"גדלתי בעין חרוד איחוד, ארבעה ימים לפני יום הולדתו של אבי הלכתי אליו עם מתנה, ופתאום הסתבר לי שהוא התאבד… הייתי רק בן תשע. זה השפיע עליי מאוד. אחר כך חבר נפש שלי, ידיד לוריא מעין חרוד, נהרג בתאונת טיפוס ממש לידי, וזה החמיר את מצבי. לפני שנתיים אמי נהרגה בתאונת דרכים. במהלך השנים נכנסתי ויצאתי מבתי חולים. אחרי שיצאתי מהאשפוז האחרון הייתי שבור והלכתי לקלאבהאוס, שם קיבלו אותי בחום ובאמפתיה, ועזרו לי לעמוד מחדש על רגליי. אני נשוי באושר, אב לשני ילדים. חבר בקיבוץ העירוני 'משעול' שממוקם בנוף הגליל. אני לומד לתואר שני 'בריאות נפש קהילתית' באוניברסיטת חיפה. מנגן על כמה כלים. עוסק בטיפוס. בקיבוץ אני עובד בתחזוקה ושיפוצים, ממשיך בטיפוס כהובי, ומרצה על בריאות הנפש בפני קהלים שונים". זהו סיפורו של ליאור שפירא-לקח (40) מתמודד נפש, שהופיע בשיח גלריה שהתקיים בפתיחת התערוכה 'שלמים'.
• משמיעים את ה"קול"
'שלמים' – הוא שם תערוכתה של האומנית והיוצרת נעם בן-גוריון מוסרי המציגה בימים אלה ב'אקדמית עמק יזרעאל' באוצרותה של שגית זלוף נמיר פורטרטים של מתמודדי נפש.
מתחת לכל צילום כתב כל אחד טקסט אישי, כשהמסר העיקרי הוא רצון לשבירת סטיגמות, ורצון להתקבל כחלק טבעי בחברה. היום ידוע שאחד מתוך חמישה, מתמודד עם מוגבלות או נכות מסוימות. הציבור הגדול הזה, שבדרך כלל שותק מבושה או מפחד, בא להשמיע את קולו בתערוכה חשובה זו.
• בלי היררכיות – בלי הגדרות
הכול התחיל בימי הסגר כאשר דורון שפר, אשת צוות בעמותת קלאבהאוס עמית בעפולה (עמותה למתמודדים עם הפרעה או מחלה נפשית) פנתה לחברתה נעם בן גוריון מוסרי, צלמת ואומנית (רעייתו של השחקן טל מוסרי), להעביר הרצאה בזום, על העשייה האמנותית שלה כצלמת. מתוך המפגש הזה נולד רעיון שעוסק בצילום חברתי. בן גוריון מוסרי הגיעה ליום צילומים בקלאבהאוס וצילמה פורטרטים אישיים בשחור לבן. תוך כדי עבודה, נוצר שיח פתוח עם החברים על הדברים שהם רוצים להשמיע דרך האמנות. הם דיברו על רצונם לשבור את הסטיגמה, על התקווה בתוך המחלה, על הרצון שלא יפחדו מהם, שיאפשרו להם להתקבל לחברה ולהשתייך אליה. שיאו של התהליך היה – פתיחת תערוכה גדולה באקדמית עמק יזרעאל, ובשיח שהתנהל בעקבותיה, בהנחיית ד"ר דורית הדר-שובל (46) מרצה וחוקרת מהחוג לפסיכולוגיה.
וכך מתוך ההרצאה הראשונה בזום נולדה עבודה משותפת בין הקלאבהאוס לבין החוג לפסיכולוגיה של אקדמית עמק יזרעאל. למעשה, זהו מיזם של שלוש בנות מבית-השיטה שחברו יחד לעשייה אנושית ייחודית, כאשר שתיים מהן כבר לא חיות בקיבוץ (נועם ודורית) ועושות חיל, כל אחת בתחומה. שיתוף זה אפשר לשני הצדדים לפרוח: חברי הקלאבהאוס נפגשים עם הסטודנטים לפסיכולוגיה במרחב האקדמי, ומאידך לסטודנטים ניתנת אפשרות להיפגש עם מתמודדי הנפש ולהעמיק את לימודיהם מתוך ראיית הדברים בשטח. בלמידה המשותפת הזו כולם שווים ושלמים, לא מדברים 'על' אלא 'עם', אין היררכיות ואין הגדרות.
• "זהו פרויקט המבקש לגעת בנפשו של האדם"
עמותת קלאבהאוס העולמית הוקמה במטרה לשפר את איכות חייהם של אנשים החיים בצילו של משבר נפשי עמוק, ולקדם את השתלבותם בחברה. יש לה 330 מרכזים ברחבי העולם ו-3 מרכזים בישראל: ירושלים, טבריה, ועפולה. זהו מודל בינלאומי. בישראל מתמודדים עם מחלות נפש כ- 250.000 אנשים, מתוכם 150.000 מוכרים ע"י הרפואה הציבורית. רבים מהם ובני משפחותיהם נאלצים להתמודד עם סטיגמות קשות המובילות לאפליה בתחומים רבים, כמו דיור, זוגיות, עבודה, ועוד. זה מודל שיקומי חדש המערער על התפיסה המקובלת בכל הקשור ליחס של מטופל – מטפל, ומייצר מפגש חדש טבעי, ללא היררכיות, נקי מסטיגמות.
"צילום חברתי מעסיק אותי כבר מספר שנים. הרצון לעורר מודעות לנושא הזה בוער בי, כדי לפתוח דיון בעזרת האמנות, ולכן התהליך היה טבעי עבורי. החיבור עם האנשים היה מיידי. ישבנו במעגל ושאלתי אותם – מה הייתם רוצים להגיד לעולם? הם פתחו את ליבם ודיברו בכנות על הרצון שהחברה תקבל אותם כאנשים שלמים, בלי סטיגמות"
דורון שפר (46) חברת קיבוץ בית השיטה. הגיעה לקלאבהאוס לפני שנה, מכוכב אחר לגמרי, מהטלוויזיה בה שימשה כבמאית, עורכת, יוצרת בתוכניות פופולריות כמו 'מאסטר שף, 'הדוגמניות', 'הישרדות', 'קובי וליטל', 'פשוט לאהוב' ועוד. בעקבות הקורונה החליטה שהיא רוצה לגדל את שלושת ילדיה בנחת, בביתה החדש שבנתה בשכונת הבנים, דבר שלא התאפשר כשהייתה מכורה לתעשיית הבידור התובענית. כשנחתה בעמק חיפשה עבודה משמעותית, שיש בה קשר עם אנשים. "הקלאבהאוס מאפשר לי לעבוד ולהרגיש שאני עושה משהו משמעותי. והיום זה חשוב לי", היא אומרת.
נעם בן גוריון מוסרי (45) מסתובבת בין המבקרים בתערוכה בעיניים מוארות. "צילום חברתי", היא אומרת, "מעסיק אותי כבר מספר שנים. הרצון לעורר מודעות לנושא הזה בוער בי, כדי לפתוח דיון בעזרת האמנות, ולכן התהליך היה טבעי עבורי. החיבור עם האנשים היה מיידי. ישבנו במעגל ושאלתי אותם – מה הייתם רוצים להגיד לעולם? הם פתחו את ליבם ודיברו בכנות על הרצון שהחברה תקבל אותם כאנשים שלמים, בלי סטיגמות. ההתבוננות בדיוקנאות", ממשיכה נעם, "מבקשת מהצופה להתבונן בעצמו, ולראות את מהותו של האדם השלם. זהו פרויקט המבקש לגעת בנפשו של האדם ללא הגדרות וכותרות".
בשיח שהתקיים לאחר התערוכה השתתפו בפאנל גם חברי קלבהאוס עמית שספרו על עצמם.
ריטה ארד (72): "סטיגמה זה דבר איום ונורא. לא רק שאנחנו נלחמים בעצמנו, אלא גם בסביבה שלנו. אנחנו מבזבזים הרבה אנרגיה כדי להסתיר את המחלה, במקום לנתב אותה קדימה. אני נלחמת כבר מעל עשר שנים שיבינו שאנחנו לא רוצחים, לא אנסים, ולא מסוכנים. בדרך כלל המסוכנות היא כלפי עצמנו. השאיפה שלנו היא להיות כמו כולם, לבנות משפחה, ולחיות עם המחלה בשלום".
• "מחלת נפש היא סמויה, לא רואים אותה, עיוורון רואים"
אורי שלמון (23) סטודנטית עיוורת, תלמידת החוג לפסיכולוגיה: "נרתמתי ברצון לפרויקט. סטיגמה קרובה לליבי. אני עיוורת, ופחדתי שהאנשים בקלאבהאוס יירתעו ממני. אבל הם קיבלו אותי בצורה מדהימה. מחלת נפש היא סמויה, לא רואים אותה, עיוורון רואים. הוא בולט. הסטיגמות קיימות בכולנו. המוח שלנו עובד לפי קטיגוריות.
ד"ר דורית הדר-שובל אמרה בין השאר ש"קהל היעד של הפרויקט הוא לא רק אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשיות וקרוביהם. הפרויקט נוגע בכולנו, משום שצפייה בו נוגעת בחוויה אנושית אוניברסאלית והיא – הכמיהה של כולנו לברר מהי הנפש, מהם החיים שראוי לחיות אותם, מהן המשמעויות שאנו מייחסים להבדלים בין בני אדם, ואיך זה משפיע על הזהות שלנו".
הגב' מיכל הרצוג (רעייתו של נשיא המדינה) ברכה באירועה הפתיחה את המשתתפים והיוזמים ואמרה "כי הנושא קרוב ללבה. העיניים של נעם בן גוריון הצליחו לתפוס את הפגיע והרגיש בעוצמה רבה. יש משהו מרומם נפש בקיומה של התערוכה, בחשיפת הנושא לאור, ובאמירה הברורה שמתמודדי הנפש ראויים ליטול חלק בחברה באופן גלוי. הנטל הרגשי עליהם ועל משפחותיהם כבר מאוד, והוא העמיק בתקופת הקורונה. הבידוד והחרדה חוללו מגפה שנייה, מגפה נפשית. כולנו הרגשנו בעוצמה את הבדידות והחרדה, ורבים נוספו למתמודדי הנפש. אין היום אדם שלא מכיר מתמודד נפש. סטיגמות מובילות לקשיים בתעסוקה, בדיור ולריחוק האדם מהחברה. כל אלה אינם גזירת גורל. בידינו לשנות את המציאות. השיח בין האקדמיה לקלאבהאוס הוא צעד נכון".
• כולנו שווים ושלמים
כשיצאתי משערי האקדמיה הרגשתי שהאירוע הזה הוא אירוע מכונן. הצוות הנשי הנמרץ הזה (דורון, נועם, דורית) הוא צוות מנצח, יש לו כלים להרים פרויקט אנושי יוצאי דופן, ובעיקר הוא ניחן באהבה גדולה לאנשים. הן סחפו את הקהל באולם בהתלהבות, אהבה, ונחישות, שלא עוד גבולות ומגדרים, לא עוד סטיגמות, כולנו שווים וכולנו שלמים. התערוכה מושכת מבקרים רבים, ויש תגובות רבות בתקשורת ובקבוצות החברתיות. נראה שמשהו מתחיל לחלחל…
• "קלאבהאוס": "פשוט אוהבים בני אדם"
קלאבהאוס עפולה הוקם לפני 20 שנה, והוא מכיל מעל 100 איש בגילאי 21 עד 72. הצוות אינו טיפולי, אין עובדת סוציאלית, אין פסיכולוג, כולם אנשים אכפתיים שפשוט אוהבים בני אדם. הקלאבהאוס מציע לכל אחד את מסע השיקום שמתאים לו לפי כוחותיו, יכולותיו ורצונו. המקום מתנהל כיחידות עבודה. יש יחידה קולינרית, יחידה משרדית, החברים עובדים בשוק העבודה החופשי ופרויקטים שמעניין את החברים לקחת בהם חלק. מעל הכל שוררת הרוח של הקלאבהאוס המתייחסת לאדם באשר הוא אדם.
התערוכה תהיה פתוחה עד ה-15 בינואר 2022.
התערוכה התקיימה בשיתוף פעולה עם בית הספר "גורן" לתקשורת חזותית באקדמית עמק יזרעאל ומוצגת בחלל התצוגה שלו.
