשי ועד לספורט ופנאי. במרכז אני מפעילה סדנאות חד פעמיות או תהליכים מתמשכים, שמזמינים להתפתח ולהתקדם ברמה אישית וקבוצתית באמצעות סוסים".
"שבועות לאחר המתקפה, אנשים פחדו לצאת מהבית. זה לא היה דווקא פחד ממשי, אלא יותר פסיכולוגי לעזוב את המשפחה. אז חזרתי לבסיס והצעתי טיפולים רגשיים לצד הסוסים, עם הדרכה הורית"
איך כל התהליך הזה מתקיים ללא רכיבה?
"אני חוזרת לנקודת הבסיס ומסבירה כמה אפשר להפיק ממגע, מלהסתכל על הסוס, מלגעת בו ולשמוע אותו כשהוא לצידנו. אני עובדת על פי ציר ערכים שבניתי ב'בוסאפלוס', שאחד הערכים המרכזיים הוא קיימות, וכן הקשבה לסביבה, לטבע, להפסיק ניצול ציני. כשאני מחפשת מטרות של תקשורת ומנהיגות, שייכות והתמדה, אני לאו דווקא צריכה את הרכיבה ולדעתי זה יכול לחכות לזמן אחר או התפתחות אחרת, בתום הקשר הראשוני. יש פה תהליך רחב שמתקיים למספר שעות, והוא כולל שיח, ארוחה משותפת, ובכלל אווירה נעימה במשק – כשהסוסים כל הזמן ברקע. זה מצליח להוביל לחשיפת ערכים כמו כנות ואותנטיות, שחסרים לנו היום בעולם".
• "שאלתי את עצמי, מה עושים עכשיו?"
כמו מרבית החברה בישראל, אחרי ההלם הראשוני של ה-7 באוקטובר, גם תמנע התגייסה ב'פול פאוור' עבור העורף והחיילים בחזית: "התחושה הראשונית הייתה שמתחילים מאפס, שהמציאות השתנתה לחלוטין ממה שהכרנו, ושהאדמה נשמטה מתחת לרגלינו", מספרת תמנע, "זה ערער אותי ואני חושבת בכלל שגם אותנו כחברה. בשבועיים הראשונים הייתי קמה בבוקר ובוכה שעות מול סיפורי הזוועות שאליהם נחשפנו באמצעי התקשורת והרשתות החברתיות. אחרי ההתאוששות הראשונית החלטתי לתרום את חלקי למערכה. בשלב ראשון התחלתי לסייע בהסעות, מצפון עד דרום, בשינועים, בהתנדבויות מול חמ"לים, בהכנת והעברת ארוחות חמות, והרתמות לאתר דירות למפונים".
אחרי ההתעשתות של משרדי הממשלה, וההתייצבות של העורף, חשה תמנע שנוצר ואקום: "שאלתי את עצמי, 'מה עושים עכשיו? האם לקדם את העסק שלי?. זה הרגיש לי ניצול של המצב, ולכן הצעתי את הביקור והטיפולים במרכז בתחילה ללא תשלום- לכל מי שרק רצה להתאוורר. זה לא ממש עבד כי בתקופה המדוברת, שבועות לאחר המתקפה, אנשים פחדו לצאת מהבית".
כוח סוס: בוספאלוס הוא שמו של סוסו המיתולוגי של אלכסנדר מוקדון – מגדולי המצביאים והמדינאים של העת העתיקה. סיפור המפגש ביניהם, כשאלכסנדר עוד היה ילד, מרגש ומעורר השראה. האגדה מספרת כי מוקדון ניצח את כל הקרבות בהם השתתף וכבש את היבשת על גב אותו הסוס
"זה לא היה דווקא פחד ממשי, אלא יותר פסיכולוגי לעזוב את המשפחה. אז חזרתי לבסיס והצעתי טיפולים רגשיים לצד הסוסים, עם הדרכה הורית, והתמודדות עם טראומה. מה שמדהים בסוסים הוא שהם מטפלים וקשורים להכל. אפשר לקבל מהם שיקוף על כל תחום בחיים שלנו והם ישקפו את מה שאתה מרגיש. משהו באנרגיה שלהם מצליח להבין, אם אנחנו בסטרס או ברוגע, אם אנחנו אסרטיביים או אדישים והרבה פעמים אפשר גם לראות דרכם את מערכות היחסים שלנו".
• מעטפת משפחתית
בזמן שהמציאות החלה להכתיב חזרה לשגרה, תמנע החלה להתמקד בחודשיים האחרונים בקידום מיזם טיפולי מסקרן ומעורר השראה שנבנה עם חשיבה רחבה לצרכים של קהלי היעד ולריפוי טראומה, כמובן צמוד לסוסים. "הבנתי שאני חייבת לרתום אנשים ולגייס מימון ולשמחתי זה עלה בידי. בכדי שזה ייצא לפועל טסתי לקנדה, יצרתי קשר עם קהילות יהודיות ואישה מקסימה בשם קלואדיה שיינר, ובתום תהליך הצלחנו לגייס מקרן היסוד של שוויץ סכום מכובד שיאפשר לנו את קידום התוכנית והפעלתה. הפרויקט יפעל במרכז בדבורה, בשיתוף העמותה לרכיבה טיפולית העמק עבור א.נשים המתמודדים עם קשיים אישיים, חברתיים ונפשיים, תוך התמקדות מיוחדת בטיפול באתגרים המתמשכים בישראל. התוכנית תעניק גם מענה לצורך הקריטי בתמיכה רגשית בקרב המתמודדים עם השפעת המציאות החדשה אליה נקלענו. הפרויקט יאפשר טיפול באמצעות סוסים במטרה לחזק את החוסן הרגשי בסדנה המשלבת עבודת קרקע ייחודית עם סוסים ושיח כנה ופתוח. כמו כן נעביר למדריכים השתלמויות, הדרכות, וידע בכל הנוגע לטיפול בטראומה, עם מודל ליברטי. במציאות שלאחר ה-7 באוקטובר כמעט כולנו בסוג של פוסט טראומה. כל הורה קשור למלחמה, יש הורים שמשרתים במילואים, יש לוחמים והורים שאיבדו חברים, ויש כמובן מפונים מהחזיתות. הרעיון הוא במקביל להביא את המשפחות של המטופלים ולהעניק להם מעטפת שהיא משפחתית, ולתת לקהילה את ההזדמנות לעבוד עם המדריכים גם בסדנא. התכנון הוא לפתוח את זה לקהל הרחב, משפחות מעוטף עזה ומפונים מהצפון, נפגעי מסיבת נובה שאני בקשר איתם, חיילים בחופשה, ומילואימניקים שקיבלו אפטרים".