למתאגרף יוסף קצראוי בן ה-23 מעפולה סיפור חיים פתלתל ומרתק שבמרכזו סגירת מעגל מרגשת. הסיפור הזה מתחיל כשיוסף, אז ילד בן שמונה, מתאמן במועדון אגרוף בשכונת נוף יזרעאל, תחת הדרכתו של המאמן האגדי ולדימיר בבייב. כשהיה בן 20, כשהמאמן עזב לארצו של הדוד סם, החליט קצראוי, יחד עם חברו ושותפו רן וסלנקו, לעמוד בראש המועדון החדש I.N, (ראשי תיבות של נוף יזרעאל).
• "ידעתי לנתב את האגרוף למקומות טובים"
למרות גילו הצעיר, מאחורי יוסף כבר 15 שנות פעילות בענף. החיבור שלו לאגרוף היה מיידי כפי שהוא מתאר: "הייתי ילד ממוקד מטרה", הוא חוזר אחורה במנהרת הזמן, "בגיל שמונה כבר הייתי עושה שני אימוני אגרוף ביום, אחד מהם בבוקר כשרק הייתי פותח את העיניים, ועוד לפני שהייתי יוצא לבית הספר. בערב הייתי עושה אימון נוסף במועדון למשך כמה שעות נוספות. ראיתי לנגד עיניי מטרה ופשוט עמדתי בה וחלמתי להצליח בענף הזה. עבדתי על טכניקה, סיבולת ואסטרטגיית קרבות. ככה התאמנתי והתחריתי עד גיל 19 למעשה, במשך כעשור. החיבור לאגרוף חיזק לי את הביטחון העצמי, את האופי והעניק לי ערכים מוספים. למרות זאת מעולם לא יזמתי אלימות כנגד אדם כזה או אחר, ידעתי לנתב את האגרוף למקומות טובים ומעבר לכך מי שהכיר אותי ידע שלא צריך להתעסק איתי", הוא אומר בחיוך.
עם עזיבתו של המאמן בבייב המוטיבציה של יוסף הצטמצמה והוא מצא את עצמו מחוץ לענף לזמן מה: "חיפשתי את עצמי חצי שנה אחרי שולדימיר עזב, הוא היה דמות ממש משמעותית עבורי, מאמן דומיננטי במלוא מובן המילה, ממש סוג של אבא- הלכה למעשה".
• "הרגשנו פשוט שזה הבית שלנו"
אבל כמו בסיפורים דומים, חיידק האגרוף לא הפסיק לקנן בקרבו של יוסף והוא מצא את עצמו חזרה בזירה – אבל הפעם בסטטוס של מי שעומד בראש המועדון וכמאמן, כאמור יחד עם שותפו רן.
"התחלתי להתאמן ואט אט אני ורן החלטנו לסגור מעגל ולקחת את המועדון על כל מה שמשתמע מכך, הרגשנו פשוט שזה הבית שלנו".
נכון לעת הנוכחית מתאמנים תחת הדרכתם כשישים מתאמנים ומתאמנות, מגיל 7 ועד בוגרים. המועדון ממוקם באולם המצוי בסמיכות למפעל תדיראן, מול המרכז הרפואי העמק בעפולה ומלבד זירה הוא צויד בכל מה שנדרש למתאמנים כולל שקי אגרוף.
"אנחנו מקפידים להבהיר למתאמנים שהאגרוף 'לא יוצא מהזירה', ולשמחתנו לא נתקלנו בשימוש לרעה בעוצמות של הכוח שלהם"
במקום פועלות גם קבוצות תחרותיות ומתקיימת גם פעילות של לימודי הגנה עצמית, "יש פה אותה מורשת שהייתה במשך שנים במועדון וחשוב לנו לשמר", אומר יוסף, "זה הרבה מעבר למועדון, זה בית עבור ילדים וצעירים רבים שזוכים לקבל פה תמיכה, ליווי ושלל ערכים חיוביים נוספים כמו עבודה בצוות, עמידה בזמנים וביעדים, התפתחות, העצמה אישית וחתירה להישגים. אנחנו מקפידים להבהיר להם שהאגרוף 'לא יוצא מהזירה', ולשמחתנו לא נתקלנו בשימוש לרעה בעוצמות של הכוח שלהם. מעבר לכך, אנחנו מזהים שלל מתאמנים עם פוטנציאל עצום להצליח, להתחרות במסגרות רשמיות ולהשתייך בעתיד לסגלים הנוער, הקדטים והבוגרים של ישראל באגרוף".
• "יש לנו פה אחריות ומחויבות"
כמו עסקים רבים ברחבי ישראל, ההשלכות של נגיף הקורונה לא פסחו על המועדון שיוסף ורן מפעילים ומנהלים ולא פעם הם נכנסים ל"מוד' הישרדות. "זו תקופה מורכבת", אומר יוסף, "אנחנו מנסים להרים את הראש מעל למים, אבל לא תמיד זה פשוט. התקופה הזו לא הקלה עם הורים רבים שהתקשו לעמוד בנטל התשלומים עבור הפעילות, אבל אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור ולא מוותרים על אף נער כתפיסה ומשתדלים לסייע לכל מתאמן ולהשאירו במסגרת, גם אם קשה להורים שלו. הייתי שמח מאוד אם היינו זוכים לתמיכה של הרשויות למרות שאנחנו עסק פרטי, או גוף כזה או אחר – אבל כרגע זה לא קורה. בשורה התחתונה יש לנו פה אחריות ומחויבות לצעירים האלה, שבוחרים לעסוק בספורט ולהשתייך למסגרת חברתית, במקום להיות באפס מעש או לפנות למקומות לא טובים. מיותר לציין שמרבית בני הנוער מתמודדים עם מצוקות כאלה ואחרות, בעיקר בשנתיים האחרונות, חלקם מוחרמים או שקופים ופה הם במרכז ומועצמים על בסיס קבוע".
בחודש האחרון המעגל של יוסף נסגר באופן סופי לאחר שהוא שב להתחרות באופן מקצועי וכבר יצא לתחרות במולדובה, בה הוא ניצח בסיבוב השני ובנוק אאוט מתאגרף טורקי. "הייתי חייב לעשות את זה עבור המתאמנים שלנו", הסביר יוסף את החזרה לזירה, "אני רוצה שיהיה למתאמנים לאן לשאוף ולסמן מטרות. כשהם רואים את ההתמודדות שלי הם יודעים שהשמיים הם הגבול מבחינתם ואין לי ספק שהם ימנפו את ההשקעה להצלחה עתידית, גם ברמת הענף וגם בהיבטים אישיים. לשמחתי ניצחתי בקרב אליו באתי במטרה ברורה, כשאני מייצג את ישראל. עתה פניי נשואות אל העתיד, עם רצון להתפתח ברמה האישית ובמקביל רצון לתת הכל בכדי לקדם ולפתח את המתאמנים במועדון שלנו. יש לנו פוטנציאל אדיר להצליח ואני בטוח שנעמוד בכל יעד שנציב לעצמנו. אני יכול לומר לסיום שהמועדון שלנו הוא הרבה יותר ממקור פרנסה ועסק עבורי ועבור רן, זה הלב ומרכז החיים שלנו וכמו שהמועדון והאגרוף עזר לי- אני חש צורך לעזור למתאמנים".