"לא הרגשתי שאני סוחבת משא כבד, כי הנושא היה על השולחן כל הזמן", סמדר גלבוע
סמדר גלבוע מקיבוץ בית השיטה כמעט הלכה לעולמה ב'לידה שקטה' שעברה לפני עשר שנים. אחרי שתי בנות (איל ומיקה) ייחלה לילד/ה שלישית, אך היא לא באה. משהו השתבש בלידה. השיליה נפרדה מהעובר והיא איבדה דם רב. חייה היו נתונים בסכנה. היא שכבה עם מסכת חמצן והרופאים החלו מיד לתת לה כמות גדולה של מנות דם.
"ברגעים הראשונים של הלידה", היא משחזרת, "לא הבנתי מה הרופאים אומרים לי. שמעתי שאומרים אין לה דופק, היא לא נושמת. לא רציתי להאמין, כל כך חיכיתי לה. הקיץ היה קשה, ההיריון היה קשה והלידה שארכה שש שעות, הייתה קשה ואחרי כל זה – מה? אין כלום? הלם".
גיא בעלה נלחם על חייה, לא ויתר, הוא הבין שבמצב הקריטי שנוצר הוא היה עלול לאבד גם את אשתו האהובה, והוא לא מש ממיטתה עד שיצאה מכלל סכנה. זו הייתה עבורה טראומה קשה שהדיה מהדהדים בה עד היום. לתינוקת המתה היא קראה תשרי, כי נולדה בראש השנה. היא נקברה ליד קבר אביו של גיא בבית השיטה, ועל המצבה נכתב: "פתאום כשלא באת".
• "מדי פעם אני חושבת איפה היא הייתה יכולה להיות היום"
מתוך החוויה הטראומתית הזו כתבה סמדר גלבוע (46) ספר חשוב שיצא לאור בימים אלה בשם "פתאום כש(לא) באת". "כמעט מתתי", משחזרת סמדר, "וכשחזרתי להכרה ראיתי את ההקלה בעיני הסובבים על שנשארתי בחיים, אבל, אני בתוך תוכי איבדתי את התינוקת שלי… ומאידך, המחשבה שיכולתי לא להיות פה, עוררה בי תחושה של הודיה על כל מה שיש, ויש לי הרבה. יש לי שתי בנות, איל (22), ומיקה (19) נקודות האור שלי. הבנתי שהחיים יקרים ושאני רוצה לעשות טוב לעצמי ולזולת".
אני מביטה בתווי פניה היפים של סמדר, וחושבת כמה שהיא עדינה ונחושה. "כן, התינוקת הזו הייתה הכי דומה לי, אומרת סמדר בעיניים דומעות, האף הזה שלי והמצח גם. היא שקלה כמעט 3 ק"ג. תינוקת מושלמת, מדהימה. מדי פעם אני חושבת איפה היא הייתה יכולה להיות היום, אבל אלה לא מחשבות שמנהלות אותי היום".
"חיכיתי לה מאוד, זה שורף מבפנים. זה מטריף את המוח. אני מתפללת שזה היה חלום, אבל זה לא חלום. הבנות מחכות בבית לקבל את הבשורה הסופית (בן או בת?) מקבלות את הבשורה הסופית, לא את זו שהן חיכו לה"
שנה וחצי אחרי 'הלידה השקטה' ילדה סמדר את בתה רונה, שהחזירה את שמחת החיים לחיי המשפחה. האושר היה גדול, פיצוי על האובדן. כשמלאו לה ארבע שנים סמדר הרגישה שהיא חייבת לספר לה את הסיפור שכולם כבר חוו ולה לא היה מושג על קיומו. "סיפרתי לה, אומרת סמדר, "ברגישות ובלב פתוח. היו לה הרבה שאלות לאורך כל השנים, ואני תמיד הייתי שם לענות לה. הספר נכתב בתהליך משותף שעברנו שתינו, אני כתבתי את הטקסט מזווית ראייה של בתי הבכורה אייל שהייתה אז בת תשע, ורונה ציירה את האירועים לפי הבנתה. והתוצאה – ספר השופך אור על נושא מושתק, שאין מדברים עליו."
מאין הגיע הרעיון לכתוב את הספר?
"זה קרה בתקופת הקורונה (2020). עשר שנים אחרי הלידה השקטה. יום אחד, כשסיימתי את העבודה בקליניקה שלי פתחתי את הפייסבוק ונכנסתי לפורום של נשים שעברו 'לידה שקטה'. אחת האימהות העלתה את השאלה מה מספרים לילדים הקיימים שהיו עדים לחוויה העצובה? הבנתי שאין תשובות ברורות, ואז הגיח הרעיון של כתיבת הספר. תוך חצי שעה, נשפך ממני הטקסט בזרם בלתי מוסבר. רונה הייתה אז בכיתה ב' ואני חיפשתי מה לעשות איתה בימי הסגר. הרגשתי שאני חייבת לשתף אותה ושאלתי אם תהיה מוכנה לצייר את עמודי הספר. וכך ישבנו שעות ארוכות כשאני מקריאה עמוד-עמוד והיא מציירת בצורה חופשית ללא כל הכוונה מצידי. זה היה זמן של היטהרות הנפש וחיבור חזק זו לזו".
עברה שנה מאז הכתיבה המשותפת וסמדר לא הרימה את הפרויקט. רונה קצת הסתייגה מרמת הציורים של אז, ורצתה לשדרג. לאחר כמה שינויים סמדר פנתה לקרן גל הגרפיקאית ולבית דפוס, והספר יצא לאור. כל התהליך מתחילתו עד למוצר המוגמר ארך שלוש שנים.
"הספר מאפשר לפתוח בשיח דרך סיפור של מישהו אחר, לשאול שאלות, להזדהות, לדבר על הרגשות שעולים, לגעת בכאב, לא לכסות אותו, לנשום, לבכות, לצמוח"
קשה לסחוב טראומה כזו כל כך הרבה זמן. למה המתנת 10 שנים עד הוצאת הספר?
"לא הרגשתי שאני סוחבת משא כבד, כי הנושא היה על השולחן כל הזמן. תקופה מסוימת הייתי באבל, והלכתי לטיפול לעבד את חווית האובדן, הרי יכולתי לא להיות כאן. זה מטריף. בשנים הראשונות מיקה לא הפסיקה לדבר על זה, היינו מבקרות את קברה ובוכות. יותר מאוחר הלכתי עם רונה. העבודה המשותפת עם רונה הייתה סוג של טיפול משפחתי".
• "אני רוצה שהנושא הזה יהיה מדובר"
ביום הוצאת הספר שלחה סמדר פוסט לחבריה הקרובים במילים אלה: "חברות וחברים שלי, אני מתרגשת, וגם קצת מפחדת. הלב שלי עובד על 200. לפני 10 שנים נסעתי ללדת את בתי השלישית ושבתי הביתה בידיים ריקות אל שתי בנותיי שחיכו וחלמו והתרגשו לקראתה. נולדה לי תינוקת קרחת. היה לה את האף שלי והיא דמתה לי מאוד. אבל היא נולדה ללא נשימה. חיכיתי לה מאוד, זה שורף מבפנים. זה מטריף את המוח. אני מתפללת שזה היה חלום, אבל זה לא חלום. הבנות מחכות בבית לקבל את הבשורה הסופית (בן או בת?) מקבלות את הבשורה הסופית, לא את זו שהן חיכו לה. ואז נכנס מונח חדש לבית: 'לידה שקטה'. עצב חדש בבית. יש משהו חזק בינינו – חוויית האובדן המשותפת, הלא מוכרת. אנשים בחוץ לא יודעים איך לגשת? מה להגיד? האם להגיד? לבוא, לא לבוא? להשתתף בצער, או שלא? שאלות פתוחות ללא תשובות. אני רוצה שהנושא הזה יהיה מדובר. שפחות אימהות ירגישו בדידות, שיותר ילדים וילדות יוכלו לשתף, שיותר אנשים ידעו להביע ולתמוך, אני רוצה שתהיה פתיחות גם לעצב, כי דרך המקומות האלה מגיע הריפוי האמיתי. מתוך הרצון הזה נולד ספר הילדים הראשון שלי: 'פתאום כש(לא) באת'. ספר המאפשר לגעת במקומות הנסתרים הכואבים, לא בכבדות, לא במאמץ, אלא דרך מילים פשוטות מאוד וקו ציורי אמיתי שציירה בתי הקטנה 'ילדת הקשת' – רונה. 'ילדת הקשת' היא ילדה שנולדה לאחר לידה שקטה. עוד מונח חדש אצלנו. הספר מאפשר לפתוח בשיח דרך סיפור של מישהו אחר, לשאול שאלות, להזדהות, לדבר על הרגשות שעולים, לגעת בכאב, לא לכסות אותו, לנשום, לבכות, לצמוח. הספר מתאים לכל ילדה וילד שחוו חוויה דומה ולמעגלים הקרובים והרחוקים שעוטפים אותו. אני מזמינה אותכם להיכנס לתהליך המיוחד שעברנו כולנו כמשפחה, ולקחת אליכם את מה שנכון לכם."
במחצית הספר יש שני עמודים ריקים, מה רצית לומר בזה?
"העמודים הריקים מאפשרים לקורא לקחת נשימה, ולהרגיש את הרִיק, את האובדן. זהו שקט רועם".
הרגשת הקלה אחרי הוצאתו?
"הרגשתי שמחה. הבאתי כלי לעולם היכול לסייע לאימהות שאזלו להן המילים. אני רוצה להוציא את המושג 'לידה שקטה' מהשקט, מהמסתורין, רוצה שידעו איך להנכיח אותה. זה המסר שלי. הספר מתאים לא רק לילדים שעברו את חווית הלידה השקטה, אלא לכל אדם באשר הוא אדם, בגלל פשטותו וכנותו".
לפני שנפרדנו חשתי שהיא (כן) באה עם בשורה אנושית, וזה לא היה פתאום, זה היה אמיתי עד כאב. ספר חדש ומחדש.
• "תכנים אלה מודרים ומושתקים בדרך-כלל מהשיח"
סמדר בתם של ניצן ודליה סלע, חברי בית השיטה, בת שנייה מתוך ארבע בנות. מאחוריה תפקידים ציבוריים לא מעטים: האחרון שביניהם היה ניהול בריאות, חברה ורווחה בקיבוץ. בנוסף היא מרכזת בהתנדבות את ועדת החיילים. אחרי הלידה הפסיקה את פעילותה הציבורית ופתחה עסק עצמאי של טיפולים אלטרנטיביים – רפלקסולוגיה, ארומתרפיה, קוסמטיקה טבעית ורקיחת מוצרים טבעיים. עושה אך ורק דברים שעושים לה טוב על הנשמה. ואכן, היא משקיעה בכל מטופלת את כל הנשמה. רבות המגיעות אליה מכל רחבי הארץ מעידות שזהו טיפול גם לגוף וגם לנפש.
לסמדר וגיא כאמור, יש שלוש בנות: אייל – קצינת הסברה המשרתת בלטרון. בתה השנייה מיקה משרתת ביחידת האמרים, ורונה מסיימת השנה כיתה ה' בבית ספר גלבוע.
ד"ר דורית הדר-שובל פסיכולוגית חברתית כתבה על הכריכה האחורית: "ספר נפלא שנוגע ברגישות ובאהבה על משפחה אחת וההתמודדות שלה עם הכאב שמביאים עימם לידה שקטה ואובדן ילד. תכנים אלה מודרים ומושתקים בדרך-כלל מהשיח, על אחת כמה וכמה משיח עם ילדים, והופכים בכך מפחידים ומסוכנים, שהעיסוק בהם הופך לאיום. סמדר בחרה לתת לחוויית האובדן המשפחתית 'קול' ו'נראות' באמצעות כתיבת הספר, ובכך היא מסירה את הטאבו מהעיסוק בנושא. הספר נוגע בכולנו ומזמין אותנו לגעת בתכנים אלו ולחוש את מנעד הרגשות המתלווים אליהם. הקריאה בספר נוגעת בחוויה האנושית, בכמיהה שלנו לברר מהי אהבה, מה קורה לה כשאנחנו חווים אובדן, ואיך מוצאים תקווה ומשמעות לצידו".
המעוניינים לרכוש את הספר מוזמנים להיכנס לאתר הספר https://smadgilboa.ussl.co.il
או ישירות אל סמדר טל' 052-8311929