מאחורי ד"ר אליעד פרץ שנולד וגדל בעפולה, סיפור אישי נפלא, פתלתל ומרתק, כזה שיכול להוות בקלות מקור השראה לסרט הוליוודי עם כל המרכיבים של חלומות, רגשות, התמודדויות מאתגרות, מעברים מסחררים והישגים יוצאי דופן בכל קנה מידה.
• "נסעתי לביה"ס ברכב חברה קדישא"
פרץ, 40, מדען משימות ומכשירי חלל ראשי בחטיבה לחקר השמש בנאס"א נשוי לד"ר אבבי גולדמן, יועצת לבית הלבן בענייני טכנולוגיה. לבני הזוג שלוש בנות והם מתגוררים במרילנד.
הוא נולד במרכז הרפואי העמק בעפולה, בן להורים שהכירו ב"פלאפל גולני", בעת שאביו שירת כחייל ואימו הגיעה להתנדבות מאנגליה.
את השנים הראשונות בחייו עשה עם משפחתו ברחוב כורש בעיר כשהוא לומד בביה"ס חרדי של חב"ד במושב אביטל. "סבא שלי היה רב המושב גדיש ואני זוכר את עצמי נוסע ברכב של חברת קדישא שבה עבד", הוא נזכר בחיוך, "לא באמת התעניינתי במה שלימדו אותי, בעיקר כי לא היו לימודי ליבה וזה לא התאים לי. מצאתי את עצמי מבלה יותר ויותר עם סבי במטעי עצי הזית, העצים שכל סיפור חיי התחילו לצידם. בעת ההיא כבר הבנתי שתהליכים צריכים להיות מתוכננים, בדיוק כמו בגידול הזית והמסיקים. זה הציר של השיעורים הראשונים שלי בחיים. ראשית, מה אני מנסה להשיג, שנית, לתכנן כי הדרך ארוכה, ודבר אחרון: אין עצירות וארוחות חינם, כל הישג דורש שנרוויח אותנו. אני זוכר אותי ואת סבי שוכבים במושב, מספרים סיפורים ומסתכלים לשמיים על הכוכבים שריתקו אותי. היו לי המון שאלות ולא היה מי שבאמת יענה לי".
• "שק סבלנות" בשוק בעפולה
"במבט לאחור, מתנות הילדות שקיבלתי בעמק הובילו אותי למקום שבו אני נמצא כיום. בכל פעם שניסיתי לקצר את הדרך או איבדתי משלוותי במהלך הסיורים שלנו בשוק הישן בעפולה, כשרוכל הציג מחיר מופרז או בנסיעות בין גדיש לעפולה והיינו 'נחתכים' בכביש, סבי היה נוהג לספר לי שכאשר הוריו עלו לארץ, במהלך הסיורים שלהם הם התקשו להגות את צמד המילים "קצת סבלנות" ובמקומה אמרו "שק סבלנות", ולאחר מכן היה מביט בי בחיוך. היכולת לנתח בזמן אמת מהלכים מורכבים בטיסות חלל מתחילה בסבלנות: לצוות החלל שמבצע את המשימה, בניתוח התוצאות ע"י המדענים והמהנדסים, ובהגעה להחלטה על התיקונים הנדרשים. המתנה הזו מחזירה אותי לרגעים האלה ברחובות עפולה ברגעי השיא לפני שיגור של משימות חדשות".
• מטרת העל – חלל
בכיתה ה' נרשמה נקודת מפנה בחייו של ד"ר פרץ. משפחתו עברה להתגורר באילת בעקבות שירות הקבע של אביו והוא החל ללמוד במסגרת ממלכתית דתית, מסגרת שאפשרה לו להיפתח לעולמות המתמטיקה והאנגלית. "בעת הזו, כשאני בן עשר וחצי, כתבתי את התוכנית ה-'חמש שנתית' הראשונה שלי. היה לי ברור שזה מסע. המטרה הייתה ברורה לי – להגיע לנאס"א. היו כאלה שצחקו עליי אז, אבל זה לא הטריד אותי כלל, הייתי חדור מטרה. כתבתי אילו מקצועות אני חייב ללמוד ובמה אני חייב להתמקד. לאורך כל הקריירה היו לי תוכניות דומות, חלקן לעשר שנים והן לא עזבו אותי לרגע".
עד גיל 16 וחצי סיים פרץ את כל בחינות הבגרות שלו בהצלחה ולאחר מכן בחר לעשות פאוזה במסלול חייו ולתור את העולם, לבדו, בתקופה נטולת אינטרנט ווואטס אפ. רק הוא וספרון של 'לונלי פלאנט'. "היה לי מזל", הוא אומר, "אמא שלי הבינה את צרכיי, שחררה ואפשרה לי לצאת למסע החקר הזה. אלו היו ימים אחרים. חציתי את אנגליה וסקוטלנד וחזרתי להתמיינות לקורס טיס בחיל האוויר".
• 'להיות מוכן זה חצי מלהיות בר מזל'
ד"ר פרץ צלח מספר שלבים בקורס ואחרי שנה נשר, אבל העובדה הזו לא מנעה ממנו להתמקד במטרת העל שהציב לעצמו: "בשירות הצבאי כבר כיוונתי לארה"ב לעולם החלל והיה ברור לי שאני צריך לעשות את זה דרך הפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. התחלתי מסלול ובחנתי לפרטים קטנים את הצרכים בדרך ליעד – החל מהמכינה, וכלה בלימודים. למדתי 4.5 שנים לתואר ובשנה האחרונה הכרתי את מי שתהיה אשתי. עברנו לגור יחד ולאחר מכן החלטנו לעזוב לארה"ב – במטרה לחקור במסלול המאסטר והדוקטורט שלנו אותו סיימתי באוניברסיטת קורנל. הבנתי שהמהלך הזה יוביל אותי ב'דרך המלך' לכיוון הסוכנות. ראיתי שהקריירה מתמזגת עם החיים האישיים שלי וזה חזר למשפט שסבי אמר לי כשהייתי צעיר ונצרב במוחי: 'להיות מוכן זה חצי מלהיות בר מזל'. הפירוש המציאותי שלי למשפט הזה הוא שתמיד הייתי מוכן לכל הזדמנות וכשהיא הגיעה הכיתי בה".
"במבט לאחור, מתנות הילדות שקיבלתי בעפולה ובעמק הובילו אותי למקום שבו אני נמצא כיום..אני עובד כיום בקצה הפירמידה, עם ראשי חטיבות, מערכות, ראש הסוכנות, הבית הלבן, אלו הממשקים שלי ביום יום. הובלה של סוכנות החלל ועמידה בראש המערכת היא מטרה שעל הפרק עבורי.."העבודה שלי מעניינת, אבל יש משהו שמדגדג בידיים ואומר שאם אתה רוצה באמת לחקור, העיניים צריכות לראות והידיים צריכות להרגיש"
בלימודי הדוקטורט בחר ד"ר פרץ תחום מחקר המבוקש בנאס"א. הוא ידע שפיתוח של חיישנים אולטרה סגולים היה באותה עת בעדיפות ובהתאם לכך פיתח את מחקרו. "בשנה הראשונה כבר הבנתי שהתחום הזה יכול לשלב אותי בקריירה בסוכנות החלל, ותוך זמן קצר המעבדה שלי קיבלה פנייה מהם. זה היה די מפתיע. מהר מאוד כבר ביקשו ממני הצעת מחקר. תוך חודשיים קיבלתי הצעת מימון מלאה למלגת לימודים ובמקביל גייסו אותי לעבוד בסוכנות. התהליך הזה הסתיים לאחר תקופה מורכבת עבורי, תקופה בה הייתי על סף חזרה לארץ. זה היה סימבולי, אבל לאחר הקבלה שלי לסוכנות, התקבלתי לעוד כמה אוניברסיטאות מובילות. המימון שקיבלתי אפשר לי לבחור את מכון נאס"א שבו רציתי לעבוד ובחרתי במכון מחקר הכי גדול של הסוכנות. הכוונתי את כל חיי לעבר המפקדה של הסוכנות במשולש המדינות וושינגטון- וירג'יניה ומרילנד".
• מחליט לאן החלליות טסות
המסע של ד"ר פרץ בנאס"א מתחיל בין האקדמיה לסוכנות החלל. המשימות הראשונות שלו התמקדו בפיתוח הטכנולוגיה שלשמה קיבלו אותו, אבל מהר מאוד הוא הבין שהכישורים שלו הם מעבר לפן הטכני. ההבנה הזו הובילה אותו כבר בשנה השנייה לעמדת מנהל צוות פיתוח של מערכות חלל: "בתפקיד הזה רציתי לעצב ולבנות משימות חלל ולהוביל אותן", הוא מסביר, "הבנתי שאני חייב לצאת מהמשבצת של מפתח טכנולוגיה ולעבור לפוזיציה שרואה את הדברים בצורה מערכתית. התחלתי לעבוד עם האנשים המובילים בתחום. אחד מהם הוא זוכה פרס נובל בפיזיקה ג'ון מאת'ר שהתחלתי לעבוד עמו יותר ויותר בעשור האחרון. עוד זוכה פרס נובל שאיתו אני עובד הוא סול פרלמוטר ועוד קולגה שלדעתי יהיה בקרוב זוכה הפרס היוקרתי הוא רוב שפ'רד. בתפקיד הזה יכולתי לשאול את השאלות המדעיות, דוגמת האם יש סביבות תומכות חיים מחוץ למערכת השמש ואיזה משימת חלל בונים שתוכל לענות על השאלות הללו. הפכתי למומחה ניתוח מסלול של חלליות, כזה שמחליט לאן הן טסות. בתפקיד הזה נדרשתי להיות גם מדען, גם מהנדס מערכת ולאורך השנים עברתי שורה של תפקידים בסוכנות שייעדו אותי למשימות האלו".
משימות החלל האמריקניות מתוכננות בטווח של 5 עד 20 שנים וד"ר פרץ מצא את עצמו עובד על משימות שהמטרות שלהן הכי גדולות וחשובות. ממיפוי החור השחור במרכז הגלקסיה שלנו ועד מציאה של סימני חיים על כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. "זה למעשה צוות של 30 מדענים מכל רחבי העולם שמוציא את המשימות האלה לפועל", הוא אומר, "המשימה שלי כוללת הובלת צוות של 10-20 מדענים ואנחנו עובדים במשך שנים ארוכות על המשימות. יום שגרתי יכול להתחיל בעבודה במשרד שלי בחטיבה ההנדסית ולאחר מכן אני עובר למשרד השני שלי שם אני יוצא ל'קרבות אינטלקטואלים' ומדידות שצריך לבצע בכדי לענות על שאלות מדעיות".
• תקציב של 120 מיליון דולר
הזינוק הבא בקריירה של ד"ר פרץ, שנחשב כיום לישראלי הבכיר בסוכנות החלל, צוין לאחר שג'ון מאת'ר הכריז שאליעד הופך למוביל משימות החלל הראשי שלו, סטטוס יוקרתי וראוי. "בהמשך מוניתי לשמש כמדען ראשי של כל המשימות בסוכנות שקשורות לחקר השמש. במקביל קיבלתי תפקיד של מנהל פיתוח טכנולוגיות עם תקציב של 120 מיליון דולר. המשימות כוללות בין היתר עיצוב של מערכת מכ"מי לייזר שפיתחתי בכדי לבצע ניווט על הירח. בסוף השנה הבאה המערכות הללו יהיו מוכנות לנחיתה. כל הפרויקטים שעבדתי עליהם במשך עשור מגיעים עתה לקו הסיום ול'מוד' הצעות טיסה. ההיקף הוא לא נתפס ורק כשמסתכלים אחורה, מבינים את הפרופורציות".
ד"ר פרץ הגיע בעבר גם לרשימה הסופית ממנה בחרו את מחזור האסטרונאוטים שטסים למשימות. "העבודה שלי מעניינת, אבל יש משהו שמדגדג בידיים ואומר שאם אתה רוצה באמת לחקור, העיניים צריכות לראות והידיים צריכות להרגיש. יש לי עוד מחזור אחד שאני יכול להתמיין לתוכנית האסטרונאוטים ואעשה זאת. זו בחירה בין הרבה אנשים מוכשרים".
יש לך ממשקים ושיתופי פעולה עם ישראל?
"בוודאי. הבנתי שאם רוצים לתרום מהמקומות שמהם באת, במקרה שלי פריפריה, חייב להנגיש את ההזדמנויות. לכן קידמתי תוכנית לזיהוי אסטרואידים שפועלת בין היתר בעפולה. מי שמנהל את התוכנית הזו הוא ניסים חכם, מידן פלג ממרכז אשכול ויעקב המאירי. הבנתי שלפן החוויתי יש חשיבות גדולה בלמידה והחלטתי להביא צילומים של הטלסקופים שלנו לילדים בכיתות צעירות והם יוכלו לגלות אסטרואידים לבד, בעת שהם מסתכלים על המסך וכך גם יוכלו לתת להם שמות. עד היום היו לנו 39 גילויים של אסטרואידים. כמו כן אנחנו מתכננים בניית חללית אם שבתוכה 90 חלליות קטנות בגודל של כרטיסי אשראי. כל כיתה בביה"ס בפריפריה תוכל לבנות את הכרטיס הזה בעצמה ואנחנו נשגר אותם לחלל. התוכנית נבנית ומנוהלת מהפריפריה. מעבר להיבט החינוכי אני משמש כ'שער' של חברות ישראליות טכנולוגיות לסוכנות החלל. בד"כ הטלפון הראשון או השני מגיע אליי"
• השאלון המקוצר
משפחה ועבודה?
זה מאתגר, אבל אנחנו בונים חווית יחד. אני דואג שלבנות שלי יהיו כמה שיותר הזדמנויות לעשות מה שהן רוצות בחייהן כשכל שיחה וחוויה קשורה בעבותות למה שאני עברתי. הן כבר ישבו בשולחנות עם זוכי פרס נובל וצפו בשיגורים לחלל. המטרה שלי? שיבינו שהעולם פתוח עבורן. רק לאחרונה שאלתי את בתי בת ה- 5 בארוחת ערב על מה את חושבת והיא אמרה לי: 'על עתיד היקום'.
יוצא לך לבקר הרבה בישראל?
פחות, אבל המשפחה מגיעה לבקר אצלי בתדירות גבוהה.
למה אתה הכי מתגעגע?
בעיקר לסבא וסבתא שלי שנפטרו בעת שהתגוררנו בארה"ב.
חזרה לישראל?
יש לי הרבה הצעות רלוונטיות לנהל ארגוני חלל גדולים בישראל, חברות השקעות וטכנולוגיה ומשרדים ממשלתיים. כשתגיע ההצעה הנכונה זו יכולה להיות אופציה.
מסר לנערים חולמים ונערות חולמות?
אין חלופה לנחישות. דבר שני זה להיות מוכן, לתכנן את החיים כשתגיע ההזדמנות, בדיוק כמו שסבא שלי אמר לי.
פרס נובל?
קולגות אומרים לי שיום אחד זה יכול לקרות. מי יודע, נחיה ונראה, זו רק תחילת הדרך.
מה עובר בראש לאורך השנים כשאתה בעמדה שלך- מהילדות בעפולה לסטטוס הנוכחי?
שאני לא עוצר וממשיך קדימה. אגב, לא עצרתי עד היום. מבחינתי זו לא עבודה, זו דרך חיים, אני חי בסוכנות החלל על כל המשתמע מכך.
יעד עתידי?
אני עובד כיום בקצה הפירמידה, עם ראשי חטיבות, מערכות, ראש הסוכנות, הבית הלבן, אלו הממשקים שלי ביום יום. הובלה של סוכנות החלל ועמידה בראש המערכת היא מטרה שעל הפרק עבורי.
משהו לסיום
בתחילת החודש סוכנות החלל האמריקנית תעניק לי את המדליה הפדרלית להישגים יוצאי דופן, על תרומתי לחקר החלל, מדליה המוענקת בד"כ לאסטרונאוטים ושועי עולם. אחרי הטקס אני לוקח בקריירה שלי שבועיים חופש – אחרי 20 שנה. זה יהיה זמן טוב לנשום ולחשוב.