תושבי העיר עפולה נפרדו ביום שני בצער רב מחנוך זלמנוביץ, מורה, מחנך ומודל לחיקוי שחינך במשך עשרות בשנים אלפי תלמידים, שוטרים, חיילים ואסירים. זלמנוביץ ייזכר לעד במורשת החינוכית בבירת העמק, כמורה מיתולוגי להיסטוריה בחטיבת הביניים ותיכון בן גוריון.
זלמנוביץ עלה ארצה מרומניה עם משפחתו כשהיה בן עשר לערך. עם הגעתם לישראל עברה המשפחה להתגורר במעברה בעיר.
בנותיו גילה לאופר ורחל זלמנוביץ מספרות כי הוא עבר ילדות קשה, מורכבת ומאתגרת כשאת המפלט לכל קשייו הוא מצא בלמידה ורכישת ידע.
מוריו הבחינו כבר בהיותו נער, באינטליגנציה יוצאת הדופן שלו ופעלו לקדם אותו. לצדם, אביו הקפיד להנחיל בקרבו את משמעות ומשמעת הלמידה והדגיש בפניו שאת הידע אף אחד לא יוכל לקחת ממנו. מסר זה עבר כחוט השני לאורך כל המסלולים בחייו.
• "הכל היה בראש שלו"
העובדה כי כבר מגיל צעיר סבל מלקות ראיה קשה והוגדר כעיוור, לא מנעה מזלמנוביץ לרכוש ידע וללמוד, זאת על אף מגבלתו.
בשנות העשרים לחייו הוא החל בלימודים אקדמיים במכללת אורנים, שם גם קיבל את תעודת ההוראה שלו. התמחותו העיקרית הייתה בלימודי היסטוריה, בהם הוא גילה זיכרון פנומנאלי, גיאוגרפיה ותנ"ך.
• ברבות השנים נישא זלמנוביץ לחנה. השניים חוו אובדן כבד כאשר בנם חיים נפטר בטרם עת
המשך הקריירה החינוכית שלו סיים זלמנוביץ בהצלחה שני תארים באוניברסיטת חיפה ותואר דוקטורט בהתכתבות באוניברסיטה בארה"ב, שם גם הרחיב את עבודת המחקר שלו במסגרת הפוסט דוקטורט והפרופסורה. המחקר המרכזי שלו עסק בשואת יהודי רומניה, עליה הוא גם כתב ספר כשמטרתו, מעבר לפן האישי, היה להנציח את זוועות הצורר הנאצי בארץ הולדתו.
בעת האחרונה דנה גילה עם אביה על האפשרות שיעבור להתגורר בחיפה, בסמיכות אליה, במטרה שתוכל לסייע בטיפול בתדירות גבוה יותר, אך היא נדחתה על הסף, נוכח החיבור העמוק והשורשי של זלמנוביץ לעיר
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
עם השנים הפך זלמנוביץ למורה מוערך שזכה ליראת כבוד מתלמידיו, מורה שהקפיד על למידה נאותה ועידוד להישגים ומצוינות. לצד הנוקשות שגילה, הקפיד זלמנוביץ לתבל את שיעוריו בהומור שנון שהעלה לא פעם פרצי צחוק בקרב תלמידיו. לשיעורים עצמם הוא היה מגיע ללא מערכי שיעור, "הכל היה בראש שלו", סיפרו מכריו וקולגות חינוכיות בעיר.
• "ידענו שמאוד מעריכים אותו בעיר עפולה, אבל לא ידענו עד כמה"
"גם אותנו הוא סחף ללמידה ורכישת ידע. בכלל, ספרים היו החמצן שלו", סיפרה השבוע בתו, רחל זלמנוביץ, "הוא רצה שנעמיק, נשאל שאלות, נבין, נחשוב פעמיים ונפתח את הראש. ידענו שמאוד מעריכים אותו בעיר עפולה, אבל לא ידענו עד כמה. המון תלמידים הגיעו לנחם אותנו ולספר בשבחו של אבינו. הם הדגישו בפנינו שהם היו שמחים שהמורים של ילדיהם היו זוכים להערכה ויראת כבוד, בדיוק כמו שהיה בכיתה של אבינו. אותם תלמידים צעירים הפכו היום להורים ועד היום הם מוקירים תודה לאבא, על הידע הרב שהוא העניק להם. זה מרגש מאוד לקבל את כל התגובות הללו, אבל ברור לנו שזה מגיע לו והוא ראוי לזה. אבא פשוט רצה לשתף את התלמידים בידע שלו וזאת הוא עשה במסירות, מכל הלב. במשך כ-45 שנים הוא לימד דורות של תלמידים בבתי ספר אבל לא רק. לאורך השנים הוא לימד גם חיילים, אסירים בבתי כלא, שוטרים ועוד".
• "אבא היה חבר אמת, החבר הכי טוב שלי"
בשנתיים האחרונות מצבו הרפואי של זלמנוביץ הדרדר, אך למרות זאת הוא שמר על צלילות מרשימה. לאחר שהתקשה לקרוא הוא החל לערוך לעצמו חידוני היסטוריה במטרה לשמור את הידע הרב שהיה אצור במוחו, "אבא אמר לי שככה הוא מעביר את הזמן", סיפרה בתו גילה, "הוא היה באמת איש מיוחד, אדם ענק. עבורי, מעבר לדמות המורה הוא היה חבר אמת, החבר הכי טוב שלי. המסירות שלו הייתה מוחלטת בעבור המשפחה ובעבורי הוא היה סוג של משענת וכתף- הלכה למעשה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לשמחתי הוא הלך לעולמו בצלילות מוחלטת. עוד בסוף השבוע האחרון אני, בעלי רונן ושני בניי, ערכנו לו חידון היסטוריה והוא עבר אותו בהצלחה רבה, כמו תמיד. היה לו חיבור כל כך מיוחד עם נכדיו, הם היו יהלומים בעבורו והם השיבו לו בהמון אהבה".
בעת האחרונה דנה גילה עם אביה על האפשרות שיעבור להתגורר בחיפה, בסמיכות אליה, במטרה שתוכל לסייע בטיפול בתדירות גבוה יותר, אך היא נדחתה על הסף, נוכח החיבור העמוק והשורשי של זלמנוביץ לעיר, "הוא אמר לי באופן חד משמעי שזה מה שהוא מכיר, שזו העיר שבה הוא גדל, התחנך וחינך ואין לו רצון לעבור למקום אחר. הוא היה מוצף באושר ועיניו נצצו בעת שתלמידים שלו היו עוצרים אותו ברחוב ומזכירים לו כמה הוא היה משמעותי בעבורם ואני יכולה להבין אותו על הבחירה הזו. לי נשאר זיכרון אחרון מאבא כשזמן קצר לפני מותו הוא אמר לי שהוא גאה בי על המסירות והנאמנות שלי. אנצור את הרגע הזה לעד. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לתושבי עפולה ונציגי העירייה שעטפו אותנו בהמון רגישות והוקירו את פועלו של אבינו".
ביום ראשון הובא זלמנוביץ למנוחות בבית העלמין עפולה. הוא הותיר אחריו אישה, חנה ושתי בנות, גילה לאופר ורחל זלמנוביץ. יהי זכרו ברוך.