מיכל חקוקי, תושבת עפולה, היא הזוכה במקום הראשון בשלב המקומי בתחרות 'מילה במקום' תחרות כתיבה ארצית – הליקון העמותה לקידום השירה בישראל.
חקוקי עברה את השלב הראשון והיא הוזמנה בסוף השבוע לטקס הארצי בו יכריזו על שלושת היוצרים הבולטים. הפרס יוענק לחקוקי על ידי נציג מהרשות המקומית בטקס נוסף בסוף חודש אוקטובר. נושא התחרות לשנת 2022: מים, תחת הכותרת "בין מים למים". חקוקי הגישה באופן אנונימי על פי נהלי התחרות שני שירים מקוריים לייצוגה של העיר עפולה. יצירותיה הקודמות עסקו בשלושה מעגלי חיים והופקו כסרטים קצרים שהוצגו כווידאו ארט המשלב קולנוע, תיאטרון ומחול.
מיזם "שירה על המפה" ו"מילה במקום" כחלק ממנו, עונה על צורך בחשיפה, עידוד והעצמה של כוחות וכישרונות מקומיים בתחום הכתיבה – השירה והסיפורת בכל מקום בארץ. בהליקון הדגישו כי בטווח הארוך התחרות תעשיר ותעצים את הישובים שיבחרו לקחת בה חלק, מבחינה תרבותית, אמנותית וחינוכית, על ידי עידוד ויצירת מנהיגות תרבותית מקומית וחשיפת קהלים רחבים יותר לתחומים אלה ברמה איכותית ועשירה.
"שיתופי הפעולה בין רשויות מקומיות לגופי תרבות ותוכן כמו הליקון הן אחת הדרכים להצמיח פעולה תרבותית איכותית לאורך זמן. אנו מאמינים כי תחרות ארצית זו תצמיח יצירה מקומית איכותית. תגדיל את קהל הצרכנים של השירה והספרות בארץ הזוכים בשלושת המקומות הראשונים בתחרות, יהפכו לנושאי הלפיד, למשך שנה, בליווי ותמיכה של הליקון, במטרה לקדם ולהפיץ את הספרות והשירה ברחבי הארץ על ידי השתתפות במגוון פעילויות שמקיימת הליקון ברחבי הארץ", נכתב באתר הליקון.
״כשקיבלתי את המייל המבשר על הזכייה הייתי בטוחה שאולי זו טעות פתחתי אותו שלוש פעמים ופתאום הלב שלי חייך. מאוחר יותר הודיעו לי גם טלפונית והזמינו אותי לטקס הארצי. אני כותבת הרבה שנים אבל לא מרבה לפרסם משום שאנשים ממעטים לקנות ספרים ושירה זו נישה עם קהל מאוד ספציפי. אבל עכשיו זה יעניק לי ביטחון לשלב את השירים כמו שעשיתי ביצירות קולנועיות קודמות שביימתי והפקתי".
• השירים שכתבה מיכל חקוקי
חופש
הַשָּׂדוֹת קוֹרְאִים לְךָ
לָצֵאת לַאֲוִויר, לִנְשֹׁום… קְצָת בָּהִיר
לָחוּשׁ טיפות מים צוֹלְלִים לָאֲדָמָה
לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ סְתָם כָּךְ שָׁכוּב לְאוֹר הַיּוֹם
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּדַייִם מֵחַלְחָלוֹת לְתוֹךְ הָאֲדָמָה
לְהָרִיחַ אֶת הַפְּרִיחָה
לְהִתְגַּלְגֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵין סוֹפִיּוֹת
עַל מָה שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת
עוֹד מַחֲצִית שְׁנִיָּה כַּמָּה שֶׁהִיא מִשְׁנֶה
שֶׁהַזְּמַן ייֵעָצֵר
שֶׁהָאוֹר לֹא יְמַהֵר
לְהִסְתַּגֵּר
וְלִשְׁקִיעָה לִכְשֶׁתַּגִּיעַ שֶׁפָּשׁוּט פַּעַם אַחַת תַּפְתִּיעַ
וְתִישָּׁאֵר
שָׁם מוּל הָעֵינַייִם שֶׁלֹּא עוֹד תּוֹהוֹת אֶלָּא רַק מִשֶּׁתֵּאוֹת
לְמַרְאֵה יָפָה כָּזֶה פָּשׁוּט, פָּשׁוּט.
שבת
תָּבוֹאִי בְּשַׁבָּת
הַפְּרָחִים לָבְשׁוּ אַבְקְנֵי חַג
כָּל הַשָּׂדֶה חָרוּשׁ לִכְבוֹדֶךָ
אַנִּיחַ כֶּתֶר מֶשִׁי עַל רֹאשְׁךָ
אֲפַלֵּס לְךָ נָתִיב לִרְאוֹת כּוֹכָב
מֵאִיר עָלַיִךְ רוֹקֶדֶת עַכְשָׁיו
עַל פָּנַיִךְ נִיגּוּן חֲרִישִׁי
זֶה אֲנִי הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ
יוֹמָן זיִכָּרוֹן
תָּבוֹאִי בְּשַׁבָּת
אֲמַלֵּא עֲבוּרֵךְ נְהַר מַיִם סוֹעֵר
תּוּכְלִי לַעֲמֹד שָׂם וּלְהָסִיר מִגּוּפֵךְ עֲיֵיפוֹת
נִיצוֹצוֹת טַהֲרָה יַעַטְפוּ אוֹתְךָ
וּבִרְכַּת גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן תִּתְקַיֵּים כְּשֶׁאֲקַדֵּשׁ אוֹתְךָ מוּל הַחַלּוֹן
קְחִי אוֹתִי אֲנִי מוּכָן
עַכְשָׁיו זֶה הַזְּמַן
הַמִּלְחָמָה תִּתְחַדֵּשׁ גַּם בִּלְעָדֵינוּ
גּוּפוֹת יְלָדִים לֹא יְזַעְזְעוּ שַׁלִּיטִים
בָּתִּים נְטוּשִׁים לֹא יִתְמַלְּאוּ בָּאֲהוּבִים
נוֹתַרְנוּ רַק שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם שֶׁל שׁוֹטִים
מֵאוֹהֲבִים וּמְרֻסָּקִים
תָּבוֹאִי בְּשַׁבָּת אֲנִי אֶכְתֹּוב לָךְ עַל אֶבֶן
לִכְשֶׁיַּגִּיעַ הַגֶּשֶׁם בְּטִיפּוֹת שְׁקוּפוֹת יַעֲטֹוף אֶת כֻּלָּךְ
וְאֶהְיֶה לְךָ מֶלֶךְ