שנה וארבעה חודשים לאחר ששופט בית לעניינים מנהליים בנצרת ד"ר אברהם אברהם החליט לפסול את המכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל לרכישת 27 מגרשים במורדות עפולה הצעירה, החליטו היום ד"ר יורם דנציגר, מני מזוז וענת ברון, שופטי בית המשפט העליון להפוך את הקערה על פיה ולהותיר את המכרז על כנו (מלבד חברי קבוצת מוקארי).
כזכור, הפרשה עוררה הדים ברחבי בירת העמק ובכל רחבי הארץ, לאחר שכלל הזוכים במכרז היו מהמגזר הערבי. המכרז הציע 18 מגרשים לבניית בתים דו-משפחתיים ו-9 מגרשים לבניית בתים חד-משפחתיים, ובסך הכל 45 יחידות דיור.
בין יתר תנאי המכרז, הוא כוון לאנשים פרטיים כך שתאגידים לא הורשו להגיש הצעות והמציעים לא הורשו להגיש הצעה ליותר ממגרש אחד.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
השופטים דנו בארבעה ערעורים על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בנצרת לאחר שזה החליט על ביטול מכרז שערכה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לחכירת מגרשים לבנייה עצמית בעיר עפולה, וזאת בשל אי-בהירות באחד מתנאי המכרז ובשל תיאום פסול בין חלק מהמציעים שזכו בו. המערערים במשפט היו מי שזכו במכרז קבוצת סאיג, קבוצת חוסיין, קבוצת מוקארי וקבוצת מחאג'נה.
• תחילת הפרשה
המשיבים שהשתתפו במכרז ולא זכו בו, פנו לוועדת המכרזים בבקשה לביטול המכרז. הם העלו טענות שונות ביחס לתקינות המכרז, ובעיקר כאלה הנוגעות לתכסיסנות, קנוניה ותיאום פסול בין חלק מהמציעים שזכו בו, היות שבחלק מההצעות הזוכות לבתים הדו-משפחתיים ננקב עבור המגרש סכום זהה של 555,255 ₪. בעקבות הפנייה התכנסה ועדת המכרזים, וביום 10/12/2015 הודיעה למשיבים כי הוחלט שלא לפסול את ההצעות, תוך שהוטעם כי במכרזים שבהם משתתפים אנשים פרטיים, בשונה ממכרזים בהשתתפות קבלנים מסחריים, טבעי שהמשתתפים יחליפו ביניהם מידע. בהתחשב בכך שהזוכים כבר התבשרו על זכייתם כשבועיים קודם לפנייה לוועדה, ו-"בהיעדר ראיה לגורם אשר איגד/קישר בין כלל ההצעות", נדחו כאמור הטענות.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לפני כשנה וחצי הוגשה העתירה נושא הערעור נגד רמ"י, והיא הופנתה נגד החלטת ועדת המכרזים; וביום 17/02/2016 הוגשה עתירה מתוקנת, לאחר שבראשונה לא צורפו לה הזוכים כמשיבים. בעקבות הגשת העתירה קיימה הוועדה שימועים לחלק מן הזוכים, והם עומתו עם הטענות המרכזיות שהועלו בעתירה. לאחר קיום השימועים, קיבלה הוועדה החלטה נוספת ביום 13/3/2016, שבה הוחלט להותיר את ההחלטה הקודמת על כנה ומטעמיה, דהיינו שאין מקום לפסילת המכרז או הצעות שהוגשו במסגרתו.
הועלו טענות שונות ביחס לתקינות המכרז, ובעיקר כאלה הנוגעות לתכסיסנות, קנוניה ותיאום פסול בין חלק מהמציעים שזכו בו, היות שבחלק מההצעות הזוכות לבתים הדו-משפחתיים ננקב עבור המגרש סכום זהה של 555,255 ₪.
לאחר קיום השימועים בתחילת 2016, קיבלה הוועדה החלטה נוספת ביום 13/3/2016, שבה הוחלט להותיר את ההחלטה הקודמת על כנה ומטעמיה, דהיינו שאין מקום לפסילת המכרז או הצעות שהוגשו במסגרתו.
בפסק הדין מלפני שעה קלה כבר נטען "כי עניינה של העתירה בשאיפה לאומנית-גזענית של תושבים מסוימים בעפולה שהמשיבים נמנים עימם"
בית משפט לעניינים מנהליים כאמור קיבל את העתירה, והורה על ביטולו של המכרז. בגדרי פסק הדין נדונו שתי סוגיות מרכזיות: פגמים בניסוח המכרז, ותיאום בין מציעים. לטענת המערערים העתירה הייתה צריכה להידחות על הסף.
קבוצת מוקארי טענה כי העתירה באה לעולם רק מחמת היות הזוכים מהמגזר הערבי, ועל רקע פעילות ציבורית לשמירה על "צביונה היהודי" של עפולה, כשהמשיבים הם כ"עותרים ייצוגיים" מטעם אותם פעילים, והמניע להגשת העתירה הוא לאומני.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
• "מניע פסול שכבר בגינו לא היה מקום להידרש לטענות המשיבים"
כבר בראשית ההחלטה כתב אחד השופטים כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, "במובן זה שייקבע כי אין לפסול את המכרז בכללותו, ומבין ההצעות הזוכות ייפסלו רק אלה שמציעיהן משתייכים לקבוצת מוקארי", נכתב.
עוד נכתב: "בנושא חוסר נקיון כפיים: נטען כי עניינה של העתירה בשאיפה לאומנית-גזענית של תושבים מסוימים בעפולה שהמשיבים נמנים עימם, למנוע מאזרחים ערבים להשתקע בעיר רק מחמת השתייכותם האתנית-לאומית – וזהו מניע פסול שכבר בגינו לא היה מקום להידרש לטענות המשיבים.
אין לכחד כי למקרא טענות המערערים מתעורר חשד שמא ברקע להגשת העתירה עמד הרצון למנוע מערבים להשתקע בעפולה, כפי שניתן לדברים ביטוי במסגרת פעילות מחאה שנערכה בעיר נגד תוצאות המכרז לאחר שנודע כי כל הזוכים בו שייכים לציבור הערבי… חרף האמור יודגש כי בבית משפט לעניינים מנהליים לא נוהל דיון הוכחות ולא הוברר הקשר ככל שישנו בין המשיבים לבין המחאה שהתעוררה בעפולה…ביטול מכרז הוא סעד חריג, יש להימנע ממנו ככל הניתן", נכתב בפסק הדין, "הנה כי כן, לא רק שאין בתיאום ההצעות כל אלמנט של רמייה, העדר שקיפות, חוסר תום לב או אי-יושר, ולא רק שמדובר, כפי שציינה רמ"י, "בהתארגנות המינימלית ביותר האפשרית"; אלא שאף אין עסקינן ב"חלוקת שוק", אף לא בהיקש. ברי כי לא ניתן ואף לא ראוי לצפות ששני זוגות מציעים הקשורים בקשרי משפחה הדוקים יקימו ביניהם "חומות סיניות"; ובהקשר זה אין להתעלם מן ה-"שכל הישר, חבר כבוד במועדון המשפט ולא כל שכן במשפט המינהלי".