מרים אופיר, בת 68 מקיבוץ עין דור נולדה עם מחלת עצמות קשה שפגעה בתפקוד היומיומי שלה. לאחר שעברה מספר ניתוחים בילדותה ובבגרותה, בשוקיים ובברכיים, אשר נתנו מענה זמני לבעיה, חשבו הרופאים שעליה לעבור ניתוחים להחלפת מפרקי ירך בשתי רגליה, אולם היא חששה וסירבה לעבור את הניתוחים.
"הציעו לי לעבור את הניתוח כבר כשהייתי בגיל 30, אבל סירבתי בתוקף. לא רציתי לעצור את החיים שלי למשך שנה, לתקופת החלמה ממושכת ולא פשוטה", סיפרה מרים. "עכשיו בגיל 68, בני, שהוא רופא, העלה שוב את האופציה וסיפר לי שבמרכז הרפואי העמק קיימת גישה חדשנית לניתוחים אלה שמקצרת מאד את זמן ההחלמה ואת תהליך השיקום, ואז החלטתי ללכת על זה. אם לא עכשיו אז מתי?".
הניתוח החדשני בוצע במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית על ידי ד"ר אסעד דראושה, מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי מפרק ירך וברך במערך אורתופדיה שיקום ביחד עם ד"ר דן דבי, מנהל המרכז להחלפות מפרקים במערך האורתופדי, המכהן גם כיו"ר החברה לניתוחי ירך וברך.
• "מרגש מאד לראות את המטופלת יומיים לאחר הניתוח כבר עושה את צעדיה הראשונים עם חיוך רחב"
בעבר, ניתוחים להחלפת 2 מפרקי הירך התבצעו בשני ניתוחים נפרדים, עם המתנה של כחצי שנה בין ניתוח אחד לשני כדי לאפשר החלמה ושיקום של צד אחד לפני שמנתחים את הצד השני. רוב הניתוחים התבצעו בגישה צידית, ניתוח שבו ההחלמה ממושכת יותר לעומת הגישה הקדמית, שמונהגת מזה שנתיים במרכז הרפואי העמק.
"הגישה הניתוחית הקדמית מאפשרת שיקום מהיר וטוב הרבה יותר מכיוון שאנחנו לא פוגעים בשרירים וכלי דם אלא מטפלים רק באזור הלא תקין. היום, אנחנו רואים מטופלים שעות ספורות לאחר הניתוח כשהם חיוניים ומתחילים להתהלך במחלקה", סיפר ד"ר דן דבי.
"במקרה של מרים, תכננו את הניתוח כך שננתח בפעם אחת את 2 מפרקי הירך באותו הניתוח בגישה הקדמית ונשתיל מפרקי ירך שהודפסו בתלת מימד בדיוק עבורה", סיפר ד"ר דראושה. "כהכנה לניתוח, שלחנו למכון להדפסת איברים בשוויץ הדמיה של מפרק הירך שלה, והם יצרו והדפיסו את המפרקים המותאמים לה. הניתוח עבר בהצלחה רבה ואנחנו מאד מרוצים מהתוצאה הסופית ומהקצב שבו היא התקדמה והשתקמה. זה מרגש מאד לראות את המטופלת יומיים לאחר הניתוח כבר עושה את צעדיה הראשונים עם חיוך רחב, זה ממש מדהים", סיכם ד"ר דראושה.
"הייתי בחרדות איומות לפני שהגעתי, אבל הן התפוגגו. אני מרגישה מצוין, ואני מודה לכל הצוות המדהים והמקצועי שסביבי. אני מלאת תקווה שבקרוב אוכל לרקוד סמבה ולקפץ במדרגות", סיכמה מרים בחיוך גדול.