1616הילד ענק: הוא רק בן 15, גובהו חוצה 2 מטרים ומשחק בשלוש מסגרות: נבחרת הקדטים של ישראל, קבוצת הנערים לאומית (זכתה באליפות), וקבוצת הנוער לאומית של מועדון גלבוע-מעיינות, שהגיעה לגמר הפלייאוף.
למרות גילו הצעיר, יש לו לו"ז צפוף של אימונים ומשחקים, בארץ ובחו"ל. לו"ז שלא מבייש שום כדורסלן מקצועי. בין לבין הוא שקוע במסגרת לימודים תובענית, ותחילת הכנות לבגרויות. זהו יותם חנוכי, בן בית – השיטה, תלמיד בית-הספר 'עמק חרוד', בנם של בועז ואיילת חנוכי.
"מיד כשהוא נולד", מספרת האמא איילת, "ראינו שהוא יהיה גבוה, אך לא תיארנו לעצמנו שהוא יגיע לשני מטר בגיל כל-כך צעיר. שני אחיו הבוגרים הם בגדר 'הנורמה', מטר שמונים פלוס, אבל הוא השיג את כולם". ואיך יותם מתמודד עם הגובה שלו? "להיות הכי גבוה בכיתה, זה להיות יוצא-דופן כל הזמן", אומר יותם בביישנות, "אך מתרגלים לזה. בכניסה לבית אני רגיל להתכופף, זה לא נורא. היום אני שמח וגאה בגובה שלי".
• קשה למצוא נעליים במידה 51
עם מידות הבגדים הוא מסתדר יופי, אבל עם נעלי הספורט לא ממש. בכל זאת, נעליים במידה 51 קשה מאוד למצוא בארץ, ולכן קונים לו אותן בחו"ל. עכשיו רוכשים לו גם מיטה מיוחדת. אבל אלה הן בעיות קטנות, טכניות, לעומת היתרון העצום שיש לו בכדורסל. מאמנים מחפשים בנרות את 'הגבוהים'. גובה זה נכס, ואת זה מתחיל להבין גם יותם.
"כילד קטן אהבתי יותר כדורגל", הוא חושף, "שני אחיי שיחקו כדורגל ורציתי ללכת בעקבותיהם. בכיתה ב' לירן וינקור ראה אותי על המגרש והציע לי לבוא לחוג אזורי. אבא תמך ואמר, אם לא יהיה לך כיף תחזור, אבל כדאי שתנסה. באתי והתאהבתי. שלוש שנים שיחקתי באולם במסילות, ובכיתה ו' עברתי לשחק בקבוצת הכדורסל בעין חרוד עם נערים מכיתה ח', שחלקם מהאקדמיה לכדורסל של המועדון (בתמיכתו של ראש המועצה – עובד נור). למעשה תמיד שיחקתי עם גדולים ממני".
• תיאום בין שלושה מאמנים
היום יש לו 3 מאמנים: אחד בקבוצת הנערים, השני בקבוצת הנוער, והשלישי בנבחרת הקדטים. הם מתאמים ביניהם את זמני האימונים, כדי לאפשר ליותם להשתתף בכל המסגרות בלי ליצור עליו עומס יתר. סדר-היום שלו מתחיל בשעה שש בבוקר עם אימון עד 8.30. ואז מקלחת, החלפת בגדים וריצה לבית-הספר. אחר-הצהריים – כל יום שעתיים אימון, ובשני ורביעי – משחקים. פעם בשבוע בערב יש לו אימון בווינגייט עם הקדטים. "יום שישי הוא קודש לחברים, שרובם מהכדורסל. החבר'ה מהקיבוץ רגילים לראות אותי משחק, ומדי פעם יוצא לנו לשחק יחד. הם מקבלים את אורח החיים האינטנסיבי שלי בפשטות ובטבעיות, וככה אני אוהב אותם".
הכדורסלן הצעיר, כך עושה רושם, יודע להתמודד היטב עם המתחים הקיצוניים שיש בכדורסל התחרותי. "כשאני מצליח, אני לא יוצא מכליי", הוא אומר בטון בוגר, "די מהר אני יורד לקרקע. וכשאני מפסיד אני לא על הקרשים, אני מבין שזה חולף. במשחק אני נותן את כולי ומה שיוצא – יוצא. לא אשקר לך, ההרגשה שלי אחרי הניצחון שלנו על 'הפועל תל-אביב' (חצי גמר פלייאוף) הייתה מדהימה, כי עשינו היסטוריה".
אתה עוד תהיה כוכב?
"כוכבים יש רק בשמיים. נכון, אני שואף להגיע לרמות הכי גבוהות שאפשר, אולי ליורוליג, זהו חלום של כל שחקן. אבל כרגע אני מסתכל על שלוש השנים הקרובות ולא מוותר לעצמי, לא בלימודים ולא בכדורסל. אני חייב להיות מאורגן וממושמע, כדי נצל את הזמן באופן הכי חכם שיש".