לקראת חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, ובמסגרת התכנית "הסיפור השלם" שמוביל משרד החינוך, הושק פרויקט ייחודי בשנת תשע"ז-תשע"ח לתיעוד סיפורי העלייה של אנשים מהישוב אשר תרמו בחזון בחלוציות ובמעשה. מדובר בדמויות שסיפוריהן מוכרים ודמויות שנותרו אלמוניות ורחוקות מאור הזרקורים. אחת המטרות המרכזיות של התכנית היא להעצים את מורשת יהדות ספרד והמזרח וכן הזדמנות עבור בני הנוער להעמיק את ההכרות עם מורשת העם, קהילות ממזרח וממערב, מזוויות ראות שונות, תוך חיזוק זיקתם האישית לעם ולארץ.
לאחרונה התבקשו רשויות ומועצות מכל רחבי הארץ להציע מועמדים להשתתפות בתכנית באירוע "יקיר הרשות – עולים ומגשימים", זאת במטרה להעלות על נס את פועלו של אותו מועמד ודמויות מופת.
בתום בחינת כמות מרשימה של מועמדים שהומלצו על ידי הרשות, נבחר אריה בן שמחון ממושב ברק שבחבל תענך, כמועמד ראוי להשתתף באירוע שיתקיים ביום העצמאות הקרוב כחלק מציון שנת ה-70 להקמתה.
• "ידענו מה היעד שלנו"
בן שמחון, בן 79, נשוי לרינה, ילידת עפולה, אב לארבעה ילדים וסב לשמונה נכדים. בשנת 1956 הוא עלה ארצה ממרוקו, במסגרת עלייה ייחודית וחשאית לאחר שהוא וחבריו התארגנו במסגרת הציונית של "תנועת המושבים והבונים". "חששנו ששערי מרוקו ייסגרו בפנינו ולכן העלייה הייתה חפוזה" הוא נזכר, "ביום בו עזבנו הייתי חייב לעבור מבית לבית ולעדכן את המשפחות. הפלגנו לנמל מארסיי בצרפת ואחרי שהייה בת שבוע הפלגנו לחיפה. מהאונייה עלינו ישירות על הקרקע במושב ברק, בלי תחנות מעבר. ידענו מה היעד שלנו, התיישבות מושבית בחבל תענך".
"תמיד אמרתי והאמנתי שביה"ס וחינוך זה לא רק עניין של הישגיות וציונים. חינוך זה עבודת נמלים, המוטו שלי שניסיתי להשריש הוא שאין דבר כזה אני לא יכול"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
• "היינו מתבוססים בבוץ, בדרכים לא דרכים"
בתחילת הדרך עלו על הקרקע של מושב ברק 50 משפחות. העולים החדשים נחשפו למציאות מאתגרת ולא פשוטה בדמות בתי מגורים קטנים ומינימליסטיים, עם שירותים מחוץ לבית, בלי ריצוף, ללא חיבור לרשת החשמל. "היינו מתבוססים בבוץ, בדרכים לא דרכים" משחזר אריה, "בגיל 18 כבר הייתי בעל משק ומפרנס מרכזי של המשפחה. השנים הראשונות היו מאוד קשות והן כללו עבודות דחק, ועבודות מפרכות בחקלאות. אחרי שהתאקלמתי הגעתי למסקנה מהירה שלמרות משיכתי לחקלאות ולהתיישבות, בכדי להתפרנס בצורה ראויה אני חייב לשלב עבודה נוספת, עיסוק מכניס נוסף. פניתי לכיוון החינוך, מכיוון שהייתה לי התנסות בתחום עוד במרוקו, כשעזרתי לתלמידים במועדוני נוער וזה משך אותי.
האידיאולוגיה הייתה להתפרנס מחקלאות אבל המציאות הייתה מורכבת יותר. אני ומספר חברים נוספים הגענו לתובנה שאם נרצה לחיות ברמת חיים מסוימת נצטרך להרחיב את מקורות התעסוקה שלנו. מי שהיה לו מקצוע עוד מהתקופה בה התגורר במרוקו, עסק בו. אותי משך תחום החינוך".
• "הייתי הראשון שהייתה לו רפת במושב"
לאחר קבלת ההחלטה החל בן שמחון בתהליך רכישת המקצוע וכבר ב-1960, הוא הוסמך להוראה לאחר שנתיים בהן למד בסמינר למורים בנהלל. יחד איתו למדו עוד כמה וכמה חברים ממושבים באזור תענך. "מאז תחילת שנות השישים נשאבתי למערכת החינוך", מספר בן שמחון, "פורמאלית פרשתי ב-2003, אחרי 43 שנים בתחום. בשנים הללו מילאתי את כל התפקידים. תחילה כמורה בבית ספר יסודי במושב ברק, שבו למדו תחילה רק תלמידים מהמושבים ברק ודבורה. לימדתי שם במשך 9 שנים. בהמשך, עם הרפורמה בחינוך, עברתי עם התלמידים שלי לחטיבת ביניים בויצו ניר העמק ותוך כדי העבודה למדתי לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה. משם המשכתי ללמד בחטיבת הביניים בניר העמק כשלאורך השנים שימשתי גם בתפקידי ניהול".
הפרס הוא מנקודת ראותי תוצאה של התרומה שלי למערכת החינוך יחד עם חברים במשך עשרות שנים ועד היום. יש לי תחושת גאווה, גם אישית, גם משפחתית, גם למושב, וגם למועצה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בין לבין, במהלך הקריירה החינוכית הענפה שלו הוא יצא לחופשה ללא תשלום של מספר שנים ושימש כמנהל המתנ"ס בחבל תענך במשך חמש שנים. לצד החינוך, הוא המשיך לעסוק בתחום החקלאות, בתמיכה מלאה של רעייתו, "הייתי הראשון שהייתה לו רפת במושב ברק, עד שנאלצתי לסגור אותה בשנת 1979 בעצה אחת עם רעייתי. פשוט בחרתי בחינוך", הוא אומר בחיוך.
• "חינכתי את ילדיי, נכדיי, ואת הילדים של התלמידים שלי"
המחויבות של בן שמחון לקידום החינוך ביישובי חבל תענך הוביל להתפתחות מרשימה של בית הספר במושב בו התגורר, ("יד לחמישה") שעם השנים הפך מבית ספר בו למדו רק תלמידי שני מושבים לבית ספר מרכזי ואזורי בגלבוע, עם מאות תלמידים ושם ראוי. כיום לומדים בו תלמידים מלא פחות מ-17 ישובים ולבן שמחון חלק נכבד בהצלחה. "אני מודה שההתקדמות המרשימה של בית הספר גורמת לי לתחושת גאווה", אומר בן שמחון, "אני תמיד אזכור שהעבודה שלנו לאורך השנים בבית הספר לא התחילה עם הצלצול הראשון והסתיימה עם הצלצול האחרון. כל השנים עזרנו לתלמידים ומה שהנחה אותנו זה רק הרצון לקדם אותם. באותה תקופה פנינו היו לקהילה ומתוקף זאת לימדנו בשעות הערב מבוגרים עברית. אני מדבר על שנות השישים והשבעים. לאורך השנים חינכתי דורות של תלמידים, אלפים ובין היתר את הילדים שלי, את נכדיי ואת הילדים של התלמידים שלי. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת מאוד בעבורי".
• "היישוב שלי"
כאמור, למרות הפרישה הרשמית שלו בן שמחון לא זנח את התשוקה לחינוך ולהנחלת ערכים לדור הצעיר וסביבתו. בשנים האחרונות הוא עוסק בהתנדבות כשהוא עוזר לתלמידים מהמושבים, בהכנה לבגרות, בהכנת שיעורים והכנה למבחנים. במקביל הוא מרצה למבוגרים, בנושאים בתחום ההיסטוריה, אקטואליה ואזרחות.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אחד הפרויקטים המרכזים שבהם הוא לקח חלק מרכזי היה בביה"ס יד לחמישה במסגרת תכנית "היישוב שלי". במסגרת הפרוייקט בן שמחון
העניק לתלמידים ידע רב בכל הנוגע להתיישבות בגלבוע ובחבל התענכים – אבל אולי הכי חשוב, ממקור ראשון ואותנטי.
• "מוטטנו את המחיצות"
השבוע, אברהם בן שושן מנהל חברה ונוער במחוז הצפון במשרד החינוך עדכן את ראש המועצה האזורית גלבוע עובד נור על הבחירה בבן שמחון לרשימה היוקרתית. הבחירה הסבה לבן שמחון גאווה ורבה ועוררה בו התרגשות רבה. "הופתעתי מאוד שראש המועצה עובד נור התקשר אליי והודיע לי שבחרו בי כאחד המועמדים", אמר בן שמחון, "זו הפתעה נעימה. הופתעתי עוד יותר כאשר שמעתי שהייתי בין הנבחרים האחרונים מבין כל מחוז צפון, סה"כ חמישה במספר. קיבלתי תגובות חמות וברכות מכל האזור, מהמשפחה, החברים, עובדי המועצה, ומעשרות תלמידים לשעבר. אני חייב להודות שפרסים לא הניעו אותי בעבר וגם לא היום, זה הרבה מעבר לזה. הפרס הוא מנקודת ראותי תוצאה של התרומה שלי למערכת החינוך יחד עם חברים במשך עשרות שנים ועד היום. יש לי תחושת גאווה, גם אישית, גם משפחתית, גם למושב, וגם למועצה. המסגרת שלתוכה נכנסתי ונבחרתי היא כלל ארצית. אני חייב להודות שיש לנו מועצה אזורית ייחודית בתחום החינוך. האוכלוסייה מורכבת ומגוונת. בשנים האחרונות במיוחד, אנו שמים דגש על שיתוף פעולה ומעורבות לא מהפה ולחוץ אלא כחזון, כמטרה, כהגשמה. להודות על האמת, עד שהתחלנו בדרך הזו, החינוך היה נפרד. אני מדבר על החינוך הקיבוצי, ההתיישבותי, המושבי, בכל הרמות. במסגרת המעורבות החלטנו למוטט את המחיצות. זה התחיל בצעדים ראשונים בחיבור בין המגזר היהודי והערבי, אך מי שהפך את זה ממש לחזון, והידק את הקשרים היה עובד נור שהשכיל להקים מועצת חינוך משותפת לכל היישובים. אחרי ניסוח החזון המועצה החלה להיכנס לדרך המעשית תוך שיתוף פעולה ומעורבות מלאה של התושבים.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בן שמחון: "המהלך של שולחנות עגולים היה מרשים, עם נוכחות ראויה של למעלה מ-150 משתתפים, הורים, אנשים עם אוריינטציה של החינוך בגלבוע. ההרכב הזה מגוון ומקדם את מערכת החינוך שלנו. תמיד אמרתי והאמנתי שביה"ס וחינוך זה לא רק עניין של הישגיות וציונים. חינוך זה עבודת נמלים, התייחסות לחלש, התייחסות למי שצריך חיזוק, דרבון ועידוד. המוטו שלי שניסיתי להשריש הוא שאין דבר כזה אני לא יכול. תמיד השתדלתי להשקיע ולהתנדב איפה שצריך. עד היום אני דוגל בדרך הזו", סיכם בן שמחון.
• עובד נור: "אריה מייצג עבורנו בדיוק את מה שנרצה עבור ילדינו"
בין המברכים הרבים זכה בן שמחון לברכה אישית מלאת הערכה מראש המועצה האזורית גלבוע עובד נור: "זוהי זכייה מוצדקת ומרגשת המהווה סגירת מעגל הולמת לכל הערכים שאנו דוגלים בהם בגלבוע", אמר נור והוסיף, "יוזמי הפרס ביקשו לאתר דמות אשר בפעילותו ישנו שיקוף לתרומה מתמשכת ואמיתית לפיתוח הקהילה, ליישוב ולרשות המועצתית, ואין ראוי מאריה בן-שמחון לכך. משלב החזון, בחלוציות ובמעשה ארוך השנים, הוא מייצג עבורנו בדיוק את מה שנרצה עבור ילדינו. מחנך בכל רמ"ח אבריו, אשר דרכיו התבססו על דרכי נועם, קירוב לבבות והובלת חיבורים בין מגוון האוכלוסיות בגלבוע, והכל בהארת פנים. רוח הגלבוע המיוחדת מבטאת את הדרך והערכים שהם אבני יסוד בקהילת הגלבוע. עוד מפגש חינוכי ועוד פעילות ערכית, כמים החוצבים סלע, ומקנים לכולנו את היכולות לראות את העולם מנקודות מבט טובה יותר. בעזרת אנשים כמו אריה בן שמחון יש לנו אמונה שלמה, כי אנו בונים כך לילדינו עתיד טוב יותר", סיכם.