האקותרפיה מציעה אלטרנטיבה, לראות את המשבר כהזדמנות. עמית בן דוד אוריה גל
החתירה למצויינות והצורך לייצר תדמית 'מושלמת' כלפי חוץ כתוצאה מאורח החיים האולטרה המודרני, שבו הרשתות החברתיות הן מרכז העולם של צעירים ומבוגרים אחד, כל אלה מובילים לרמות סטרס גבוהות, לחצים להישגיות ורצון להוכיח, ולא פעם ל'שלם מחיר' בריאותי כבד, פיזי ובעיקר נפשי. המחקרים בעשור האחרון מצביעים על עלייה משמעותית באבחונים של מטופלים שחוו התקפי חרדה, על אוכלוסיות רחבות שמתמודדות עם ההפרעה ועל זינוק בצריכת תרופות נגד חרדות, על כל סוגיה, וזאת מבלי להכניס למשוואה את הנזקים שחווינו בעת שנגיף הקורונה הגיח לחיינו וחייב אותנו לחשב מסלול מחדש.
עמית בן דוד, עו"ס קליני ואקו-תרפיסט, ואוריה גל פסיכותרפיסט אינטגרטיבי וטבע תרפיסט מקיבוץ גניגר, מכירים את המספרים מקרוב, מהמציאות היום יומית של מטופליהם, והם מגייסים את הטבע ואת האקו-תרפיה להתמודדות עם המנעד הרחב של ההפרעה. המפגשים נערכים במרכז הטיפולי "אדם-דרך-טבע" שלהם -כשמרחב העבודה מאפשר להם ולמטופלים לצאת ולחוות את הטבע שוקק החיים והיער המשתנה לאורך עונות השנה- כשותף לתהליך הריפוי.
• "האקותרפיה מציעה אלטרנטיבה, לראות את המשבר כהזדמנות"
"התפיסה של האקותרפיה שנשענת על כך שפעם היינו מחוברים לטבע, מדברת על כך שיש משהו אחדותי, המחבר אותנו לעולם הזה", מסביר בראשית הראיון גל: "הריחוק הנובע מהתפיסה ששמה את ה'אני' במרכז, ההפרדה, ההגדרה העצמית מול האחר, זה משהו שהוא מאוד בסיסי בתרבות שלנו. מטופלים מגיעים אלינו בעקבות משבר, משהו בתוכם נשבר כתוצאה מטראומה, משבר שהם חוו, מהדרדרות ביחסים, משבר גיל ה-40 וכד'. כל אלו מציבים שאלות על עצמם ההגדרה העצמית ,והתפיסה העצמית הקשורה לעולמנו הנפשי הפסיכולוגיה תתמקד באיך אפשר לעזור לאדם להמשיך להתגבר על המשבר או איזה כלים נעניק לו בכדי שימשיך להתנהל. האקותרפיה (כחלק מהגישות הטרנספרסונליות) מציעה אלטרנטיבה, לראות את המשבר כהזדמנות, פתח, סדק שנוצר מחוץ לשליטתנו, לפגוש את העולם היותר גדול, ממה שהגדיר אותי ואת מי שאני. המשברים הללו מהווים הזדמנויות או קטליזטורים למטופלים לבוא לטיפול ולהבין מי הם באמת".
"העמדה שלנו בטבע היא לראות את עצמנו כמטפלים, אבל גם כמתווכים, מלווים, מאפשרים. התהליך הטיפולי מאפשר למטופלים להרגיש בטוח בטבע, מעין בסיס חזק, בייחוד עבור אלה שמתמודדים עם חרדות"
מה להאנשה ולתהליך טיפולי?
בן דוד מוסיף בהקשר זה: "מעבר לעצמי, יש במשבר הזדמנות ואפשרות להתבונן ולראות חלקים נוספים בעצמי (המטופל) ולראות חלקים נוספים שלא התגלו – או שלא היו במרכז במהלך החיים. כחלק מהתהליך הטיפולי אנחנו עושים להם האנשה. באחד הטיפולים מטופלת הגיעה אליי עם חרדה שמתבטאת באי אמון בסביבה היא חששה שתהיה לה תחושת מחנק במקומות שהיא לא מכירה, שיפגעו בה פיזית ושיובילו בדרך כזו או אחרת לשינוי במצב התודעתי שלה. הצורה שבה אנחנו עובדים נובעת מתוך הסתכלות כי החרדה היא רק הסימפטום. אנו רוצים לחפש מה יש כאן מעבר לדופק שעולה, מעבר ללחץ אנחנו רוצים להאניש, כלומר להפוך את החלק של "הלחץ" לממש משהו מוחשי. לפגוש אותו. לדבר איתו. ליצור אותו. וכל זה כחלק מהמקום והרציונל של הטיפול החווייתי".
• "גראונדינג": קווים לדמותו
אחד הכלים המרכזיים שבהם עושים בן דוד וגל שימוש הוא "גראונדינג", קרקוע, תהליך שמאפשר מגיע ישיר של גופנו עם האדמה, כשהשיח מעורר את החרדה: "אני לדוגמא מבקש ממטופלת לשים יד על האדמה ושואל אותה איך זה מרגיש, תוך כדי שהיא נזכרת באותו גל מדובר ומטריד", מסביר בן דוד: "זה מיד מרגיש לה טוב, בטוח וסוג של בסיס ממנו היא יכולה לצאת. זה מתחיל בגראונדינג, ממשיך לבניית יישות או טוטם, הליכה יחפה בטבע, שכיבה והנחת אבנים. זה מדהים לראות את תהליך ההאנשה וברובד הסמוי את העבודה עם האדמה עצמה. כשזה צף ונפתח, זה קורה, יש רגיעה משמעותית וחוזרת האוריינטציה. ההתמודדות נותנת לה כוח ותחושת מסוגלות גם במציאות. בנוסף לזה יש אסטרטגיות וכלים פרקטיים שהיא רוכשת תוך כדי התהליך הטיפולי וכמובן שמסייעים לה. עצם היציאה לטבע זו התקדמות עבור אותה מטופלת שכבר לא מסתגרת בביתה. תוך כדי התהליך היא מנטרת את הקשיים ואת ההתקדמות שלה וזה מדובר במפגשים. לפעמים אני פשוט נותן לטבע לעשות את שלו".
• תחושה של מסוגלות
לדברי גל הוא ועמית עושים אבחנה בין חינוך, שיקום, טיפול והתפתחות. "בטיפול", הוא מסביר, "אנו מנסים לתקן משהו מקולקל. בהתפתחות אנחנו רוצים לאפשר למטופלים לקבל עוד אסטרטגיות שיסייעו להן בהתמודדות עם הגל, להרחיב את היכולות ולהעצים את הכוחות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בנשימות, בהתמצאות במרחב, התחברות למיינד בטיפול מיינדפולנס, ארגון מחשבתי, תרגילי אוריינטציה ועוד. כל אלה נותנים תחושה של מסוגלות והצלחה ואותם חשוב לציין, אנחנו לוקחים ליום יום. זה שינוי שיותר קשה לקדם בקליניקה והיער הוא אידיאלי לתהליך שכזה. הגראונדינג לדוגמא מאפשר להיות בקשר פיזי עם האדמה. כך משתחרר מטען אנרגטי מהגוף המתבטא גם כמתח נפשי המועבר לתוך האדמה שמעניקה לנו אלקטרונים חופשיים. יש לזה השפעה מרגיעה, ברמה הכי בסיסית שיש. במקביל אנחנו גם עושים שימוש בנשימות, שיכולות להתקיים באופן אוטונומי, ואנחנו יכולים לקחת עליהן גם בעלות. היכולת לעשות תרגילים להכניס ולהוציא נשימות, בתהליך הטבעי, שאני ער ונוכח אליו, יוצר עוד תהליך של ויסות, הערך המוסף של זה הוא היכולת שלנו להבנות שליטה בתוך מי שאני ומה שאני".
עוד מוסיף גל: "העמדה שלנו בטבע היא לראות את עצמנו כמטפלים, אבל גם כמתווכים, מלווים, מאפשרים. התהליך הטיפולי מאפשר למטופלים להרגיש בטוח בטבע, מעין בסיס חזק, בייחוד עבור אלה שמתמודדים עם חרדות שמתקשרות לכך. כשמגיעה חרדה ומציפה רגש, קשה לנו לעיתים להשתמש במשאבים כאלה ואחרים שיש לנו, והטיפול מתמקד בדרך לעשות שימוש באותם משאבים בזמן שמגיע גל".
• תחושה של מסוגלות
לדברי גל הוא ועמית עושים אבחנה בין חינוך, שיקום, טיפול והתפתחות. בתהליכים אותם הם מלווים יש נגיעה בכל ארבעת הרבדים השונים על פי צרכי המטופל. "הטיפול", הוא מסביר, "מאפשר לנו להכיל ולגעת במקומות הכואבים אותם אנו נמנעים מלפגוש. בחלק ההתפתחותי אנחנו רוצים לאפשר למטופלים לקבל עוד אסטרטגיות שיסייעו להן בהתמודדות עם המצב החרדתי", להרחיב את היכולות ולהעצים את הכוחות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בנשימות, בהתמצאות במרחב, התחברות למיינד בטיפול מיינדפולנס, ארגון מחשבתי, תרגילי אוריינטציה ועוד. כל אלה נותנים תחושה של מסוגלות והצלחה ואותם חשוב לציין, אנחנו לוקחים ליום יום. זה שינוי שיותר קשה לקדם בקליניקה והיער הוא אידיאלי לתהליך שכזה. הגראונדינג לדוגמא מאפשר להיות בקשר פיזי עם האדמה. כך משתחרר מטען אנרגטי מהגוף המתבטא גם כמתח נפשי המועבר לתוך האדמה שמעניקה לנו אלקטרונים חופשיים. יש לזה השפעה מרגיעה, ברמה הכי בסיסית שיש. במקביל אנחנו גם עושים שימוש בנשימות, שיכולות להתקיים באופן אוטונומי, ואנחנו יכולים לקחת עליהן גם בעלות. היכולת לעשות תרגילים להכניס ולהוציא נשימות, בתהליך הטבעי, שאני ער ונוכח אליו, יוצר עוד תהליך של ויסות, הערך המוסף של זה הוא היכולת שלנו להבנות שליטה בתוך מי שאני ומה שאני".
"התהליכים הכימיים, האנדורפינים שמשתחררים והדופמין שמתמלא לנו בטיפול ביער באופן טבעי מעניקים לנו טעינה אנרגטית. לצד אלו, הטבע, הרעשים והרחשים של האדמה והרוח, עוזרים לנו בתהליך הכניסה פנימה והתהליך הזה חשוב במצב המדדיטיבי"
עוד מוסיף גל: "העמדה שלנו בטבע היא לראות את עצמנו כמטפלים, אבל גם כמתווכים, מלווים, מאפשרים. התהליך הטיפולי מאפשר למטופלים להרגיש בטוח בטבע, מעין בסיס חזק, בייחוד עבור אלה שמתמודדים עם חרדות שמתקשרות לכך. כשמגיעה חרדה ומציפה רגש, קשה לנו לעיתים להשתמש במשאבים כאלה ואחרים שיש לנו, והטיפול מתמקד בדרך לעשות שימוש באותם משאבים בזמן שהיא מופיעה".
• "יש בטבע מעבר למצב תודעתי אחר"
מרבית המטופלים של בן דוד וגל הם בוגרים צעירים בגילאי 20-40 שמתמודדים עם לחץ תרבותי וסביבתי גלוי וסמוי: "הלחצים הללו מגיעים מהחברים, מהמשפחה, חלקם רואים את חבריהם לומדים, מתקדמים בקריירות, מתחתנים, מקיימים יחסים זוגיות והם חשים לחץ ובלבול אחרי שחזרו מהטיול הגדול או שהוריהם רוצים שילמדו מקצוע שהם לא ממש מתעניינים בו", אומר בן דוד, "זה מוביל לפיתוח תסמינים של חרדה ולחץ, גם חיצוני אבל גם פנימי. מעבר לכל אנחנו חיים במדינה שלחץ הוא חלק מהדי.אן.איי שלנו. היציאה לטבע מעניקה אתנחתא שמשולה בעיניים שלי להטענה של מצבר. בתום השעה המטופלים פשוט יוצאים אחרת וזה 'הולך' עמם כמה ימים אחרי. התהליכים הכימיים, האנדורפינים שמשתחררים והדופמין שמתמלא לנו בטיפול ביער באופן טבעי מעניקים לנו טעינה אנרגטית. לצד אלו, הטבע, הרעשים והרחשים של האדמה והרוח, עוזרים לנו בתהליך הכניסה פנימה והתהליך הזה חשוב במצב המדדיטיבי. יש בטבע העברה ל'מוד' תודעתי אחר".
איך החרדה מתקשרת לשליטה ואיך מתקיים התהליך הטיפולי לשחרר אותה בטבע?
גל: "חרדה היא מצב של סטרס, היא גורמת לנו, לכלות את המשאבים האישיים שלנו בהשפעתה. התרבות שלנו מובילה אותנו להיות בשליטה והמרחב הטבעי מלמד אותנו לשחרר שליטה, כי אנחנו לא באמת שולטים במשהו. זה לא שאני מאבד שליטה, אני משחרר שליטה. הטבע מזמין אותנו לאיטיות, להאט. כמובן שכל אחד יכול לצאת בטיול ביער, ולקבל את הטוב ממנו, אבל האפקט הוא אחר ויש לכך הסבר. כשאנחנו מטיילים ביער בעצמנו אנו באים עם חלקים "עיוורים" לנו (Blindspot) המנגנונים שלנו, וחלקי האגו במקומות אלו חזקים ולא יסכימו להשתנות. פה אנחנו נכנסים לתמונה, כעיניים, כעדים. ברגע שיש ידיעה על נוכחות אנושית יש חשיפה להתמודדות ונדרש מישהו שילווה את המטופל. כשאיש טיפול לא מרגיש נוח בטבע, הוא לא יהיה פנוי להעביר את התהליך והצרכים עבור המטופל. ההכשרה שלנו במרחב, החיבור, והמיומנות בטבע שיכול להחוות לעיתים לא נעים, זה בעצם הערך שקורה באותם מפגשים".