בעוד כשבועיים תתייצב אביב לוי, נערה בת 15 מהיישוב הקהילתי שמשית בעמק יזרעאל בבקו המים של חוף הרצליה – בו היא תתחרה בטריאתלון הנשים ע"ש סוזי ותמר דבוסקין, אירוע ספורט הנשים הגדול בארץ.
לוי תסתער על המים מתוך תקווה להגן על המקום הראשון בארץ לגילה בטריאתלון. היא בטוחה בזה, למרות שממש בימים אלה, מורידים לה את הגבס אחרי ששברה את הרגל באימון אופניים. אבל זה לא מזיז את הנערה שכבר לפני שנה הייתה בדרוג הגבוה לגילה (למרות שהייתה הכי קטנה בקטגוריית גילאי 14-15).
• "נכנסתי לזה כמו חלק מהשגרה שלי"
אביב מספרת על עצמה שהייתה ילדה קופצת ותוססת כבר מגיל קטן מאוד. "בוא נגיד שחיכיתי לשיעורי ספורט. לתת את הספרינט". בגיל שמונה, כשהיא כבר רוכבת מהירה על אופניים, החליטו ההורים להביא אותה לחוג הטריאתלון ביישוב. "כולם סביבי באו מאופניים וגם אני באתי לחוג. למין שיעור נסיון, שהפך מהר מאוד, כמעט בלי ששמתי לב, לחוג שיש בו גם ריצה ואז שחיה. ואני פשוט נכנסתי לזה כמו חלק מהשגרה שלי". והשגרה הפכה למשטר: "ברור שהגעתי עם משהו. נחישות, תמיד הייתי יודעת להשיג את מה שאני רוצה, אבל הטריאתלון נתן לי סדר, משמעת עצמית". זה לא קצת קשה בגיל 14-15? ולילדה קטנה? "ברור. אני צריכה גם לוותר, אבל יש לי סיפוק עצום. אני עם נערים ונערות כמוני".
ומה הכי קשה?
"יש משברים. הנה – את הרגל שברתי באימון האופניים ואני צריכה המון כוח בשביל להתמודד. ודווקא מפני שאין ברירה אולי. את כמעט כבר רוצה ומצפה לחזור".
והשאלה המתבקשת – מה עם בילויים וחברות?
"יש לי חברות וחברים כמובן, אבל אני מבינה שעל מנת להצליח אני צריכה לבלות פחות, להקפיד יותר. במיוחד לפני תחרויות. התרגלתי לזה. זה כבר חלק שגרתי מהחיים שלי, כאילו לא הכרתי משהו אחר".
אביב מתאמנת מתחילת הדרך בקבוצתו של ברוך קרן, מאמן טריאתלון ותיק ובעל מוניטין. היא קמה כל בוקר, לרוב בחמש, על מנת לעמוד באימוני ריצה ואופניים שמתרחשים גם אחרי הלימודים. בנוסף, מתקיימים אימוני בריכה ובעונות המתאימות – גם נוסעים להתאמן בים, מרחק של כשעה משמשית. "אני מקפידה להשתתף בכל טריאתלוני הנשים בהרצליה מגיל תשע. בכל שנה", היא אומרת על התחרות שבה למעלה מאלף נשים ומאה וחמישים ילדות, משתתפות בכל שנה.
"אני רואה בטריאתלון נשים וילדות שמשתתפות בשביל להשתתף. להתרגש, לשמוח. לא בשביל לנצח בהכרח"
השנה, לרגל שנת ה 25, הופך אירוע טריאתלון נשים לשבוע העצמת ספורט נשים אירועים (חלקם חינמיים לחלוטין) כמו יוגה, התנסות על טריינרים (מתקני אימון לאופניים), הרצאות על בריאות וספורט לנשים, תחרות משחה לנשים וילדות ותחרות סאפ לנשים וילדות ןעוד אירועים שנועדו לנשים בלבד ונועדו להעצים אותן.
"בטריאתלון נשים יש אווירה אחרת, שלא קיימת בשום מקום אחר", אביב אומרת, "אווירה שקשה להסביר אותה במילים. הכל מיוחד. הכל כיף. יש כל כך הרבה ילדות ונשים, שמשתתפות יחד. המון שמתנסות בספורט, מתאמנות שנה , או מחברות שלישיות- אחת רוכבת, אחת רצה ואחת שוחה. זה פשוט כיף. אני רואה שם נשים וילדות שמשתתפות בשביל להשתתף. להתרגש, לשמוח. לא בשביל לנצח בהכרח".
• "אני יודעת מה טריאתלון נתן לי כילדה"
סוזי דבוסקין, מייסדת התחרות נפטרה לפני שנה ממחלת הסרטן. דבוסקין נהגה לומר שהתחרות היא עדות להעצמת הנשים וליכולותיהן להתמודד עם אתגרים פיזיים ולשיפור יכולות גופניות, בכל רמה, בכל גיל. את המילה "אולימפיאדה" היא זו שמזכירה ביוזמתה כמקום לכוון אליו כשהיא מתייחסת לאיכויות של הטריאתלון עבור נשים מעבר לספורט. "אני יודעת מה טריאתלון נתן לי כילדה", אביב אומרת. "סדר, נחישות, משמעת עצמית. כח. דברים שיש להם משמעות בחיים בכלל. הרבה מעבר לטריאתלון. לי זה כבר נותן, אבל בטוח שזה יכול לתת לכל אחת בכל שלב בחיים. גם לילדה וגם לאשה להגיע חזקה יותר".