"כשהמטופלים מרגישים שהם בידיים טובות הם סומכים על הצוות". חיאת פנאדכה כנאנה.
אין עוררין על כך שמקצוע הסיעוד דורש המון חוסן נפשי. לצד התובענות והטיפולים נדרש מכל אח ואחות להכיל, לגלות סובלנות, אורך רוח ואמפטיה כלפי המטופלים שמגיעים בעקבות מכאובים, מחלות, קשיים והתמודדויות כאלה ואחרות. לצד הרצון לתת, לתרום ולטפל באחרים מגיעה גם בהרבה מקרים תחושת תגמול והערכה לפועלם של צוותי הסיעוד.
נוכח העבודה המורכבת התחדדה ההכרה בצורך להוקיר את העשייה המקצועית וההומנית שלהם ותרומתם לחברה, ולכן מדי שנה מצוין יום האחים והאחיות הבינלאומי בישראל וברחבי העולם ב-15 למאי. זהו יום הולדתה של פלורנס נייטינגל, מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני.
לרגל היום שמענו מחיאת פנאדכה כנאנה, ואבי בן יאיש, אח ואחות בכללית מחוז צפון מה החלק הכי חשוב במקצוע שלהם, על החיבור שלהם למטופלים ואיך הקהילה הופכת למשפחה.
• "התכונה הכי חשובה? לאהוב להיות בקרבת אנשים"
חיאת פנאדכה כנאנה, נשואה ואם לשלושה מהכפר יפיע, מנהלת סיעוד במרפאת כללית בנצרת.
מאחורי חיאת כמעט שני עשורים של עבודה כאחות. את לימודי התואר הראשון שלה בסיעוד היא סיימה בהצלחה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך הקריירה שלה היא השלימה תואר שני בקידום בריאות באוניברסיטת חיפה. כיום היא מדריכה קלינית לסטודנטיות לסיעוד.
"בתחילת דרכי עבדתי בביה"ח בילינסון. בהמשך עברתי לקהילה במחוז הצפון של הכללית", אומרת חיאת, "ידעתי מתחילת הדרך שלי שאני רוצה לעבוד בתחום הזה. התחלתי במרפאה כללית דרומית בנוף גליל. לאחר 6 שנים עברתי לנהל את מרפאת כללית בן גוריון בנוף הגליל במשך 9 שנים – ולאחרונה אני מנהלת את מרפאת דיאנא בנצרת. בחרתי לעבוד כאחות קהילה כי הוא מגלם בתוכו עולם שלם של עזרה, תמיכה, וליווי של כל קשת הגילאים בכל המצבים. לא מדובר רק בחולי. מנקודת ראותי עניין המניעה וקידום הבריאות זה העתיד של הקהילה. מבחינתי קהילה זו משפחה. בעבודה שלנו אנחנו מכירים את כל בני הבית. אנחנו כאנשי סיעוד יכולים להכיר נערה מתבגרת בקהילה שיכולה להגיע אלינו אחרי עשור שנים למעקב הריון. יש גם מטופלים שאנחנו מכירים תקופה ארוכה ועם השנים מצבם הבריאותי מדרדר והם הופכים לסיעודיים ומרותקים לבית. אנחנו מרגישים שאנו מלווים אותם בזקנתם – אבל לא רק בהיבטים של הטיפול במחלה, אלא הרבה מעבר".
חיאת מדגישה כי החיבור עם המטופל נבנה לפני הכל על בסיס של אמון, יחס חם ואדיב: "כשהמטופלים מרגישים שהם בידיים טובות הם סומכים על הצוות, נוצר שיתוף פעולה יעיל וטוב שבסופו של דבר רק עוזר למטופל ומשפחתו לקבל את הטיפול האיכותי והטוב ביותר.
סביר להניח שמי שבחרה לעסוק כאחות קהילה תכיר את המטופלים לאורך שנים. זה קשר ארוך טווח והוא כולל מעבר לעזרה והתמיכה גם קידום בריאות בכל הגילאים".
איפה את רואה את המקום שלך במערך הרפואי?
"אני רואה את עצמי כמנטורית של האחיות. אני מכוונת, מראה ומתווה את הדרך, חונכת אותן, מלמדת ומעצימה"
איפה את פוגשת את הרגעים המשמעותיים בעבודה?
"בהמון מקרים. בתקופה האחרונה זה כשעברתי מרפאה וזכיתי לקבל כמות נכבדת של שיחות טלפון עם המון מילות הערכה ותודה. גם המטופלים שלי איחלו לי בהצלחה – ואף ניסו לשכנע אותי להישאר באותה מרפאה, חלקם אף הגיעו למרפאה החדשה. זה ריגש אותי. יש גם מטופלים שמסיימים טיפול כימי אחרון וחשוב להם לעדכן אותי שהכול בסדר. אין שמחה ממני לשמוע מנשים שנקלטו להריון אחרי טיפולי פוריות וחשוב להן לעדכן אותי".
התכונה הכי חשובה במקצוע הסיעוד?
"לאהוב להיות בקרבת אנשים ולעזור להם מכל הלב. האני מאמין שלי – מדבר על כך שכל אדם, מטופל, איש צוות והאחיות שעובדות איתי הם עולם במלואו. צריך להכיל אותם, להקשיב להם, ולהיכנס לעולם שלהם בכדי להבין איך הם חושבים ומתנהלים. ההנחה הבסיסית שלי היא שלא כולם אותו דבר. זה דורש להוות מודל לחיקוי לעשייה איכותית. לא צריך לבקש – רק להיות והם כבר יעשו את העבודה".
הדבר שהופך אחות טובה למצוינת הוא..?
"החשיבה שלה בכל תחום. תמיד לחשוב מחוץ לקופסה. אם זה בפתרון בעיות או באופן העבודה השגרתית. שגרה מכבה את העשייה וההתפתחות – לכן אני מאמינה שתמיד חשוב ללמוד להיחשף לדברים חדשים ולהרחיב אופקים"
"מבחינתי קהילה זו משפחה. בעבודה שלנו אנחנו מכירים כל בני הבית. זה קשר ארוך טווח והוא כולל מעבר לעזרה והתמיכה גם קידום בריאות בכל הגילאים"
• "זו זכות להכיר ולהיות חלק מהחיים של המטופלים"
אבי בן יאיש גיל 43, נשוי לעינת ואבא לליה שירה ואיתי, מתגורר בקיבוץ יפעת, עובד כאח ביחידה להמשך טיפול עפולה מזה כשנה.
אבי בן יאיש חלם לעבוד כמהנדס. במהלך שירותו הצבאי בחיל הנדסה הוא עבר קורס חובשים ושירת בחיל ההנדסה. משם המשיך לשירות קבע כאחראי מרפאה. לפני השחרור הוא קיים שיחה עם מפקד שלו, רופא במקצועו שאמר לו משפט שנצרב בזיכרונו: 'אבי, אתה צריך לעבוד עם אנשים ולא עם מכונות'. אז גם עלתה לראשונה במוחו המחשבה ללמוד סיעוד. שבועיים מהשחרור הוא כבר החל בלימודי סיעוד. "אני כל כך שלם על ההחלטה", הוא אומר בפרספקטיבה לאחור: "בחרתי במקצוע שאני אוהב. כזה שמאפשר לי לעזור להשפיע ולשפר את חיי המטופלים. אני מתחבר לתחושת השליחות שבמקצוע, לאתגרים, לזכות להכיר ולהיות חלק מהחיים של מטופלים רבים"
• "יש לי המון רגעים מספקים"
במסגרת עבודתו, בן יאיש מבצע בעיקר ביקורי בית למטופלים מורכבים שמרותקים לביתם. בנוסף הוא מלווה חולים סופניים כחלק מצוות של הוספיס בית. "במהלך היום אני מבלה הרבה שעות בדרכים, ולפעמים זה קצת מעייף", אומר אבי, "ברמה הנפשית הקושי העיקרי הוא התמודדות עם אובדן ומוות של מטופלים שליוויתי זמן רב. מנגד, יש לי המון רגעים מספקים וזה אחד היתרונות. זה קורה במפגש עם מטופל שבסוף אומר תודה, מטופל שעובר שיקום ורואים שיפור במצבו, ומטופל בהוספיס שנפטר בביתו בעת שמוקף במשפחתו. אחד היתרונות הגדולים של עבודה בקהילה לעומת העבודה בבית החולים זה הקשר והחיבור עם המטופלים. אתה לומד להכיר את המטופל לעומק, את הסביבה שלו, את הקשרים המשפחתיים, את הקשיים והבעיות מעבר לפן הרפואי".
מקצוע הסיעוד הוא הרבה מעבר לעבודה. אתה מתחבר למשפט הזה?
"מאוד, מכיוון שחלק מאוד חשוב בעבודה שלנו זה הקשר והאמון עם המטופלים. בפועל, המשמעות של זה הוא להיות זמין עבור המטופלים, לפעמים לא רק בשעות העבודה, ואני באמת משתדל להיות זמין ככל שאפשר. זו לא עבודה רגילה. זה מקצוע שמצריך מאיתנו הרבה כוחות ותעצומות נפש. אנו מתמודדים עם אתגרים רבים, החלטות קשות, רגעי משבר ולומדים משהו חדש. זה לא רק מקור פרנסה, זה מקצוע שצריך לאהוב כי אחרת קשה להחזיק מעמד ולא להישחק".
• "לכל חלק מהצוות יש תפקיד מרכזי בטיפול"
במסגרת העבודה ביחידה להמשך טיפול בן יאיש מהווה חלק מצוות רב מקצועי: "לכל אחד מהצוות יש תפקיד מרכזי בטיפול", מסביר בן יאיש, "אך שיתוף הפעולה הוא קריטי להצלחתו".
לפני מספר שנים, במסגרת הוספיס בית ליווה בן יאיש מטופלת מבוגרת עם מחלה אונקולוגית קשה. "למטופלת היו חמישה ילדים והיו חילוקי דעות קשים ביניהם לגבי אופן הטיפול", נזכר אבי בטיפול מכונן שהוא היה שותף לו, "חלק חשבו שצריך לטפל בה במסגרת אשפוזית וחלק העדיפו טיפול ביתי. לאחר שיחות רבות וההבנה כי רצונה של המטופלת לסיים את חייה בבית הצלחתי לשכנע את המשפחה שזה הדבר הנכון. לבסוף המטופלת נפטרה בביתה כשמשפחתה סביבה. בשיחות עם המשפחה הם הודו לי שעזרתי להם לקבל את ההחלטה הנכונה עבור אימם. זה נתן לי הרגשה שעשיתי משהו משמעותי וחשוב".
• "הקושי העיקרי הוא התמודדות עם אובדן ומוות של מטופלים שליוויתי זמן רב"
מהן התכונות שנדרשות לתפיסתך למי שרוצה לעסוק במקצוע הסיעוד?
חמלה, סבלנות, רצון לעזור ואהבת אדם. מעבר לכך צריך לעיתים לעבוד תחת עומס ולחץ, לדעת להתמודד עם מצבים מורכבים, להיות יצירתי ולדעת למצוא פתרונות לסיטואציות שונות. בנוסף תפקיד האח והאחות כיום הולך ומתפתח כך שעלינו כל הזמן ללמוד ולהתעדכן. יש תרופות חדשות, וטכנולוגיות חדשניות שעלינו להכיר. אני חושב גם שכל נושא האקדמיה בסיעוד מאוד קידם ושדרג את המקצוע שלנו".