ברוכים הבאים למחנה האימונים הרשמי של הפועל עפולה: כן חברים, קשה שלא להבחין בעובדה הזו. המאמן ניסן יחזקאל, כנראה באיחור של כשלושה חודשים, מקיים בימים אלה סוג של "מחנה אימונים" בבירת העמק.
כחלק ממסע הניסיונות בדרך למציאת שיטה, דרך או הרכב קבוע (זה כבר לא משנה מה), החליט יחזקאל במשחק האחרון לעלות עם הרכב
"מהפכני". יובל שאוט, הקשר שפתח את העונה בצורה מצוינת והורד לספסל באופן תמוה, חזר להרכב בשבועיים האחרונים וכחלק "ממחנה האימונים" תופקד כחלוץ בודד.
מוחמד אבו ראס המפתיע, שבשבועיים האחרונים עשה צרות בקישור באגף הימני, לפתע פתח בעמדת המגן השמאלי. ואם אנחנו בעיצומו של "מחנה האימונים" אז למה לא לנסות שוב את שלומי חנוכה כבלם? ומה עם גיזי דורבור? בוא ננסה אותו גם כמגן שמאלי. מזל שהשופט שרק אחרי 90 ומשהו דקות אחרת יחזקאל היה ממשיך לנסות עוד נוסחאות.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
גם לאחר ההפסד הצורם מול קבוצתו של אבו סובחי, בהנהלה הבהירו חד משמעית: ניסן ימשיך לנהל את 'מחנה האימונים' עד לינואר. כל השינויים "הנועזים" בהרכב גם תוך כדי משחק, מצביעים על דבר אחד: יחזקאל בצרות, הוא נואש וחסר אונים, ורגע לפני שהוא מאבד את הראש ואת המשרה אז הוא מנסה לעשות הכל, וזאת בניסיון נואש אולי להציל משהו מהכבוד האבוד. כי בינינו, גרוע מזה לא בטוח שיהיה…אז למה לא לנסות.
אותו מאמן יומרני שהצהיר על עליית ליגה עם התלהבות מופגנת ששמורה רק ל"מיוחדים" כמו מוריניו, נשאר בינתיים בתפקידו כברירת מחדל. הקהל כבר איבד את הסבלנות כלפיו, וכנראה שגם ההנהלה לא ממש מאמינה בו יותר. ובכל זאת, הוא עדיין ממשיך בתפקיד.
גם אם אני אתאמץ להיות אופטימי, קשה לי לראות את יחזקאל מצליח להוציא את הקבוצה לדרך חדשה, בטח לא כשמדי יום האופוזיציה נגדו מתרחבת בקצב מסחרר, כולל בחדר ההלבשה. אסיים במשפט שאמר לי אחד השחקנים כבר בתחילת מחנה האימונים בקיץ: "געגועי לירון הוכנבוים". ואכן, יש למה להתגעגע.